ומצור דבש מח

קאי. והיאך יובנו דברי הגה"מ על יו"ט והוא מחלק בין דין קרון לדין ספינה מע"ש ואיסור שביתת כלים. אשר דברים אלו לא שייכי ליו"ט

ואחרי כל זאת הנה נשאר בידינו מכל סדר המערכה הזאת כת הסוברים דיש שביתה ביו"ט רק מהרש"ל ושנים שלש מן האחרונים ואין בידי הספרים האלה. ע"ע. ובכן כל מעין ישפוט מעתה דלא שבקינן להקה גדולה ונשגבה מגדולי הפוסקים אשר מממיהם אנחנו שותים בכל דרכי ההוראה בדיני התורה. כולה. אשר זכרנו אותם והבאנו דבריהם במערכה הראשונה. ודעת מר"ן ז"ל עמהם וניזיל לחומרא דדבר שאין לו לא שורש ולא ענף בתלמוד דידן כלל. וכלל. ולמה זה לנו להוסיף עוד איסורים מה שהתורה לא אסרה לנו. וכאשר צווח מהריק"ש ז"ל בתשובתו על זאת כמש"ל. ולדעתי הפעוטה והקטנה לא תקרא זאת בשם פלוגתא. אחרי דאין זו דרך פלוגתא. כיון דגדולי הפוסקים כולם סברי מרנן דאין שביתה לבהמה ביו"ט והם עשרה פעמים כפלים מהסוברים דיש שביתה. וכת הסוברים דיש שביתה. הא כל סמיכות דידהו על הירושלמי. והרי ש"ס דילן בסוגייאות ערוכות הפך הירושלמי בפי' איתמר. ודברי הירושלמי בעצמו איננו מבורר דאיו"ט קאי שהרי פירשוהו רבנן תקיפי דבשבת קאי. ומר"ן ז"ל עמהם מפרשו דעל שבת קאי כאשר הוכחתי בראיות גלויות. והפר"ח והיד אהרן ז"ל כתבו כן בפי'. דאשבת קאי. ומר"ן הרי פסק היפך הירושלמי בס' ש"ה סעיף כ"ב. וא"ך כל יסוד איזה פוסקים אחרונים לאסור מכח דברי הירוש'. הרי מר"ן הפיל היסוד הזה. ופסק דלא כהירושלמי. ומה נבקש עוד

ומה מאד נפלאתי על הרב כסא אליהו ישראל ז"ל שכתב בס' תצ"ה אות ב' וז"ל אין מוציאיו משא על הבהמה. עיין להרב יד אהרן שהביא דעות הרבה שאדם מצווה על שביתת בהמתו. וחלילה להקל בדבר ובפרט שפשט הירושלמי כך הוא עכ"ל

ואת אדוני הס"ר כי כל דב"ק תמוהים מאד. ראשונה הרב יד אהרן כתב כלפי ליא. שהוא הביא דברי תשו' הצ"צ שזכרתי לעיל שכל האחרונים הסכימו שאין שביתה לבהמה ביו"ט. ואיהו דידיה וסברה דנפשיה הא כתבה בס' ש"ה בפשיטות דאין לבהמה שביתה ביו"ט. והרב יד אהרן ז"ל שצין הוא ז"ל הוא ניהו מפרש דברי הירושלמי דבשבת קאי. ומי הם הדעות הרבה שהביא הרב יד אהרן ז"ל. ולא חזינא אף מעט. מהרבה. זולת ס' מהרש"ל ולאו חדשה היא. ובדברי הרא"ש שקו"ט הרב ידא"ה ז"ל ולסוף אוקמיה דשביתה מדרבנן קאמר יעו"ש

שנית מ"ש שחלילה להקל דפשט הירוש' כך הוא ור"ל דעל יו"ט קאי. ואתמה טובא דאטו חידוש אתא לאשמועינן הרב ז"ל. דאטו מי לא שמיע ליה דמר"ן ז"ל הביא דברי הירושלמי הלזה. ופירשו דבשבת קאי. ופסק דלא כוותיה לא בדיני שבת ולא בדיני יו"ט. ומן הפלא דלא סיימוה קמיה דברי מר"ן ז"ל בס' ש"ה סעיף כ"ב דפסק היפך הירושלמי. ולא זכר הרב מדברי הפר"ח שכתב בפשי' דהירוש' בשבת קאי ואין שביתה ביו"ט. ופסקי הרמב"ם והרשב"א והסמ"ג ורבינו האי גאון ומהריק"ש דכל הני רבוואתא מרנן ורבנן פסקו להקל. וכל סדר המערכה שזכרתי. כל אלה העלים עין מהם הרב כסא ז"ל ובדחיפה קלה וקטנה סגר עלינו את העיר ואת הדרך כאלו אין הדבר מפורש בדברי הפוסקים גדולים ראשונים ואחרונים והוא פלא נשגב על הרב ז"ל ודבריו צ"ע. ע"כ העתק הפס"ד הכתוב אצלי

