ומצור דבש מא

ראה ס' הרמב"ם והרשב"א והסמ"ג. אמאי זאת הקושיא עמדה לו לבד עליהם שהפוסקים ז"ל סתמו דבריהם ולא פירשו אי שביתת בהמה יצאה מן הכלל. ומה לו למר"ן להדחק כזאת. ולמה לא הקשה על המתירין בכח עצום דמדברי הירושלמי מוכרח דאיכא איסור שביתה ביו"ט מן התורה. וא"כ לא זאת שלא סתמי הפו' אלא אדרבא מוכח מהירושלמי היפך דבריהם. ומר"ן ז"ל הא מר ניהו גופיה הביא דברי הירושלמי הנז' לעיל בס' ש"ה

אלא שהדבר ברור כשמש שמר"ן ז"ל סובר דדברי הירושלמי בשבת קאי ולא ביו"ט. כי ע"כ לא מצא מקום לא להקשות על המתירין מדברי הירושלמי ולא להסתיע ממנו לענין יו"ט. כי כל דברי הירושלמי באיסור רכיבה מטעם שביתה בשבת נאמרו. אכן על יו"ט אין לן הוכחה כלל

ומה שקבע הירושלמי דבריו על משנה זו דאיירי בדיני יו"ט ומה שיאטיה לדבר דבר בדיני שבת במשנה דפ' משילין דאיירי ביו"ט. היינו משום דדין זה דאין רוכבין ע"ג בהמה. לא הוזכר בשום מקום במס' שבת כלל. חוץ מזאת המשנה. אשר השמיענו תנא דמתניתין דאיסור רכיבה ע"ג בהמה שוה יו"ט לשבת ושבת ליו"ט וכולהו משום שבות דרבנן. אכן הירושלמי דס"ל דגם באיסור רכיבה על הבהמה. איכא איסורא דשביתה. מן התורה. אין לו שום מקום אחר לקבוע דבריו וללמדנו איסור הרכיבה מטעם שביתה כי אם במשנה זו וזהו שורש הדין לאיסור רכיבה לשבת ויו"ט. ואין זולתו

ולדעתי אפשר לומר שגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל דהירושלמי קאי על שבת דוקא ועלה קאי בטעם איסור שביתה. ולא על יו"ט כלל. אלא שהרא"ש ז"ל הביא לשון הירושלמי בפ' משילין דהם דיני יו"ט. היינו משום דהירושלמי גופיה קבע דבריו דדיני שבת במשנה זו דפרק משילין. דאין לנו בכל הש"ס שום משנה אחרת המדברת בענין איסור רכיבת הבהמה ביו"ט ושבת כי אם זו. וע"כ העתיקה בהלכותיו כמו שמצאה במקורה בירושלמי ללמדך שהירושלמי סובר באיסור רכיבה מטעם השביתה. דלא כש"ס דילן דמוכח בהדיא דמשום שבות. ולא שהרא"ש סובר כן כדעת הירושלמי דאיכא איסור שביתה ברכיבה ביו"ט. וס"ל להרא"ש כהירושלמי נגד תלמודין. דזה אינו כלל. ובזה מתורץ ברחבה מה שהקשו על רבינו הטור שפסק בסי' ש"ה דאין איסור שביתה ברכיבה משום שהחי נושא את עצמו. וכפי"ז פסק נגד דעת הרא"ש ז"ל דס"ל כהירושלמי. והדבר תימה שרבינו הטור יפסוק נגד דעת אביו הרא"ש. וקושיא זו תפס עליו ג"ע במחב"ר בסי' ש"ה יעו"ש. והרב קרבן נתנאל על הרא"ש בפ' משילין יעו"ש. וכפי האמור ברור צדעתי דקושיא ליתא דהרא"ש רק הביא דברי הירושלמי מה שכתוב בו במשנה זו. ללמדך דדעת הירושלמי הכי ס"ל. אכן הרא"ש ז"ל דידיה לא שביק תלמודין ועביד כהירושלמי כלל. ובזה יתורץ מה שרבינו הטור גופיה לא הזכיר דעת אביו הרא"ש ז"ל. ולפחות יאמר ואדוני אבי הרא"ש לא כתב כן. אלא שלקושטא דמילתא דהרא"ש נמי בשיטת תלמודין אזיל. ובזה לק"מ

ובדרך הזאת בעהי"ת נתיישבו כאחת כל התמיהות וההערות שהיו לנו בסדרי ההלכות ובסימניהם שבב"י. והכל בא על מקומו לנכון בפעם אחת כי נתיישב שפיר מה שלא העיר ע"ד שבולי הלקט שהביא בסי' ש"ה דאין שביתה ביו"ט. מדברי הירושלמי כי הירושלמי בשבת קאי. וגם נתיישב למה לא הזכיר דברי הירושלמי הללו בסי' תקכ"ד ששם כתב מר"ן איסור רכיבת הבהמה ביו"ט. ולמה לא הזכיר דברי הירושלמי פה והזכירו בה' שבת בסי' ש"ה כי אי אפשר להזכיר דברי הירושלמי בה' יו"ט. דהירושלמי דקאמר איסור שביתה ברכיבה. בשבת הדברים אמורים ולא ביו"ט. וע"כ מר"ן ז"ל הזכיר דברי הירושלמי בהלכות שבת במקומות שונים. אכן בכל דיני יו"ט לא הזכירו כלל. כי ס"ל דהירושלמי בשבת קאי. והיא היא שיטת הפר"ח דכתב בסי' תצ"ה. והדברים ברורים

