ומצור דבש ג

אסיר תודה הנני לצור ישעי אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמדי, ושמרני בדרך אשר אני הולך. ונתנני להן ולחסד בעיני בני עמי העי"א, גם בעיני הממשלה ושריה ורוזניה יר"ה עדי גדלה עדתינו שבעוב"י מצרים לאושר ולכושר, ויהי שמה לתהלה ותפארת בין קהלות הקדש אשר בתפוצות הגולה, בנועם סדריה, וביושר נתיבותיה, בפ"י כ"י וכ"י יהי ה' עזרה ומגנה לנצח, ואם כן עלי לשבח, ולרנן לא ה"ו להתלונן האמנם, בכל זאת תוגה חרישית, שכנה בלבי פנימה, כי נגזלו ממני עתות הפנאי לשקוד על דלתות התורה והחכמה והמדע, אשר בהם חיי רוחי, יקרים הם בעיני מסגולות מלכים ועדיי נסיכים. ואם כי גם העוסק בצרכי הצבור, כקורא בתורה יחשב, אכן רק נחמה היא, האמנם לא תרגיע בזה נפש החושקת למצוא תאותה כמובן

ואולם החשגחה העליונה אשר אין קץ לטובותיה, ולא מדה וקצב לרחמים, סללה לפני המסילה להשיג מאויי גם בזה, כי לרגלי עבודתי לקהל עדתי. וחשקי הנמרץ, לכונן את הקהלה ולהעלותה על במת ההצלחה והאושר, בתקנות תועליות ונצחיות, אם ממה שהעירוני עליהם רעיוני ואם ממה שהעירוני עליהם יהודי הקהלה ונשיאיה וגדוליה העי"א. לשום משטרם בארץ ויהיו לחק. מובן הוא כי למען עשות תקנה או גדר אשר תעמוד לדורות, עלינו החובה בטרם נגיש לפעלה, לבחון יסודותיה, ולבדוק אשיותיה, אם על פי הדין והדת יבנו חומותיה, ולהסיר ממנה חלקי הסותר והדוחה, לבלתי ינועו מעגלותיה. וכל דבר אשר לא היתה ידיעתי בו ברורה אם זך. ואם ישר, ועל פי משפטי התורה יכשר, הלא מעתה עלי לחפש בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וללמוד אני צריך למען נדע איך נטע ואיך נשתיל את הנצר בתוך גן החיים של העדה, וכן ישאלוני משפטי צדק בענינים אשר פתרונם ידרש ממני בלתי התמלט, ובאופן כזה, נאלצתי לגנוב ולגזול בחזקת היד מעט קט מעתותי המוקדשים להקהל, ומעט גם מעתות המנוחה ומרגוע, ואיחדם ללימודי אשר גם הוא מעסקי הצבור, ויהי לי היום למשמר והלילה למלאכה, ולאט לאם נקבצו תחת ידי כמה וכמה קונטריסים, כמו קונטריס, אם אדם מצווה על שביתת הבהמה ביו"ט, למען יכולנו עי"ז להתיר הובלת ארון המתים ביום טוב ראשון בעגלה רתומה לסוסים של הכרת סוחרים ב"ב ושאב"ב פה מצרים, (באו"ח סי' ז') וכן קונטריס התר הדלקת המאור ליקטריק ביו"ט ועצי הכברית. (בחלק או"ה מסי' ט' עד י"ג) וכן קונטריס גדול הנק' מקוה טהרה, להתיר עשיית מקואות במצרים ממימי הנילוס (יו"ד סי' ד'), קונטריס משמרת הטהרה (אה"ע סי' א') קונטריס נדר קדושה בענין הפקעת הקדושין שנעשית במלכות מצרים בהסכמת הקהלות, (אה"ע סי' ו') וכן תשובות ממין זה אשר ימצאם הקורא נפוצים על פני ספרי זה, אשר כולם נוצרו ונולדו לרגלי עבודת הצבור, וכולם סידרתים ואח"כ העתקתים בספר ואשמה מאד כי נמלאת בקשתי, אשר אותה אויתי מי יתן ויכתבו מילי בספר ויוחקו. ואקוד ואשתחוה לה' ויהיו שעשועי יום יום. אכן לא היה את לבבי לעשות מזה ספר ולהדפיסו, מטעמים רבים נסתרים וגלויים, ואסתפק במה שהשגתי חשקי ותאותי ומה לי עוד

זכות אבותי והורי, אשר תמיד עמדה לימיני, ובעבודה היטיבה לי ההשגחה בטובות ונצורות לא פללתים היא קמה וגם נצבה גם עתה. ונכנסה בחוג עבודה ספרי זה, כי מעת צאתי מבית תפארתי ירושלם ת"ו, הבאתי באמתחתי פליטה ושארית של כת"י של עט"ר מרן אבא הוא הקדוש הרה"ג המפורסם כמוהר"ר דוד ן' שמעון זצוק"ל, לדאבון לכי שאינם מסודרים לדפוס [כי שנות עמל חיו ימי שני חייו האחרונים כנודע:] ויהיו בעיני חמדה גנוזה, לא יסולה זהב מחירה, ובחפשי בתוך אגודת וחבילת כתביו, מצאתי בהם ס' קטן כת"י והם שו"ת ופסקי דינין שחשיב לשואליו דבר, וכאשר עמדתי על מספר הפסקים הנשלמים וחתומים, עלו בידי למספר י"ד פסקים כמספר שם קדשו דוד, הקונטריס הזה כבר העש יחד אותו לטרפו, ועשהו נקוב ככברה, ועלי לבי דוי, מה אעשה לאלה היום, אם להדפיסם כאשר הם