ומצור דבש נח

הצריכים לאורה. ובהגעת יד אדם בנגיעה קלה בראש הכפתור הקשור להחוט. ידלקו הנרות כרגע. אם זה נקרא נולד או אור מצוי הוא ושרי. והנני לבאר לך הדבר באות ומופת אשר גם אתה הידיד תגזור אומר כי אותותיו אלה עדים נאמנים להתירו בלי פקפוק, (א) דע כי בזרם האור החשמלי הזה העובר תוך חוטי הנחושת הסובבים בכל כתלי הבית שמדליקים בו. כל התולדה של האור הזה הנמצאת תוך החיטים אינה נעשית ע"י בעה"ב המדליק. כי מאין לו ההכנה להוציא האור בנגיעת אצבעו על הכפתור ולהדליק עשרה נרות בפעם אחת. האם מעשה כשפים היא זה? ומה עשה ומה הכין והזמין להמצאת האור הלזה? אכן דע כי זאת מלאכת הפ'אבריק הגדולה של האור הליקטריק אשר בתוך העיר במקום חרושת המעשה לחכמה זאת. ושם בבית הפ'אבריק נעשית כל ההכנה להמצאת הזרם הליקטריק הדולק ומאיר. ומהאש שהמציאה בבית הפ'בריק. היא שולחת קוים לכל הבתים וחצרות החפצים להשתמש בהאור הזה. ובעת שהפ'בריק נחה ממלאכתה. לא ימצא עוד אור בהחוטים האלה גם בהניע הכפתור אחור וקדם. וא"כ האדם המדליק את ביתו ביו"ט ע"י נגיעת אצבעו בהכפתור. הוא לא הוליד דבר. כי האור מוכן הוא בתוך החוטים. ונגיעת האדם בהכפתור כדי להדליק הוא ממש כמו להסיר מכסה החלון המונע אור החמה מלהכנס לבית. תדע שהרי אם ישאר הכפתור פתוח בעת שהפ'בריק שולחת אור הזרם של האליקטריק בתוך החוטים. ידלקו כל הנרות שבבית הקשורים אל החוטים מאליהן בלי נגיעתו בכפתור כלל. וא"כ נגיעת האדם בהכפתור הוא רק להסיר את המונע המכסה את האור המצוי תוך החוטים. ואין נגיעתו בכפתור להדליק היא סיבת תולדתו. (ב) שנית אביא לך מופת חותך אחר שהאש אשר בתוך חוטי הליקטריק מצוייה היא ומוכנת. דע שבעת שהזרם כבר נכנס בתוך החוטים ע"י פעולת הפ'בריק. אפי' אם הנרות לא הודלקו. ועדין הכפתור ראשו למטה שהוא סגור. עכ"ז סכנת מות ב"מ היא לאדם לנגוע בידו או אפי' בקצה מטהו או הוא כלי מתכות על החוטים שבהם האור. כי ח"ו ישרף האדם וימות כרגע. וזה לסיבת תוקף האש העזה ונוראה העוברת תוך חוטי נחושת של הליקטריק וברגע נתינת האדם אצבעו על החוטים האלה ישרף האדם ח"ו בשריפת נשמה וגוף קיים כאשר קרה פעמים רבות שנסתכנו האדם והבהמה וכל החי בנגיעה קלה ומהו רח"ל כי ע"כ נזהרים בעלי הפ'בריק מלבד שחותלים את החוטי נחושת אלה בחוטי פשתן סביב סביב להגן על האדם מהנגיעה. עכ"ז נזהרים לכסות את החוטים האלה עד מקום שתוכל יד האדם לגעת שמה בחתיכות עץ דבוקים אל הכותל מקום שם החוטים ומזה תדע ותשכיל שהיא אש מצוייה ואין האדם הוא המולידה בעת הדלקתו את נרותיו ודי בזה (ג) כמו שלא נסתפקת אתה הידיד בענין מאור הגאז אשר נתפשט בכל העולם ובו אנחנו מדליקים בכל עתותי השנה. וגם בלילי יו"ט. ואין כאן בית ספק להקרא נולד. שהרי השבילין והצנורות של הגאז מלאים הם תמיד מאויר המאור הזה. ורק כאשר נפתח את הברזא בנגיעה שנגיע אליו נר דולק ידליק כרגע אויר גאז. והיאך יתכן לקרותו נולד והיא מוכן מבעוד יום וכל היום. כן גם באור הליקטריק אין כאן נולד. כי שניהם המצאה אחת היא קרובה זו לזו. כי בשניהם אין בנר