ומצור דבש ל

ע"ג בהמה אין בו שינוי המורגש. ואם יעשה המשא ע"ג בהמה כדרך שעושה בחול. אתי לאשכוחי יו"ט. וע"ך. התירו המשא על האדם ואסרוהו על הבהמה וטעם זה כתבוהו הפוסקים בטעם הדין יעויין עליהם הלא בספרתם. ועכ"פ למדנו דאיסור המשא ע"ג הבהמה. הוא דווקא משום עובדין דחול דווקא

ועתה יורנו נא המורה לצדקה. מהיכן מצא ידיו ורגליו בבית המדרש לאסור עלינו אמירה לגוי לישא את המת בעגלה ובהמה דידיה. משום עובדין דחול. הלא אנחנו מותרים לצוות לגוי שיעשה לנו כל מלאכות של חול בצביונן ובקומתן האסורים לנו לעשותם דבר תורה. משום כבוד המת וכאמור. והיאך יצוייר בשכל אנושי. שאחרי שצוינו לגוי ועשה לנו כל המלאכות הגמורות והאסורות עלינו ממש. שכולם מלאכות גמורות של חול. לאחרונה נקום ונתחסד בחסידות נפרזה לאסור עליו שלא ישאנו ע"ג עגלה ובהמה דידיה. שאפי' אנחנו עם הקדש המצווים על יו"ט אין איסורו אלא משום דדמיא כעובדין דחול. והאם אין זה פלא. עובדין של חול ממש מותר לומר לגוי לעשותם לנו. ומאי דדמיא כעובדין דחול יהיה אסור. האם אין זה כחוכא ואיטלולא

ודע שכפי כל האמור נראה שמותר לומר לגוי שישאנו בעגלה אפי' שהבהמה של ישראל גופיה. שהרי מכיון דאתינן עלה מטעמא דעובדין דחול דווקא. אשר זה הוא רק ואך הטעם לאיסור משא על בהמת ישראל ביו"ט. וכדברי הרמב"ם. ולא אתינן מטעמא דשביתת בהמה ביו"ט. כי הרמב"ם ז"ל מן המתירין וכאשר יתבאר במקומו בעהי"ת. עכ"פ למאי דאנן קיימין האידנא אין כאן רק משום עובדין דחול. וגבי מת דהותרו מעשה חול ממש לכבודו. אין טעם לאסור לגוי שישא הוא את המת בעגלתו ובהמה דישראל. דמאי הוי. אם משום דהבהמה של ישראל. וכי הגוי החופר קבר למת ביו"ט. אינו עושה מלאכה בקרקע ישראל וגם תפירת התכריכין לאו בגד דישראל נינהו. ועשית ארון לאו מנסרים וקרשים של ישראל הם. והכל שרי משום כבוד המת. ותדע עוד דהרי טלטול המת ביו"ט טלטול אבנים נינהו. דמטעם זה אסר הרמב"ם ז"ל לטלטל המת ביו"ט כיון שאין בטלטולו הנאת הגוף וכאשר הזכיר סברת הרמב"ם ז"ל רבינו הטור בס' תקכ"ו ומר"ן הב"י שם. אלא דלא איפסיקא הלכתא כוותיהו. והותר הטלטול כפסק מר"ן בשלחנו הטהור ס' תקכ"ו. ועכ"פ לדידן דאיפסיקא הלכתא דטלטול אבנים אסור אע"פ שהותרה הוצאה שלא לצורך. עכ"ז בטלטול אבנים אסור וכדפסק מר"ן בס' תקי"ח סעיף א' א"ך מה טעם הותר לן טלטול המת. ולמה לא השוו רבותינו ז"ל את גזירותיהם. אלא דמוכרחים אנחנו לומר דלגבי מת לא העמידו רבנן את דבריהם ומשום כבוד הבריות התירו. ומה"ט התירו כל דין השבות באמירה לגוי לגבי מת. וא"ך אין שום טעם לחלק. דגם באיסור המשא על הבהמה דישראל דאסורה מדבריהם משום עובדין דחול, לגבי מת וכבודו אין לנו טעם לאסור הבהמה אפי' דישראל. דהא חזינא דהתירו יותר ויותר מזה אמירה לגוי באיסור תורה. דהוי שבות גמורה מדבריהם וא"ך אפי' הבהמה של ישראל יש להתיר בכגו"ד למאן דס"ל דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט. בלבד שלא ישכיר אותה ביו"ט דמתהני משכירותה ביו"ט. וכאשר כ"ז בע"ה עתידין אנחנו לעמוד עליו להלן

