ומצור דבש רפט

אכן הרא"ש ז"ל בהלכותיו כתב להדיא וז"ל ורב אלפס פירש דוקא שור לחרישה ועומד לטביחה ומכרוהו חי השכר לאמצע כיון שמכרוהו חי. אבל אם טבחוהו חולקין לפי המעות. וכ"ש אם לקחוהו לטביחה. (ר"ל כ"ש שחולקין כפי המעות. והיינו כשינוייא בתרא. ובשינוייא בתרא די"מ מבואר בפי' דשור לטביחה ועומד לטביחה הכל לפי המעות ור"ל אפי' אם מכרוהו חי. וזהו ההפרש שבין שינוייא קמא לבתרא יעו"ש. ופירוש דברי הרא"ש כדעת הרי"ף הוא הפך ממש מפי' הר"ן בדברי הרי"ף כמ"ש וכן פירש הרב הדרישא בביאור הסוגיין לשיטות שנאמרו בה יעו"ש באורך וכיון שכן דברי הלח"ם ברורים כנכון היום במה שכתב דהרא"ש והר"ן פליגי בדעת הרי"ף. ולא ידענא מאי קשיתיה

הן אמת כי יש אתי מקום לעמוד על דברי הלח"ם ז"ל בענין אחר שכתב שם הלח"ם. שהקשה על הר"ן ז"ל דאסיק בדעת הרי"ף דאפי' סחורה דפירות וכלים הראויים להתחלק ס"ל להרי"ף דהשכר לאמצע. וע"ז כתב הלח"מ וז"ל, אבל מ"מ קשה טובא מה שהעלה בדעת הרי"ף ז"ל הפך דברי הרא"ש ז"ל דאית ליה (להרי"ף) דהיכא דלקחו סחורה או כלים ופירות שדרכם להתחלק דהוי לאמצע. זה ודאי תימה גדולה לומר כן. כיון דאית ליה להרי"ף ז"ל דהיכא דטבחוהו ממש הוי לפי מעותיו אע"ג דלקחוהו לחרישה ק"ו היכא דלקחו סחורה או פירות דבר הראוי להתחלק וכמ"ש הב"י בס' קע"ו עכ"ל

וק"ל בדבריו טובא שהלא אפי' למטוניה דמר דמדמה סחורת פירות וכלים כיון שדרכם להחלק. לשור וטבחוהו דהכל לפי המעות אליבא דכ"ע. ומזה מקשה על הר"ן דסבר כדעת הרי"ף דאפי' פירות וכו' השכר לאמצע. הא בהך מילתא דפירות וכלים אין הרא"ש ז"ל חולק בזה. דהא הוא ז"ל מפרש כשינוייא קמה וס"ל דשור לחרישה אפי' אם טבחוהו הכל לאמצע. ומינה דה"ה בסחורת פירות וכלים לדעת הרא"ש הכל לאמצע. ואע"ג דהרי"ף בטבחוהו לא ס"ל כדעת הרא"ש עכ"פ בסחורה דפירות וכלים ס"ל להרא"ש גופיה. דהכל לאמצע. וא"כ מה הלשון אומרת הפך דברי הרא"ש והלא הרי"ף והרא"ש שוים הם בזה. ולזה יש לדחק ולומר דכוונת הלח"ם דקאמר הפך דברי הרא"ש היינו דברי הרא"ש בדעת הרי"ף. ולא על דברי הרא"ש גופיה. דהרא"ש גופיה הכי ס"ל דפירות וכלים נמי לאמצע. אבל בדעת הרי"ף לא. וכמ"ש הלח"ם בתחילת דבריו ואע"פ שאין הלשון מכריח לפרש כן אכן לישב דבריו נסבול כן

