ומצור דבש מט

של החברה תמיד. להיות נכונים לעת דרוש. וכשמצטרכים לרתום הסוסים להעגלה. משרתי החברה הזאת קושרים סוסים מן האורווה לעגלה. ואפשר שאין החברים יודעים אם היום מוציאים הבהמות או למחר. כי ב"מ ל"י ול"י אין זה עסק תמידי. וא"כ באופן כזה שאין היהודי מוסר הבהמה לגוי ביו"ט מאי איסורה איכא. הלא כתב מהריק"ש בתשו' שאם נמסרה הבהמה לגוי בעיו"ט. אין לחשוש עוד אפי' משום עובדין דחול. וכן כתב מר"ן משם רבינו האי גאון ושבלי הלק"ט. ובדבר זה ליכא לא פלוגתא ולא שקו"ט. וכ"ש וק"ו כשאין הבהמה כולה של ישראל. ואין שם ישראל נקרא עליה. והגוי דידיה קא עביד לרצון הישראלים השותפים או בע"כ. כי הסוסים משועבדים לעסק כללות החברה. ובכג"ד אפי' בשבת החמורה אין בה משום שביתת בהמה כיון דהגוי שיש לו חלק בה הוא עושה מלאכה בע"כ של היהודי וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסו"ס רמ"ה הביא מר"ן הב"י שם את דבריו ומשם בארה. ופה בנדו"ד עדיפה מינה שאין כאן שום בהמה אשר יקר עליה שם ישראלי כלל. ואינו מוסרה להם ביו"ט. ומקבל שכרו בהבלעה. אין כאן טעם ואין כאן ריח לאסור כלל. ופתח ההתר פתוח לרווחה. וא"כ הרי הראיתי את כבודו שי' את שגגותיו בידיעת הדברים. שאין כאן ענין לדין שביתת הבהמה ביו"ט ולא אחת מסעיפיה כלל

ואולם למען הרגיע את רוח קדשו בהתר המוחלט. אודיעהו העלם דבר. שאין כבודו מכיר ויודע אופיה של חברה הזאת והנהגתה בעסק מסחרה ואנכי חקרתי ודרשתי מפי אחב"י השותפים בחברה הזאת והם הודיעוני עניניה בדברים מוסברים. שכל העסק של שותפות החברה. הוא רק בגוף כלי העגלות עצמם אשר הם עגלות מוזהבים ומפוארים מאד. ויש להם מדרגות זו למעלה מזו. ומחירם עולה ביוקר הרבה. ואין אחד פרטי לבדו יוכל לעמוד בקניתם ומחירם. ובזה העסק של קנית העגלות ובנינם וקרן עסקי קנינם. בזה הם שותפים דווקא. אכן אין להחברה מכסף קנינה שום סוסים להובלה. והדבר מוסבר. כי באשר אין עסק הובלת המתים ב"מ דבר מצוי בכל יום ל"י ול"י. א"כ כלכלת הסוסים והרכש בזמן שאין להם עסק יעלה להם לחשבון גדול וזה מטיא ליהו פסידא גדולה כמובן. כי ע"כ שותפי החברה הזאת. הם אנשים שבלא זה יש להם עגלות קטנות לרכיבה והם שוכרים אותם ע"י פועלים להעביר בהם אנשים ממקום למקום בתוך העיר. ולכל אחד מהשותפים יש לו סוסים כסף מקנתו לצורך עגלותיו הנשכרים יום יום. וביום שיש להם הובלת איזה מת בהעגלות המיוחדות לזה. המשותפת ביניהם. מביאים סוסים מן השותפים האלה וקושרים אותם לעגלות הובלת המת. וע"ז משלמים סכום קצוב לבעל הסוסים חוץ מחלקו בשכירות העגלה עצמה. וזה עושים בהחזרת חלילה. ר"ל שכל אחד מהשותפים מביא את סוסיו פעם אחת כדי להנות בשכירותם בסך הקצוב להם. ופעם שנית שותף השני. וכן חוזרים חלילה. כדי שכל השותפים תמטי להו הנאה בשוה משכירות הסוסים הנקשרים להעגלה. וחלק שוה בשכירות גוף העגלה עצמה

