ומצור דבש רצא

האמנם טעם השני אשר כתב רו"מ בדין הבכור. כי בלא"ה קי"ל דאין הבכור נוטל בשבח הנכסים שהשביחו אחרי מיתת אביהם משום דהו"ל ראוי ואין הבכור נוטל בו פ"ש. ומטי ביה משם הרב פרי עץ חיים בתשו' סי' ל"ב. הס' הנז' איננו בידי. ועכ"פ אם כנים הדברים בהעתקתם. הטעם הזה הוא קשה לחכי. כי הוא הפך סוגייאות ערוכות בתלמודין. שמתבאר מהם ששבח נכסים מוחזק הוי ואינני ראוי. והגם דקי"ל דאין הבכור נוטל פ"ש בשבח הנכסים. אינו מטעם דהו"ל ראוי. חלילה לומר כן. תדע שהרי יש משבח הנכסים שהבכור נוטל מהם פ"ש וכאשר יתבאר. והא לך סוגייא דש"ס בבתרא דקנ"ג ע"ב. גבי הבכור נוטל פ"ש בזרוע ולחיים והקיבה ובשבח שהשביחו נכסים ופרכינן הרי לחיים וקיבה אי דלא אתו לידי אבוהון ראוי הוא. ופירש רשב"ם דלא דמי לשבח נכסים שהשביחו וכו' שהרי אבוהון מוחזק בהם והן עצמם הושבחו הו"ל כמו שהוחזקו בשבח דמי יעו"ש ומתבאר מסוגיין דשבח נכסים מוחזק הוא. ואפי"ה אינו נוטל בשבח נכסים אלא בשבח דאתי ממילא. דאין לו פ"ש אלא מנכסי מורישו שהוא אביו אבל לא יטול פ"ש בשבח שהשביח אחיו את הנכסים יעו"ש בסוגיין. וכן מתבאר מסוגיין דב"ק דצ"ה ע"ב. מימרא דריוח אמר שמואל שמין להם את השבח ומעלין אותם בדמים ואלו הם בכור לפשוט ובעח"ו ללוקח. ופירש"י בכור לפשוט. שהשביחו הנכסים קודם החלוקה. ובשעת החלוקה נוטל הבכור פי שנים בקרקע. צריך להחזיר לפשוט רביע שבח של חלק הבכורה במעות שאין לו ליטול פי שנים כמו שהשביח זה יעו"ש

מתבאר מסוגייא זו דטעמו הוי שלא יטול הבכור פי שנים בשבח. משום דאין זה יושר לקחת הבכור פ"ש ביגיע אחיו. והתורה זכתה לו פ"ש בנכסי אביו לא בנכסי אחיו. אכן אין זה מטעמא דראוי. שהרי גוף הקרקע מוחזק לאביו וממנו ירשוהו וז"פ

ובאמת לא ידענא כיצד עלה בדעתו דמני"ר יצ"ו לקרות את שבח האחים שהשביחו נכסי אביהם שירשו אותם ממנו בשם ראוי. הלא הנכסים מוחזק בהם היה האב מורישם מחייו. וכאשר עיקר הנכסים מוחזק בהם. א"כ השבח הבא מהם ודאי שיקרא מוחזק גם הוא שאין ראוי אלא מה שלא זכה בו האב המוריש בחייו. ובא ליד בניו אחריו. דמיעוטא דקרא הוא בכל אשר ימצא לו. ולא במה שאינו נמצא דהוי ראוי

גם לא ידענא מאי שיאטיה דטעם דאין הבכור נוטל בשבח הנכסים פי שנים לטעם השותפות דבכור ופשוט שנשתתפו במה שירשו מאביהם והרויחו בסחורתם בנדון דידן. דהריוח והשבח הוא מעשה ידיהם שלהם עצמם. דאין הנדון דומה לראיה כמובן. ואעיקרא דמילתא לאו כללא הוא דאין הבכור נוטל פ"ש בריוח בכל מקום. דהרי בשבח דאתי ממילא נוטל פ"ש כגון דקלא ואלים. ארעא ואסקא שרטון כדאסקנא בסוגיין דבתרא דקנ"ד ע"א אליבא דכ"ע יעו"ש. ומינה אמרינן דאם היתה לו פרה מושכרת ומוחכרת ביד אחרים מחיי אביו. וילדה לו הבן נוטל פ"ש בה ובולדה אליבא דכ"ע ופסקו מר"ן בח"מ סי' רע"ח יעו"ש. הגם שהוא שבח. כיון דמוחזק הוא והריוח אתי ממילא