אלא דבעיקר דב"ק ק"ל שהוא ז"ל מדמה פירות וכלים שהם סחורה הראויה להחלק לשור וטבחוהו. דקי"ל חולקין לפי מעות. וכפי"ז אתנח כללא דכל סחורה של פירות וכלים שדרכם להחלק. לעולם יהיה דינם שכל אחד נוטל לפי מעותיו. וממילא לא יהיה בהם דין השכר לאמצע. והכי סובר הוא ז"ל בדעת הרי"ף ז"ל כיון דמדמי לה לשור וטבחוהו דנוטל לפי מעותיו. והרי"ף ז"ל הא כתב דבטבחוהו כ"א לפי מעו'. ויותר יקשה מר שצירף לנו גם דברי מרן הב"י בסי' קע"ו. ורצונו לומר שגם מרן סובר כן. דסחורת כלים ופירות לעולם כ"א נוטל לפי מעותיו. והדבר ק"ל מכמה אנפי חדא. דמרן ז"ל לא הזכיר כלל שם פירות וכלים רק כתב בסתם סחורה הראויה להחלק ושאינה לחלק. ותו דמרן בשלחנו הטהור דפסק כדעת הרי"ף והרמב"ם לא השמיענו משפט פירות וכלים שדרכם להחלק מה יהי' דינם להלכה ולמעשה. ואחרי שמרן ז"ל פסק כדעת הרי"ף למה לא זכר בשלחנו גם דין הפירות שזכרם הרי"ף. תו ק"ל דאי פירות וכלים קרית להו סחורה שדרכה להחלק ולעולם כ"א נוטל לפי מעותיו הן אם חלקוה הן אם מכרוה. אין ללמוד דינם מדין השור. דהא. בדין השור אפי' אם היכא שטבחוהו קרית ליה סחורה שדרכה להחלק ונוטל כ"א לפי מעותיו הא עכ"פ שבקת ליה רווחא היכא שמכרוהו חי. חזרה להיות דין סחורה שאינה ראויה להחלק והשכר לאמצע. אכן בפירות וכלים אינם כן דהא לעולם קרית להו סחורה שדרכה להחלק. ולעולם כ"א נוטל כנגד מעותיו אפי' אם מכרו הסחורה כולה לזולתם. ואין זה דמיון לשור כלל. דבשור אם מכרוהו חי השכר לאמצע

וע"כ רואה אני כי חלה עלינו חובת ביאור דברי מרן הב"י מאי דפירש הוא ז"ל בדברי הרי"ף והרמב"ם ולהתאים דבריו שבב"י עם פסקו שבשלחנו הטהור דלא שנה לן רבי דין פירות וכלים ודומיהן. ודעת מרן ז"ל דהכל נלמד מדיני השור במכרוהו חי. וכן נלמוד מדין טבחוהו. ולכל האופנים נלמוד מהם. ודיני השור הם כלל לכל מקום ולא פרט. וידעתי כי זאת היא מבוקש מני"ר ומטרת כל פלפולו להכריח כן בדעת מרן. אכן לא מטעמיה דמר אשר כתב כי עלינו להדחק פורתא ולסבול הדוחק מדברי מרן הב"י ולישבם עם דברי הרי"ף. ומאן ספין ומאן רקיע לפרש דברי מרן וכו' ולא ידחק קצת בדעתו. לפרש דברי מרן דנקיט סחורה הראויה להחלק סתם ולא פירש שאח"כ מכרוה וכו'. ומני"ר נלחץ אל הקיר ונדחק טובא לישב דברי מרן על צד הדחק. ולא אנכי עמדי. כי רואה אני דדברי מרן הב"י ז"ל מוכרחים וגלוים לעין כל מעיין. דגם בסחורת פירות וכלים אם מכרו הסחורה לזולת כולה. השכר לאמצע בלתי שום ספק. ובלתי שום דוחק כלל. ובהכרח אתה לפרש כן והן הן טעם פסקו בשלחנו הטהור. ישמע חכם

הנה מרן בב"י ז"ל הביא דעת הרי"ף והרמב"ם ושיטתם בסוגיין. וכתב וז"ל. ולהרי"ף והרמב"ם אם טבחוהו. אפי' לקחוהו לחרישה חולקין לפי מעות. ואם מכרוהו חי ואפי' לקחוהו לטביחה חולקין בשוה. ונראה דה"ה לכל סחורה הראויה להחלק חולקין לפי מעות. ואם אינה ראויה לחלק חולקין בשוה. וסיים ע"ז מרן ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן עכ"ל

והדבר ברור דהאי ונראה שלמד מרן מדבריהם כל צד חלוקה אחת למדה מרן מחלוקה הדומה לה שבדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. דהיינו דין שכל סחורה הראויה לחלק חולקין לפי מעות. למדנו כן מדין שור לחרישה וטבחוהו דדינא דחולקין לפי מעות. וצד השני שכל סחורה שאינה ראויה להחלק דהשכר לאמצע. למדנו כן מדין השני שבשור שאם מכרוהו חי אפי' לקחוהו לטביחה חולקין בשוה. והשכר לאמצע. ושני הדינים למדנו משני הדינים אשר לעומתם בדיני השור. כאמור

וכפי"ז יש מקום לבע"ד לעמוד בזה. דאיך יתכן שמין סחורה אחת וגוף אחד ונושא אחד. יתהפך הוא עצמו לשני דינים מחולקים ומתחלפים. ושני הפכיים בנושא אחד הוא זה. שהרי השור הזה שנפל ביד השותפין המבורכים האלה. פעם נקראהו סחורה שאינה ראויה להתחלק ויחלקו ריוח דמיו לאמצע. וחצו את כספו. ופעם נקראהו סחורה הראויה לחלק ואת המת יחצון כל אחד כפי מעותיו. וזה פלא האם תחש או כרום הוא זה שמתהפך לכמה גוונין ושאלה היא וגדולה: