ומצור דבש סט

לקחת גחלת דולקת מן כירה דולקת כלל. ואם כיון למ"ש שם דאסור לקחת פתילה מנר הדולק אפי' ליתנה בנר אחר שמיד שמוציאה מנר זה הוא מכבה אותה. וכן הוא בש"ע סי' תקי"ד ס"ב. ואם זאת היא כונתו. מאריה דאברהם איך תלי תניא בדלא תניא. דלא דמו אהדדי אפי' כי עוכלה לדנא. דהתם בפתילה הדולקת בנר של שמן. איירי והשמן והפתילה שניהם הם הגורמים את ההדלקה. וכשמסיר הפתילה מן השמן שבנר זה. הרי הוא מכבה אותה שמחסר לה חיותה שהוא השמן. ומה יושיענו אם מניחה בנר השני. הרי סו"ס הוא מכבה אותה בעת שהוא מוציאה מן הנר הראשון ומחסר חיותה תו"מ. ומה דמיון ויחס מצא הרב לדמות דין הפתילה. עם דין גחלת הבוערת תוך כירה של גחלים דולקות. הלא כל גחלת היא אש לעצמה. ובהסיר גחלת מן הכירה. לא תכבה הכירה דאין הגחלים צריכים זה לזה. כמו הפתילה והשמן הצריכים זל"ז. ואם על הגחלת עצמה קאמר שגורם לה כיבוי. לא ידענא מאי גרמת כיבוי איכא הכא. הלא גם בצאת הגחלת מן הכירה היא דולקת לעצמה כי אין צורך להדלקתה שתהיה בחברת גחלת אחרת כי אש היא ולא נר. ועוד דלקיחתו הגחלת מן הכירה לא פסיק רישיה הוא דתכבה. כי לוקחה להשתמש ממנה. להדליק ממנה הסיגארו. ואח"כ מניחה. ואם נכבית מאליה מאי איסורא עבד. הא אין כוונתו לכבות. ולא ודאי שתכבה אחר שידליק ממנה. וכ"ש דאינה נכבית הגחלת בלקיחתה מן הכירה והחוש והנסיון עדים

ועוד שהרי מצינו אפי' במדורה של עצים. שידוע שאין העץ דולק יחידי יפה. והעצים שבמדורה הם מסייעים בהדלקה זל"ז. עכ"ז כתב רמ"א בסי' תק"ב ס"ב משם המרדכי והבי"ד מר"ן בב"י שכתב וז"ל ומותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה ולהניחו בצד אחר הואיל ואינו מתכוין לכיבוי ע"כ והט"ז בסי' תקי"ד תמה דא"כ אמאי אסרו בפתילה. ליקח מנר זה וליתנה באחר. ואין לומר דהתם שאני שהיא מדורה אחת שהרי כתב שם הטעם הואיל ואינו מכוין לכיבוי וא"כ הכא נמי נימא בפתילה שמוציאה כדי להניחה באש אחר. ומ"ל מדורה זו עצמה מקצה זה אל קצה אחר או מדורה אחרת סמוכה. וכמדומה דמאן דסבר שם בעץ הדולק לקולה ה"ה נמי בפתילה. וצ"ע על הרמ"א והרש"ל דפסקו לתרוייהו באחד לקולה ובאחד לחומרא עכד"ק [ולפמ"ש לא ידענא מאי קשיתיה מעץ לפתילה. דבפתילה של נר שמן כיון ששניהם גורמין ההדלקה באותה שעה שנוטלה מפי הנר הוא מכחיש אורה והוי מכבה. ופסיק רישיה הוא והכי מפורש בדברי הרא"ש ומרן הב"י בסי' תקי"ד אבל עץ הדולק במדורה. אין המדורה עשויה להאיר כי אם להדלקה של האש. ובלקיחתו את העץ ממקום למקום אין זה מכבה. ואם נכבה אין כוונתו לכבות אבל בפתילה אין מועיל כונתו שאינו חפץ לכבות דהא באמת היא נכבית ע"י הכחשת אורה ממיעוט השמן. כנלע"ד] עכ"פ דון מינה דבעץ הדולק אם לוקחו ממקום זה ומניחו בצד אחר כיון שאין כונתו לכיבוי שרי