באופן שאינו ענין לנדון דידן כלל. דין דאין הבכור נוטל פי שנים בריוח הנכסים כלל. כי דין השבח יש בו דינין מתחלפים יש שנוטל ויש שאינו נוטל אע"ג דבכולם הוי מוחזק ולא ראוי. כדכתיבנא. וע"כ סמי מכאן בדין הבכור והפשוט שנשתתפו וכו' טעם ראוי וכיוצא כי אין זה טעם ראוי והגון לפי המתבאר מתלמודינו. ולא צריכת לכל זה. דהא קושטא דמילתא אין כאן שום הפרש ולא שום הבדל בין שותפים דעלמא שנשתתפו ואחד הטיל מנה ואחד מאתים לכיס השותפים. לדין בכור שיש לו פ"ש בקרן ואחיו הפשוט יש לו בקרן רק חלק אחד. דכולם דין אחד להם שחולקים בריוח השותפות חלק כחלק כנשתתפו בסתם ולא התנו מתחילה סדר חלוקתם. והוא מה שפסק מרן סי' קע"ו. ותול"מ

ואסיים בברכה למני"ר יה"ר יפוצו מעיינותיו חוצה ללמוד וללמד. ויחזירהו ה' למכון שבתו שש ושמח חי ומלא ברכת ה' אמן. ואם מצאתי חן בעיניו לשלוח לי העתק קונטריסו הנ"ל להיות אתי למשמרת ולחזור על דב"ק לעת מצוא. ואודהו בכל לב. ונשארתי דושו"ט באה"ר. כה אמר העבד ישראל. רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סי' ג'. הלכות שותפים בקרקע בן יכבד אב פסד"ז מעט"ר מרן אבא זצוק"ל

שאלה אם אחד מהשותפים בקרקע אם יכול למכור חלקו קודם החלוקה

תשובה ראיתי את השאלה על אודות אם השותף בקרקע יכול למכור חלקו קודם חלוקה ואת אשר נגזר עליה מאת רב אחאי גאון מ"ע הרב הפוסק יצ"ו המקום יהיה בעזרו ושמרו. וראיתי אשר העמיק והרחיב בצדדין וצדי צדדין בפילפולא אריכתא וברוח מבנתו זו הלכה העלה דיכול למכור השותף חלקו קודם חלוקה ולפי רוב הענוה פנה אל האזוב אשר בקיר לחוות דעתי בענין זה. ואען ואומר יפה דן יפה זיכה יפה הורה וכבר דבר זה בא מפורש לגדול הדור האחרון הרב משכנות הרועים ז"ל מער' המ' אות ע"ו וז"ל ראובן ושמעון שותפים בקרקע ואין לכל אחד חלק מבורר ועמד ראובן ומכר חלקו ממכרו ממכר אעפ"י שאינו מבורר ש"ד וכן מעשים בכל יום ושלא כדעת רשב"ם ז"ל בפ' י"נ דף קכ"ו וע"ש בתוס'. שוב מצאתי להרב בית דוד ז"ל בח"ה סי' ק"ט מהספר שהאריך בזה וזו הלכה העלה יעו"ש: הן אמת שיש מה לישא וליתן בדברי רב אחאי הפוסק נר"ו אלא שלאפס הפנאי מטרדותי המשונות מכל בשר ורוח שלא יתנוני השב רוחי לא אוכל להשתעשע בדב"ק. רק זה ראיתי לו להרב נר"ו בצד שרצה לקיים המכר מכיון שכתוב בשטר המכר מכירה באחריות ואייתי בידיה תשו' מרן הקדוש באבקת רוכל סו"ס צ"ח וכו'. וסוף דב"ק כתב דעדיין יש זכות תולה למוכר לחזור לו ולומר קים לי כהג"ת ודעימיה דס"ל דליכא לחלק בהכי וכו' וכל זה הוא למקום התופסי דגל הקי"ל אזי מצי לומר קי"ל כמאן דמזכה יתי וזוכה אני במקומי אכן אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה לא נטה ימין ושמאל גם בדבריו אשר הובאו בתשו' וכמ"ש