ומצור דבש ב

הקדמת המחבר בשפה רפה מדבר. מי יתן ויכתבו מלי בספר ויוחקו בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י"ט' כ"ג כ"ד)

קורא נעים, שני כתובים הבאים כאחד אשר שמחים כתר ממעל לראשי אמרי, הם מלמדים את הגיוני לבבי. ומצפוני רעיוניו, במה אכף לאלהי מרום על כל תגמולוהי עלי, קטונתי מכל חסדיו, גם על אחת מהנה, ומה, אם רבו מספר, הן הודעתי בקצר אמיץ בהקדמת ספרי הקטן שער המפקד [אשר חברתי על מנהגי עיקו"ת ירושלם ת"ו, וכבר נדפס ממנו החלק הראשון על או"ח] את כובד המשא אשר בכתף ישא, האיש אשר ההשגחה העליונה שמתהו בבחירתה, רועה צאן קדשים בארץ מצרים, אשר עולה כבד מנשוא, כי כל עסקי הצבור בעיר הגדולה לאלהים הזאת ואנפיה, בכל עסק דת ודין, ובכל עסקיהם הנדרשים אל הממשלה יר"ה, כלם נתונים נתונים המה על שכם האיש ההוא, והוא באחד, כידוע תקנת עוב"י מצרים יע"א, משנות דור ודור, ואין צורך לאורך בדבר הנודע, מובן הוא שאיש הרבוץ תחת משא לעיפה כזאת, איכה ירעה בשדה החכמה, ואיכה ירביץ בנאות התורה, איה עת ללמוד, ואיה עה ללמד, אם כל עתותיו, ושעותיו, אינן מסורים אליו, ולאושר נחשב לו, אם תמצא ידו בעתות ספורות ללימודים קלי העיון וארץ מצרים לפניך חיא, לך נא ראה, ובכן גם אני בראותי את העול שהוטל עלי במאמר ההשגחה, בראשית בואי מצרימה, אמרתי נואש לחדש מעתה חידושי תורה כלימוד העיוני, בפסקי דינין ושו"ת ודומיהן הדרוש להם דעת צלולה, ואורח סלולה, מטרדות הזמן. ועם לבבי אשיחה, אולי כי לכך נוצרתי לשום אה כל משא העם הזה עלי, ואם ה' יעץ מי יפר, ומי יעמוד בסודו, ואהיה תמים עמו ואתנהלה לרגל עבודתי לצבור בכל כחי ובטוב לבבי, בישע אלהים

ידידי הקורא, אל נא תדמה בדעתך, בהקשיבך אמרי אלה, שהנני מתאונן על גורלי, שא"כ הלא תשימני לכפוי טובה ליוצרי חלילה, לא כי, כי הנני שמה בחלקי, כי האלהים הגביר עלי מדות חסדיו, והמתיק לי גזרתו בעבדותי להצבור ברחמים גדולים, כי הפיל חבלי בנעימים, והביאני המלך חדריו, לרעות ביעקב בקריה עליזה, עוב"י ק"ק מצרים יע"א, אשר אנשיה ישרי לב, תושביה תמימי דרך, יראת ה' חיא אוצרם, חונני דלים, ומרחמי אביונים, אוהבי צדקות, מכבדי התורה ולומדיה, ושריה, ונשיאיה, ונכבדיה, כולם אנשי חמודות מדובר בם נכבדות, אנשי חיהם והמעלה, והתפארת והתהלה, כן ירבו וכן יפרוצו, יחד כולם ישמרם צורם, ויחיה מגינם וסתרם, אמן, וגם אני תלי"ת כבודי חדש עמדי, כי הנני ה' בכבוד ויקר כאדם תור המעלה, וגם בגוים שמי נכבד, ולא חסרתי דבר, בחסד אלהים עלי, גם כל אשר חפצתי לתקן בקריה נאמנה הזאת, תקנות, והסכמות, ונדרים, לכונן סדרי העדה ומשטריה, על אדני היראה, והנהגה האנושית לטובת הקהל בחומר וברוח, אלהי אבי היה עמדי עדי הקימותי כל אשר חפצתי לעשות,