ולעיקר קושיתו של הט"ז שהניח בצ"ע דברי רמ"א ורש"ל. תירץ הרב קרבן נתנאל בפ"ב דביצה תירוץ נכון וז"ל ולק"מ דודאי לא לחנם לוקח אדם עץ דולק מצד זה ולהניחו בצד אחר. אין משום שבצד זה יקדיח הקדירה. או שבצד השני אין כאן עצים כל צרכו לבשל הקדירה. ואם אין לו אש אחר נמצא צריך לאוכל נפש וכיבוי לצורך אוכ"נ שרי כמו הבערה. אבל פתילה דולקת אין בה אוכל נפש עכ"ל. וקרוב לזה כתב הט"ז גופיה בסי' תק"ב סעיף קטן ג' יעו"ש

המתבאר מהאמור שבעץ הדולק אם יקחנו ממקום למקום שעי"ז הוא נכבה עכ"ז שרי כיון שאינו מתכוין לכיבוי. ולתירוצו של הרב קרבן נתנאל שהאש הבא מצד זה ומקדיח תבשילו. הוא נוטלו מהמדורה לגמרי ומכבה הוא ושרי דהוי כיבוי לצורך אוכל נפש ושרי. דון מינה במכ"ש בגחלים בוערות כבר ונוטל מהם להדליק הסיגארו. שאין זה מכבה אלא מדליק ממנה. ואם כבתה מאליה אין כונתו לכבות. ועכ"פ הדבר ברור שבלקיחת גחלת מן הכירה אין כאן בלקיחתה לא כיבוי לכירה ולא לגחלת שנלקחה ממנה. ובעת הזאת אין כאן מכבה כלל, ואם האש תכבה מאליה אחר שישתמש בה האדם מה שמותר לו ביו"ט. לא נמצא ולא ימצא מא דאסר בכגו"ד. ואין דמיון ואין יחס לדין הפתילה והשמן. שרצה הרב ללמוד ממנה. וכמש"ל

ואחת נשאל להרב רב פעלים יצ"ו שאסר לקיחת גחלת מן הכירה אפי' להשתמש בה ביו"ט כי תו"מ שנוטלה הוא מכבה. יורנו המורה לצדקה מה יעשה איש ישראל שאין לו אש ביו"ט בביתו כדי לאפות ולבשל. או כבתה אשו ביו"ט. הלא סגר בעדו הדרך לדעתו להדליק אש בעצי הכברית דנולד הוא. ואין לו דרך כי אם ליקח גחלת אש מאש מצוייה ביו"ט ולהביאה לביתו ולהדליק ממנה אש. ואם גם הגחלת אסור משום שהוא מכבה. וא"כ אין להאיש הזה כי אם או להתענות ביו"ט. או שחבירו ישאיל לו כירתו הדולקת כמות שהוא. או שיוליך תבשילו לבית חבירו שיבשלנו לו ע"ג כירתו ואלו הם דברים שאין השכל סובלם כלל. והוא הדבר אשר אמרתי שבשני החומרות החדשות האלה אין להם שורש וענף מדינא כלל ואין לנו מעתה מה להזהיר לעם. ואת כבודו החביב הסליחה רבה. כי האמת אהובה. וגם עלינו חובה להפך בזכותן של ישראל. ומכ"ש שלא להכביד עליהם משא של חומרות כאלה שאין להם כל יסוד. רק בהעתקה מן האחרונים בלתי חקור אם זאת כתובה לפנים. ופוק חזי מאי עמא דבר מדורות הראשונים. כחא דהתירא ואין פוצה פה וד"ב: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סי' י"ג. בן יכבד אב פס"ד מעט"ר מרן אבא זצוק"ל הלכות לולב בענין סימני אתרוג המורכב

מעשה שהיה פה נא אמון שנמצא כעת כמוהר"ר יאודה פאפו הי"ו מירושת"ו ובא לו אתרוג מיפו מהודר בשושנה. ואני הקטן בא לי אתרוג מפארגא מקום מקור האתרוגים קורפו דרך תרייסתה ע"י נאמן. מהודר בתכלית ונקי בשלימות ושושנה ואינם חלקים אלא יש בהם אבעבועות והעוקץ אינו כ"כ שוקע. ואינו כ"כ בולט. ומה שהיה מצוי בעיר משל מצרים ברייתו בלי דד ושושנה אלא גומא ואינו שלם בנקיות והדור. ובדוחק. וברכנו על שבא לנו מחוץ. מיפו ומפרגא וביום ה"ר חתכנום ומצאנו שניהם בתוכם מיץ ומוהל אבל המים שבמיץ מעט במעט יבש. וטעם המיץ חמוץ והגרעין יש עומד לאורך האתרוג ויש לרוחבו ע"כ אמרתי אשאל איזה שאלות שאינם מפורסמים כ"כ בדיני