ומצור דבש רצב

הפוסקי' ז"ל עי' בס' חק"ל מ"ב חח"מ סי' ד' במ"ש הרב ז"ל ע"ד הרב כמהר"מ סוזין ז"ל ועיניך תראנה בס' מים קדושים סי' ג' דהובאה שם תשו' ממהר"מ סוזין ז"ל וראה תראה דהרב ז"ל חזר בו בפי' וסבר וקביל כך דגם בתשו' קבלנו עלינו סבר' מרן ז"ל ובס' חיים שאל סי' ע"ד השב'ח השבי'ח דבריו שבתשו' שהם הלכה למעשה יותר מהש"ע ע"ש ובס' שפת הים סי' ס"א ועי' בס' ב"ד ש"ש חלק אה"ע סי' ג' ובירך משה גלאנטי ז"ל סי' י"ד וסי' י"ו ובסי' ל"ג ובסי' ל"ה א"כ כיון דמרן ז"ל בתשו' פסק בפי' שחייבת האשה להעמיד המתנה ביד בתה מכח האחריות שקבלה על עצמה ושעבדה נכסיה הגם דמעיקר הדין לא זכתה הבת מ"מ מכח האחריות והשעבוד זכתה וכו' מעתה המוכר לא מצי למימר קי"ל כלל וחייב להעמיד המכר ביד הלוקח מכח האחריות והשעבוד כנ"ל עכ"ל. והוא פלא איך נחה דעתו בזה והרי הרב מני"ר נר"ו בעצמו תבריה לגזיזיה בסוף הפסק בההיא שצידד דדעת מרן בתשו' באבק"ר בסי' קי"ג דשותף יכול למכור חלקו קו"ח קודם חלוקה. כתב שעדיין יש פתחון פה לומר דהגם דמצינו למרן ז"ל בתשו' דשותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה. עכ"ז ידיע שקדמה פלוגתא וכו' והמוחזק מצי לומר קי"ל וכו' והביא דברי הרב פאר הדור עטרת החיים בס' גנזי חיים וכו' ומס' רב ברכות וכו' דכיון דאיכא פלוגתא בזה אין להוציא ממון מכח המוחזק וכו' יעו"ש. ואמאי בההיא דתשו' דסי' צ"ח נחה דעתו דע"ע

אבל האמת הוא שס' ישרי לב הנדמ"ח אינו נמצא אצלו שהמעיין שם בח"מ אות ק' יראה דברים אמתיים שאפי' בתשו' קבלנו הוראות מרן הק' יעו"ש בראיות נכוחות. גם ראיתי לו נר"ו על ההיא דתשו' מרן דסי' צ"ח דקשה דברי מרן ז"ל למ"ש בס' הקצר ח"מ סי' ס' סעי' ו' ותמה על האחרונים שלא נתעוררו בזה ויישב שם וכו'. ואנא זעירי לא ידענא דקרי לה מאי קרי לה ומה זו תמיה על האחרונים ז"ל שלא נתעוררו בזה דהמעמיק בשכלו יראה שבכלל קושייתו היא קו' הרב גדולי תרומה שהביא הרב ש"ך ז"ל שדברי מרן בב"י מה שמביא בשם הרמב"ן הוא סותר לפסקו בקצר ומה יש הפרש אם סותר עצמו מהתשו' לפסקו בקצר או מדברי הב"י לקצר. גם שדבריו שבתשו' עדיף וכו' ומכיון שבתירוץ הגאון ש"ך יבא על נכון לשניהם. זהו הטעם שלא נתעוררו האחרונים ז"ל. ועיין בדברי האחרונים ז"ל שכדברי הגאון ש"ך הסכימו כמה שלמים וכן רבים וע"ע בס' פנים במשפט הנדמ"ח בביאורו לשם שהאריך והרחיב בפרט זה יעו"ש. גם הראיה שמביא מתשו' אבק"ר בסי' ק"ב בראובן שהיה לו ארבעה עשר קיראט ונתן לבתו ז' קיראט וכו'. אהמ"ר הוא מפיק ודחיק ואתי מרחיק כאשר יראה המעיין. ולפי דעתי שמע' רב אחאי הפוסק נר"ו האריך במקום שהי"ל לקצר שמכל המקומות שהביא לבסוף שדעת מרן דשותף יכול למכור קו"ח הוא די והותר לנדון השאלה. ואיך שיהיה הדין דין אמת ככל אשר הורה גבר מע' רב אחאי הפוסק נר"ו. וכיהודה ועוד לקרא ח"ש פעיה"ק ירושת"ו בש"א לטבת דהאי שתה בשפתי נבון תמצא חכמה לפ"ג. וצור ישראל וכו': הצב"י מעט דב"ש סימן ד'. הלכות מכירה בן יכבד אב תשובת עט"ר מרן אבא זצוק"ל לשואלו דבר. את זה שלח אלי הרבני המופלג החריף והשנון כמוהר"ר יהושע העשיל מרגליות מטעלז ברוסיא נ"י עמ"ש בספרי הקטן אולם השער דף י"ח וז"ל