וכפי זה הרי נמצא בין החברה הנז' סוסים שהם מקנת כסף הגוים אשר הם רוב בני החברה. וא"כ הרי יצאנו מידי כל ספק דסמא בידן לתקן ולהודיע. שאם ח"ו יהיה איזה הובלת מת ישראל ביו"ט ראשון נצוה להחברה וליהודים חבריה. שלא יתנו היהודים סוסיהם ביום הזה. וישתמשו רק בסוסי הגוים. ובהיות כן אין כאן בית מיחוש עוד. ויה"ר ובלע המות לנצח ולא ימות לבני ישראל דבר. לא בחול ולא בשבת ויו"ט. חיים עד העולם

וזאת תורת העולה. מה שהעליתי במצודתי. ועניות דעתי בכחא דהתירה להוביל את המת ביו"ט בעגלות חברת הסוחרים הנז"ל. וכ"ש בחברה שכולה גוים. דאין או"ד כו"ע. והנלע"ד כתבתי. וצור ישראל יצילנו משגיאות. וימ"ן. כ"ד העבד ישראל הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן ט'. הלכות יום טוב. בענין העצי הכברית והליקטריק

שאלת ממני הידיד לחוות לך דעתי הקצרה. על שתי שאלותיך אשר שאלת מעמדי כפי מה שבא מבואר בדבריך הנוכחים. ואלו הם

שאלה הראשונה. אודות העצי ההדלקה הנקראים כברית אשר נתחדשו בדורות האלה. ונתפשט הרבה מאד תשמיש ההדלקה בהם לאש ולנרות כמעט בכל העולם. והיא ההכנה המצוייה והמיוחדת היום לכל תשמישי האדם בענין הדלקת האש והנרות והדלקת הסיגארוס והטאבאק בפרט. ויד כל אדם שוה בזה כעני כעשיר. וכמעט היום אין לנו שום המצאה אחרת זולתה לענין ההדלקה ותשמישי הבתים לאפיה ובישול. כידוע. הן לקלות טרחתה. הן לריבוי מציאתה כי נמצאים בכל מקום כעפר הארץ. אם מותר להדליק בהם ביו"ט. כיון שאין לנו הכנה אחרת יותר קלה ויותר מצוייה ומוכנת מעצי הכברית האלה. או דילמא אסירי כיון דע"י החכוך בכותל או ע"ג תיבה שמונחים בה הם מדליקין הו"ל כנולד וכדתנן במתני' דביצה (דל"ג ע"א) דאין מוציאין האש מן העצים ומן האבנים

שאלה השנית. אם מותר להדליק ביו"ט בהאור הנתחדש מקרוב הנקרא ליקיטריק אשר נתפשט הרבה בערים הגדולות ורוב בתי העשירים. ואנשי המעלה וצורה משתמשים בו להדלקת נרותיהם בלילות. לרוב קלותה ולרוב נקיותה. כי אין בה לא פתילה. ולא שמן. ואין צורך להדלקת הנרות שום אמצעי רק בנגיעת יד איש בכפתור נחושת אשר בקיר ידלקו הנרות מאליהן והוא אור החשמלי הנקרא בפי כותבי העתים כידוע. ואופן תשמישו הוא כן כי הבית הפאבריק העושה את האור הלזה יש לה מקום מיוחד בעבור העיר. ומשם שולחים קוי נחושת דקים מחותלים בחוטי פשתן דק. והחוטים האלה סובבים בכל בית ובית כפי רצון הבעה"ב. לכל מקום אשר יחפוץ שם יקבעו לו החוט הזה. אשר זרם הליקטריק עובר בתוך החוט הנחושת המכוסה בחוטי הפשתן. ובכל מקום שירצה הבעה"ב להשתמש בהאור הזה. יקבעו לו שם כפתור נחושת קשור עה החוט. וכאשר ידחוק בראש אצבעו על הכפתור ידלקו הנרות מאליהן. וכאשר יוריד ראש הכפתור למטה יכבו הנרות. (ולאשר אדע כי במח"ק מצרים כבר מלאה הארץ ממנו וכמעט בכל בית איש חשוב נמצא האור הזה. ע"כ לא הוצרכתי לבאר לו ח"ו אופן הדלקתו. כי בודאי ידוע אליו. ורק הוכרחתי לכתוב קצת דברים כאלה לסידור השאלה לבד) אם