ועוד ראיה ברורה דדעת מר"ן ז"ל דאין שביתה לבהמה ביו"ט. ממתני' דפ"ב דביצה משנה ח' גבי ג' דברים ראב"ע מתיר וחכ"א. פרה יוצאת ברצועה וכו' ומקרדין את הבהמה וכו'. שמכאן הוכיח התויו"ט דמתני' ס"ל דאין שביתה לבהמה ביו"ט. וכמו שהבאתי לעיל את דבריו. והנה רבינו הטור ס"ל דמתני' ביו"ט קאי. ומשו"ה פסק הוא ז"ל בהיו"ט ס' תרכ"ב דאין פרה יוצאת ברצועה שבין קרניה. וכתב ע"ז מר"ן הב"י שם וז"ל. משמע לרבינו דביו"ט קאי. והלכה כחכמים דאסרי. אבל רש"י והר"ן פירשו דבשבת קאי. ומשום משוי דאינו תכשיט לה. ונראה מדבריהם דביו"ט לית לה בה עכ"ל. והרמב"ם בפי' המשניות פירשה כדעת רש"י והר"ן דבשבת קאי. יעו"ש. עכ"פ הדבר ברור דלרש"י והר"ן דבשבת אסרי וביו"ט שרו הגם שהוא משוי ואינו תכשיט. היינו משום דבשבת איכא שביתת בהמה. וביו"ט ליכא. ואם ההוצאה הותרה לצורך ושלא לצורך לאדם. כ"ש לבהמה דשריא אף שהוא משוי משום דאין כאן שביתה לדידה. וז"פ. ועיניך תחזנה משרים דעת מר"ן. דבדיני שבת פסק בס' ש"ה סעי' י"ז דאין פרה יוצאת ברצועה. ואלו בדיני יו"ט ס' תרכ"ב. הגם דרבינו הטור שם פסק לתרווייהו בסעיף אחד אין פרה יוצאת ברצועה ואין מנהיגין אותה במקל. ר"ן ז"ל בש"ע פסק רק ההיא דאין מנהיגין אותה במקל. והך דינא דרצועה השמיטו דאזיל לשיטתיה דכתב בב"י שם דלדעת רש"י והר"ן דפירשוה בשבת וביו"ט לית לן בה. וכוותייהו פסק דאין אסור ביו"ט והט' משום שביתה. דלית לן ביו"ט בבהמה. וכמובן. ולדעתי היא ראיה חותכת בדעת מר"ן וכשיטת הרב תייו"ט בפירושא דמתני' דהוכיח ממנה דאין שביתה לבהמה ביו"ט ודו"ק

נחזור לעניננו כי נתברר לן שדעת מר"ן ז"ל דהירושלמי קאי על שבת ולא על יו"ט. כמו שהוכחנו מכמה אנפי. וכן בקדש חזיתי להגאון וד אפרים בס' רמ"ו שכתב שם בפשיטות גדולה שבאמת דעת הב"י שהירושלמי קאי בשבת יעו"ש. והגאון ז"ל לא הוצרך להכריח כלל מרוב פשיטותו בעיניו. ואולם אנן בעניותין. כבר הכרחנו דמוכרח להיות כן דעת מר"ן ז"ל וכן היא שיטת הפר"ח ז"ל. וכדעת כל הנך רבוואתא שבא זכר שם קדשם במערכה הזאת כמש"ל. דס"ל הכי ואחרי אשר ביררנו דעת מר"ן ז"ל בהלכות יו"ט דס"ל דאין שביתה לבהמה ביו"ט. מעתה נפן לראות דעת מר"ן בשבת אי ס"ל איסור רכיבה משום שבות לבד. או כהירושלמי

ובהלכות שבת נראה ג"כ בבירור דדעתו כש"ס דילן דאין איסור רכיבה ע"ג בהמה בשבת אלא משום שבות דרבנן. ולא מטעם איסור שביתה. והוא הטעם שכתב בב"י ס' ש"ה על דין דאין רוכבין ע"ג בהמה. ובס' תקכ"ד בדיני יו"ט בדין הרכיבה. דשבות דרבנן הוא דאיכא שמא יחתוך זמורה. וכפשטה דמתני' וגמ' בפ' משילין והגם שמר"ן הב"י שם בס' ש"ה שקו"ט לתרץ דברי הירושלמי מהך דקי"ל דהחי נושא את עצמו. היינו רק לישב דברי הירושלמי מצד עצמם. אכן לא כדי לפסוק כמותו.