אחרי הדרישה והחקירה בשלמא דמר הוא ניהו רבא אבוא לפניו בדבר שתקע עצמו בדבר הלכה בספרו הקדוש באולם השער דף י"ד לחלק דלענין שמתא ולקבל עליו כל אונסא הוא דוקא כשהגוי וישראל שוים בדמי המקח אבל לענין המצוה דוכי תמכרו ממכר איכא אפילו כשהגוי מוזיל גביה. מחמת תשובת רמ"א ואני אומר שאין זה סברא לומר דכשיש לאחד חפץ למכור שיתן לישראל בחנם ולעכו"ם בשכר והא קי"ל חייך וחיי חברך חייך קודמין. ומאי חזית. דהראיה דאיזהו נשך כבר עמד ע"ז הפני יהושע ותירץ בטוב טעם ולא נשאר לנו רק מפסחים שאמר להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם ועל זה כל יסודו של רבינו הרמ"א וכל הרואה יראה שבמחי' כת"ר רבינו הרמ"א נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' בחולין דף קי"ד ד"ה עד שיפרוט שכ' דוקא נבילה בא"י שאין עכו"ם מצויין שם וצריך למכור בדמים מועטים נתינת גר קודמת אבל פשיטא דאם יש חפץ למכור מקודם ימכרנה לעכו"ם ממה שיתננה אפילו לישראל חבירו. ובאמת גם דברי התוס' צריך תבלין דא"כ נתת דבריך לשיעורין. אם יהיה לאחד חפץ שדמיו מועטין חייב ליתנו לישראל מלמכור לעכו"ם ואיזה שיעור ניתן בשיווי החפץ. אמנם דבר תורה עניות במקום זה ועשירות במק"א ודברי התוס' מבואר היטב במס' ע"ז ד' כ' א' ד"ה ור' מאיר וז"ל וא"ת וכי אם יש לאחד חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכור לנכרי ואפי' לישראל אינו מצוה על כך. וי"ל דוקא נבילה שאינה שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היה נכרי מצוי להם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר. וכונתם דאז חייב' התורה ליתן לגר דהוי כמו זה נהנה וזה לא חסר רק מעט. לא כן בחפץ דאם דמיו מועטים גם לישראל חבירו אינו שוה יותר ולכן ימכרנו לעכו"ם ובהכי ניחא דלא שייך לומר חייך קודמין כיון דאינו דומה חייו לחיי חבירו דלו שוה מועט ולחבירו שוה הרבה ולכן מצוה להחיות את הגר אבל היכא דהגוי מוזיל טפי אפי' מצוה ליכא לקנות מן הגוי או למכור כמש"כ כבוד אדון בספרו הבהיר באולם השער שכל יסודו על רבינו הרמ"א. וזה ברור לדינא ומצוה לפרסם ובלתי ספק שזה היה העלמ'ה מרבינו הרמ"א ועל זה אחכה לשמוע מה בפי מעלת כבוד אדוני ואז אשמח בתשובתו אשר ממקום קודש יהלך. ממני המנשק זהב אשר כפות רגליכם ומצפה לישועת כי עין בעין יראו וכו': יהושע העשיל בלאאמו"ר הרב ר' אלי' מרגליות.