אלא דלקושטא דמילתא. אין לנו עתה צורך בזה ובכיוצא בזה, שהדבר ברור לכל חכם עם תלמיד דכ"ז שנלמד באיסור משא על הבהמה ביו"ט משום עובדין דחול וכיוצא. אין הדברים אמורים אלא בבהמת ישראל. והמשא טוענו הישראל בעליה עליה. אכן מי שם פה לומר בבהמת גוי דידיה והגוי הוא המוציא המשא עליה. ובדידיה קא טרח. שיש בה משום עובדין דחול. והגוי הוא כולו חול מראשו ועד רגליו. והוא עושה לנו כל מלאכות החול כולם בהתר בשופי. עאכו"כ לאסור עליו טעינת העגלה. שלדידן בעצמ' אין כאן רק משום עובדין דחול. זה לא יעלה על לב. וחזרתי על כל הצדדים וצדי הצדדים. ולא מצאתי כלל מקום לאסור לגוי שישא את המת בעגלתו ובהמה דידיה. ובבל ימצא הוא. כי ע"כ אמינא ולא מסתפינא. דהנך מילי דקאמר מו"ר באיסור העגלה שלגוי. מטעם אמירה לגוי. או מטעמא דעובדין דחול. הן דברים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו אפי' ע"י הדחק ואך למותר וללהג הרבה הוא בעיני. להאריך עוד בסתירת הפקפוקים שנסתפק בהם מני"ר יצ"ו. ולבי בטוח כי גם רו"מ שי' בחכמת אלהים אשר בקרבו. יסתפק בזה לביטול דברי פקפוקיו וטעמיו ולסתירתם ועקירתם משורש. ואתה תבער אחריהם. כי אינן נאים ליופי חכמתו. וישבות מאמירה זו משום כבוד דבריהם ז"ל וחיים עד עולם. וד"ב לחכם שכמותו: ומעתה נפנה אל הספק השלישי

המוזכר בכתבו הטהור. הכי אמר מר מפני כי בחברת הסוחרים הנ"ל יש בתוכם גם שותפים מבני ישראל. ומכיון שיש לישראל חלק בבהמה. הא איכא איסורא דשביתת הבהמה ביו"ט עכ"ל

וע"ז אשיב לידידי תשובה מאהבה. כי מקצוע זה של שביתת הבהמה ביו"ט. הוא כר נרחב ושדה נעבד ע"י מרנן הפוס' ז"ל. ולשעבר נשאלתי אני הצעיר על זאת מגברא רבא יחש"ל. ובחסד ה'. סדרתי פס"ד ארוך וערוך. בו אספתי סברות הפוס' ראשונים ואחרונים ודעת מר"ן עמהם דאין אדם מצווה על שביתת הבהמה ביו"ט. וצויתי לשלוח לו העתקת הפס"ד הנז' אשר אתי בכתובים תו"ד הוצרך מאד לעניננו. ואחרי גמר העתקתי עוד אניף ידי לבאר לו שני גרגרים. א) כי גם לס' הפוס' המחמירים בשביתת הבהמה ביו"ט. אין לזה יחס עם השביתה ביו"ט בנדו"ד של חברת הסוחרים. ב) אבאר שעסק חברת הסוחרים בעגלות להובלת המתים. איננו גלוי לפני מני"ר היטב. וע"כ כתב מ"ש. ולקושטא דמילתא אין כאן חשש איסור כלל ישמע חכם: והא לך העתק הפס"ד ההוא אשר אתי בכתובים אות באות, סימן ח'

שאלה בענין שביתת הבהמה ביו"ט אם מצווים עליה מן התורה או לא:

תשובה מאורות דב"ק ושאלת חכם קבלתי וכו' ומדב"ק נראה שסובר מני"ר שמחלוקת זו שקולה מערכה לקראת מערכה. ודעת מני"ר שעדין הדין הזה לא הוכרע לשום צד. ואכתי בפלוגתיה קאי. ומשום יקר אורייתיה הנני מעמיס עלי עבודה רבתי. ואערכה לפניו, שרוב ככל הפוסקים קמאי ובתראי סברי מרנן דאין שביתה לבהמה ביו"ט מה"ת כלל. ואראהו שגם ההלכה הכריעה כן בפסקי מר"ן בשלחנו הטהור., ועם כי זה יסבול אריכות כמובן. אקצר כל מה שאפשר. ולא אפלפל בשום ענין שאינו נוגע למיצוי הדין כאשר ידע מני"ר שי' דרכי. אכן