הדולק לא שמן. ולא פתילה כלל רק שבאור הליקטריק אין צורך להדליקו מנר דולק אחר כי רק בנגיעת הכפתור ולדוחפו קצת למעלה ידליק הנר מאליו. ולפעמים ידליק חמש נרות כאחד ויותר כל מה שהם דבוקים אל החוט. וכיצד יעלה על דעתך להקרא זאת נולד. כי מה עשינו להולדתו עתה. הלא אין כאן לא חיכוך עצים ולא הכאת אבנים זה בזה. וא"כ ברור הדבר שאין כאן אפי' לתא דספקא דנולד כלל. והוא מצוי ומוכן ומזומן בהחוטים המושכים בהם את הזרם. והאורך יותר מזה הוא להג הרבה ויגיעת בשר. ומותר להדליק נר הליקטריק ביום טוב בלתי שום פקפוק כלל. ואולם לענין הכיבוי של הנרות הנז'. הגם דיש מה למשקו"ט בענין איסור הכיבוי בנרות הללו. לפי כל האמור. אכן חלילה חלילה להתיר הכיבוי ע"י ישראל ח"ו כי איכא למיחש טובא כי רבים עתה עם הארץ ויבואו להתיר הכיבוי גם בנרות של שמן דאסור. ואשריהם ישראל נזהרים הם טובא שלא לכבות נרות הגאז ונרות הליקטריק ביו"ט כי אם ע"י גוים המשרתים ולא ישראל חלילה. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. המאיר לארץ יאיר אפלת גלותם. וישיב את שבותם לארץ החיים ובאורו נראה אור כיר"א. הלכ"ד איש צעיר מתחמם נגד אורם של חכמים הכו"ח פה מצרים בסדר ובשנת ובהעלות אהרן את הנרו"ת לפ"ק: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט הלכות יו"ט. סימן י"א. עוד אני מדבר בענין הדלקת עצי הגפרית ביו"ט

בתר כל מאי דכתיבנא בעניותין בסימן הראשין בכחא דהתירא להדליק את עצי הכברית ביו"ט כפי מה שהורוני מן השמים בראיות ברורות מדברי הפוס' ז"ל ומופתיות חותכות כה הראוני עתה ס' נדפס חדש ממש. ושמו רב פעלים. לרב גדול ומפורסם בדורנו כקש"ת כמוהה"ר יוסף חיים יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י בבל יע"א שבח"ב מספרו הבהיר הנ"ל ס' ח"ן נשאל שאלה זו עצמה. וכתב שדבר זה הובא בס' כתב סיפר הנד"מ לאחד מגדולי וגאוני דורנו זה ז"ל. בס' ס"ז והעלה לאיסור. וגם הרב המחבר רב פעלים הביא גם תשו' הרב כרם חמר ח"ב שהתיר להדליק העצי כברית ביו"ט והקשה עליו יעו"ש. וחזיתיה להרב רב הו"ד יוסף חיים עד העולם נר"ו. לא כתב מדיליה בנדו"ז. ופה שבקיה לעיונו הנשגב לראות במקורות הדין בש"ס ופוס' קמאי ובתראי מה שכתבו בשורש הדין דהוצאת האש ביו"ט. ורק נסמך ראשו ורובו על הגאון כתב סופר ז"ל. מבלי ללמוד את דבריו בעיון. ומהיכן הוציא דין המחודש הזה שאסור להשתמש בו אפי' בדיעבד הוציאי ביו"ט. רק העתיק תמצית דבריו מה שהעלה לדינא לאסור מבלי ראיות מדברי הפוס'. כי זהו מה שהוצרך אליו. כי לוא למד כל דבריו לא היה עובר עליהם בשתיקה והיה עומד ומתפלא ומשתומם שהרב כתב סופר ז"ל חלק על כל גדולי עולם רבותינו ורבותיו שזכרנו שם קדשם בסעיף הראשון. שהם הרב המגיד ז"ל והרשב"א. ומר"ן הב"י. והרדב"ז. והב"ח. ומהריק"ש. ומהרש"ל. והלבוש. והא"ר. והמג"א וכו' דכולהו מרנן סברי דאין איסורו אלא מדרבנן. והוא באחד חולק עליהם וסבר דאיסורו מדאורייתא. כולהו רבנן כתבו דאם עבר והוציאו מותר להשתמש בו. והוא באחד ס"ל דאפי' אם עבר והוציאו אסור להשתמש בו