ודע כבוד ידידי הרב שי' כי לו חפצתי להוציא את רו"מ חלק ולהוציא את עצמי מתוך העבודה הגדולה הזאת אשר עבדתי במקצוע ענין השביתה ביו"ט בחמלת ה' עלי. כי עתה אמרתי שגם למטוניה דמר שכתב שהיא פלוגתא בדבר. אנן בדידן בארץ מצרים מקום המעשה. די לנו ס' הרמב"ם ומהריק"ש. לסמוך עליהם כי הם מארי דאתרין. כי הלא בודאי לא נעלם מעיני"ק מ"ש הרב הכנה"ג בכלליו. דבמצרים אין לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל הגם שכל הפוסקים חלוקים עליו יען הוא מאריה דארעא דמצרים. וכמ"ש מהר"ם אלשקאר ז"ל. ומהריק"ש קבלנו הוראותיו בארץ מצרים אפי' נגד מר"ן כידוע. ואחרי זאת הרי הרמב"ם ומהריק"ש לא בסתר דברו בענין שביתת הבהמה ביו"ט ומהריק"ש ז"ל הרי הוסיף בכח ההתר עשר ידות וכתב שאין לנו לבדות איסורים מלבנו שאינם בתלמוד ולא במקרא. כמש"ל. וא"ך אם אנן סמכנו עליהם ועל פיהם התרנו העגלות ביו"ט. אין איש אשר יפצה פיהו לדבר דבר וחצי דבר. נגדנו. האמנם יראתי פן יאמר עלי כבודו שאיני חושש רק על עצמי וע"כ אסתפק בכח התר רבני מצרים. ומה יעשה כבודו אשר איננו במצרים. והוא חונה באתרא דאתכא דמר"ן קא סמכי. ומה יעשה בנדו"ד. כי ע"כ הארכתי שיח להראות לו כי מצד מקצוע דין השביתה. לא נירא רע ח"ו אם נרצה לסמוך על המתירין הרבים ומר"ן עמהם. וסמיכות דידן על עמודי עולם. ושרי התורה ואדיריה. ואנחנו מתחממים לאור תורתם ומה לנו עוד והרי שערי ההתר פתוחים. ובכל לבבנו בטוח נעשה מעשה על פיהם ודי לנו

אלא שרואה אני לעניות דעתי שבנדו"ד לא צריכנא לכל זאת. ואת אדוני וידידי שי' הסליחה בזה. כי אין נדונינו מגיע לגדר הזה דשביתת הבהמה ביו"ט אשר רו"מ דחפנו אליו והעביד אותנו העבודה הגדולה הזאת. ובשתים שגג ידידי אחרי בקשת הסליחה מכבוד תורתו ואהבתו הטהורה

ראשונה כי גם לדברי רו"מ שאמר בכתבו שהחברה המשותפת של הסוחרים להובלת הנעדרים בעגלותיהם יש מהם ב"ב ושאב"ב. א"כ כפי"ז אין זה ענין לדין שביתת הבהמה ביו"ט וסעיפיה. כי מעתה נתתלף דינה ונכנס לדין ישראל וגוי שיש להם בהמה בשותפות דבכה"ג אפי' בשבת דשביתת הבהמה הוא מד"ת הא איכא צדדים וצדי צדדים להתירה כמ"ש מר"ן בס' רמ"ו סעיף ה' כמה אופנים וכולהו דינא נינהו כמ"ש רמ"א. שם. והיותר נקל שבהם להתנות עם הגוי שלא יעשה בה מלאכה בשבת. ואם יעבור יתחיב באונסיה. ואפי' תנאי בינו לבין הגוי מהני. ולא אמרו שם לכתוב עליו בערכאות אלא כדי שלא יכחישו הגוי התנאי הזה. וכמ"ש זה מר"ן בפי' איתמר. יעו"ש. והכי נוכל לתקן בשופי תנאי זה. ובלאו הכי אין היהודי נוטל שכר כי אם בהבלעה. שהרי החברה עושה חשבון עם שותפיה אחת בחדש או אחת בשבוע ומחלקין הריוח שהרויחו כל ימי החדש או השבוע ביניהם. והר"ז הבלעה גמורה (ועוד בה שאין הבהמה כולה של ישראל) כיון שנוטל חלק שבת אחת או חדש אחד בבת אחת וכמ"ש הריב"ש ז"ל הביא דבריו מר"ן הב"י בסו"ס רמ"ה יעו"ש

שנית אין כאן מה לחוש כלל אפי' להפוסקים דאין שביתה ביו"ט הא מיהא חששו לעובדין דחול. ומשתמש בבע"ח וכיוצא וכמש"ל. ובנדו"ד אין כאן אפי' משום עובדין דחול ולא משום משתמש וכו' כלל וכלל. שהרי אין הישראלי השותף מוסר בהמתו לגוי ביום טוב כו"ע שהבהמות האלה שהם מקנת כסף כללות שותפי החברה. הלא הם מונחים בארוות הסוסים