ומצור דבש סה

מתוך. וכאשר נרגש הב"ח גופיה בתחילת דבריו ועכ"ז מסיים דב"ק בישוב דברי הר"ן באופן זה. מלבד הדוחק שיש בתירוצים של הב"ח והט"ז דאי מדורה הוי אוכל נפש מ"ט דב"ש דאסרי. נהי דלית להו מתוך בהבערה. אבל הכא לאו משום מתוך אתינן עלה. אלא דאוכ"נ ממש הוי ומ"ש באפיה ובישול. ומוכרחים אנחנו לומר דבהא פליגי ב"ש וב"ה דלב"ה חימום כנגד המדורה אוכ"נ הוי. ולב"ש לא הוי אוכ"נ. ודוחק הוא זה

והתירוץ המרווח שיש על קושיא זו הוא תירוצו של הרב מג"א ז"ל בסי' תק"א סק"ג ותוכן דב"ק הם דודאי גם להר"ן גוף ההבערה שהותרה להתחמם לא הותר אלא משום שהותרה ההבערה לאוכ"נ לאפיה ובישול. כי הבערת המדורה להתחמם כנגדה דמיא לאוכ"נ כיון דהנאת גופו כילו הוא. אכן לא שויא אוכ"נ ממש ואין התיר דידה אלא במתוך דהותרה ההבערה לאוכ"נ ממש. אכן דעת הר"ן היא לומר דבענין הביקוע עצים אמאי שרינן ליה הא הוו כמכשירין דאפשר מאתמול. ואמאי שרי לבקע. וע"ז מתרץ הר"ן דביקוע עצים לעשות מדורה להתחמם כיון דנהנה מגוף האש עצמה. חזר להיות הביקוע כאוכ"נ נגד המכשירין דסכין ושפוד שאינו נהנה מהם עצמם כ"א מהנעשה על ידיהן וכנגד המכשירין חזר להיות הביקוע עצים להבערת המדורה כאוכ"נ וע"כ שרי לבקע אפי' בדאפשר מאתמול. וכיון שהיתר הביקוע לצורך המדורה דהוי כאו"נ. הותר גם לבקע עצים לאפות ולבשל. במתוך. דהא גבי אפיה ובישול אינו נהנה מהאש עצמה כי אם ממה שנעשה על ידה ואפי' שרי לבקע לבשל במתוך שהותר לבקע במדורה. אבל גוף ההבערה עצמה פשיטא דלא הותר להבעיר אש למדורה כי אם מתוך שהותרה לאוכ"נ דאפיה ובישול. ונאים הדברים למי שאמרן. וכפי"ז הרי נתבאר דעיקר היתר ההבערה ביו"ט לאפיה ובישול שהם אוכל נפש הוא שהותרה וכפשטיה דקרא. ואחר שהותרה ההבערה לאוכ"נ הותרה ג"כ למדורה ולחימום ולרחיצה. וכדמשמע להדייא מסוגיין דביצה הנ"ל. ולית מאן דקאמר להפך. ודברי הר"ן כבר נתיישבו בטו"ט בעהי"ת כמש"ל

ותבנא לדיברנא. שבהוצאת האש ביו"ט אם עבר והוציאו הא כתבנו דברי הה"מ והלח"ם והמחצית השקל וכו' דשרי לבשל ולאפות בו דהא אינו נהנה מגוף האש עצמה ואין זה דבר הראוי בעצמו כמו הנולד. ואם הוציאו כדי להתחמם בו הא אותו הניצוץ שהוליד לא חזי למידי כי אם עד שידביק הניצוץ לנעורת פשתן. ואז ידליק בו העצים. ואינו נהנה מן הנולד עצמו. והרי כתב הרב מחה"ש בפי' איתמר דשרי בפשיטות וכדברי הלח"מ. ושרי גם להתחמם בו. שהרי זאת האש שהוציא לחמם הא חזיה ליה לאפות ולבשל. וכמ"ש הה"מ ז"ל. ומתוך שהותרה לאפות ולבשל הותר נמי לחמם בו כדין ההבערה דאמרינן בה מתוך. ומכ"ש לשיטת תר"ן כפי מה שפירשו בדבריו הב"ח והט"ז. דהנאת כל הגוף חשיבא כאו"נ עצמו. פשיטא דשרי גם בלי מתוך. מאי אמרת דהוי נולד. הא אמרינן כיון דאינו נהנה מגוף הנולד שהוציא שרי. והטעם אשר נמצא להתר האפיה ובישול. ממנו נקח ג"כ להתיר החימום. וזה אמת ויציב ונכון בנוי על מוסדות דברי הפוסקים ז"ל שקדם זכרם בכל דברינו. ואין מקום לכל מה שרצה הגאון להחמיר בדבר ולחלוק על גאוני עולם. אחר בקשת הס"ר מכבודו כי רב הוא

ועד כה הארכתי שיח להורות שאין בכל פלפולו העצום מה שיכריח לנטות מסברת רבותינו הפוס' אשר התירוהו אם הוציאו להשתמש בו. והוכחנו בראיות נכוחות שכל עיקר איסור הוצאת האש הוא מדרבנן וטעם האיסור שלא יטריח האדם את עצמו בטרחה עצומה של הולדת האש מה שהיה יכול לעשות מעיו"ט. ולא שאיסורו מדאורייתא כאשר חשב הגאון ז"ל, ונטה מדברי הפו' ז"ל בסיבת דב"ז. דליתא כאשר הוכחנו באריכות דבר דבור על אופנו. ומזה למדו הפו' ז"ל שאם לא היה באפשרותו להוציאו מאתמול שרי להוציאו גם ביו"ט. כמ"ש ג"ע הברכ"י ז"ל. וע"כ לא נסוג אחור מכל מה שכתבנו בכחא דהתירא. בסעיפים הקודמים. ועל משמרתי אני נצב בעהי"ת. ועל דברי רבותינו אני נשען

וכ"ז הוא בעיקר הוצאת האש האמורה בתלמודין ודברי הפו'. האמנם בענין הכברית שנתחדש בזמנינו שעליו אנחנו דנין. הא כתיבנא בראיות מופתיות ונצחיות שהאש שבהם היא אש מצויה ומוכנת ומזומנת ואין החיכוך סיבת תולדתה כלל. וכאשר כתב להתיר בפירוש מופת דורנו הרה"ג כמוהר"א אנקאיוא זצוק"ל ובמקצוע זה לא עמד איש נגדנו עדיין לומר כי האש שבכברית היא תולדה חדשה ביו"ט. והוי מוליד וכיוצא כי המוחש לא יוכחש. וע"כ במקומי אני עומד להתיר להדליק הכברית ביו"ט רק שלא יכבנו בידים כמש"ל, וח"ו אין אני תוקע עצמי לדבר הלכה. שאם המצא ימצא מעיין ישר הולך תמים אשר יסתור ראיותי שהבאתי מדברי הפוסקים ז"ל ויורני כי טעיתי. לא אבוש ח"ו לומר כי דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי. ואתודה על חטאתי שהוריתי להתיר. ואולם מכח הפלפול והשקו"ט בלבד והערות והשגות של סברה ואומדנא בלתי ראיות מדברי הפוס'. לא אסתור מגדל חזק אשר בניתי בע"ה בכחא דהתירא. וכל רוחות השקו"ט לא יזיזוהו ממקומו בע"ה. וצור ישראל יאיר עיני בתורתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן: הצעיר רפאל אהרן ן שמעון ס"ט הלכות יו"ט. סימן י"ב. עוד בענין הנ"ל

הסימן הזה יחדתיו להציל את כבוד הרב הגדול בעהמ"ח ס' "כרם חמר" ח"ב מהשגותיו אשר השיג עליו הרה"ג מופת דורנו רב הו"ד יוסף חיים עד העולם המחבר ס' רב פעלים ח"ב, שהרב כרם חמר התיר בפשיטות להדליק עצי הכברית ביו"ט. והבאתי דב"ק בסעיף הב' קחנו משם. ויבדל לחיים רב הוד יוסף חיים יצ"ו בסי' ח"ן. תפס עליו בשתים שלש השנות. וארד להצילו מכל השגותיו וחזר הדין לאיתנו בכחא דהתירא דעדיף. וה' יעזר לי. ויאר עיני שכלי

(א) כתב הרב רב פעלים בסי' ח"ן וז"ל. וראיתי בס' כרם חמר ח"ב דצ"ה. שנשאל על ענין העצי כברית. והעלה שמותר לחכך עצים אלו