ומצור דבש רפח

בענין להוציא הדין לאמיתו כי בע"ד רוכב ומנהיג וענין זה סובל אריכות ע"כ פרט וצוי"מ יצילנו וכו' משגיאות וימ"ן: הצב"י מעט דב"ש סי' ב'. הלכות שותפים חיבת עין ימין רב נהוראי הרב הכולל מר דיינא כמוהר"ר משה ח"ר יצחק הררי יצ"ו אתה ה' תשמרהו כיר"א. אחרי דשו"ט כדמ"ל

חזה הוית. פסקא דדינא דשד"ר לן מר. ארי נעשה שוא'ל בשנים שהטילו לכיס השותפות זה מנה וזה מאתים וזה שלש. ונשתתפו בסתם. שלא פירשו כיצד תהיה אופן חלוקתם בריוח השותפות דקי"ל לדינא חולקין בשוה כמ"ש מרן בח"מ סי' קע"ג סעיף ה'. ומני"ר משה עלה ונסתפק אם הוא דוקא בסחורה שאינה ראויה להחלק. או אפי' בסחורה הראייה להתחלק הדין נ"כ שהשכר לאמצע. ומני"ר יצ"ו בפסקו שקו"ט טובא. ולבסוף אסיק דינא דלעולם חולקין בשוה. אכן למעשה לא הסכימה דעתו אם לא כשיסכימו עמו בעלי ההוראה. זהו תורף דברי קונטריסו ושאלתו דמני"ר יעמד חי. ושאל ממני לחוות לו דעתי גם אני

ואען ואומר. לא ידעתי נפשי מי הגיד לו כי מבעלי הוראה אני כי נשאל מעמדי לחוות דעתי. ומכיר אני את מקומי ערכי עלי פחות שבערכין לא הגעתי לרועה בקר. אף כי להוראה ומכ"ש להסכמה. וענותו תרבנ"י (לפ"ק) לחשוב אותי במה שאין בי. אכן לא יכולתי השיב פניו ריקם אשר חילה פני לשום עיני על פס"ד. הגם כי אינני מופנה מעול הצבור אשר עלי. וגם רומעכ"ת נחוץ ינחץ לשוב לשער מקומו על אר"ץ רבה יע"א ועתותי העיון בזה הנם ספורים ומנויים ודחוקים. ע"כ לקצר אני צריך ולגלות לו דעתי הקצרה. וה' יעזרני

הנה בנדון השאלה המוצגת לפנינו. לא ביאר לן מני"ר בשאלתו. אם הסחורה הזאת שבאה עליה השאלה להלכה ולמעשה. מה נעשה בדינה. האם מכרוה השותפים כולה לזולתם ולא חלקוה ביניהם. ומסתפק מני"ר בדין חלוקתה כיצד יהיה. או אם הסחו' הזאת שקנו אותה בשותפות חלקוה ביניהם. כמנהג הסוחרים שקונים אגודת סחורה שלימה לחלקה ביניהם אח"כ. כי לא ימנע מאחת משתים אלה. כמובן. שאם לצד שהסחורה הזאת שקנו השותפים מה שיהיה מינה ראויה לחלקה או אינה ראויה לחלקה. מכרוה השותפים כבר ומעותיה בידם והיה בה ריוח או הופכו וע"ז מסתפק מני"ר מה יהיה משפט חלוקתה. במחילת כבוד תורתו. אינני רואה כאן שאלה. ואין צורך לפסק. ולא לדרוש הסכמה ע"ז. כי הדבר מפורש בביאור רחב בדברי מרן בשלחנו הטהור. בח"מ סי' קע"ג אשר הביא מני"ר גופיה בידו. וז"ל מרן. השותפין שהטילו לכיס השותפין זה מאה וזה מאתים וזה שלש מאות ונתעסקו כולם בממון סתם. ופחתו או הותירו השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם לא לפי המעות. ואפי' לקחו שור לטביחה שאלו טבחוהו היה נוטל כל אחד מבשרו לפי מעותיו. אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע. ע"כ

והרי הדבר מפורש בדברי מרן שאפי' סחורה הראויה להחלק שהרי השור לטביחה הזה אם ישחט יתחלק לאברים ונתחים בשרו וכל אחד היה נוטל מבשרו כפי מעותיו. אפ"ה כשמכרוהו חי חזר להיות דינו כסחורה שאינה ראויה להתחלק והשכר לאמצע. והרי זה נדון שאלתו ממש. וגם לצד שהסחורה חלקוה השותפים ביניהם. הדבר מבואר ג"כ בדברי מרן. שהרי כתב אם טבחוהו כ"א נוטל לפי מעותיו. והסחורה שחלקו השותפים ביניהם. הוא כדמיון השור הנשחט. שמתחלק בין השותפים לאיבריו. שהדבר מובן כי רק לצד הדמיון והמשל לבד נקטו רבותינו בלישנייהו ענין השור שמכרוהו או טבחוהו. וממנו נלמוד לכל מין סחו' הדומה לזה. שאם מכרוה לזולתם הריוח לאמצע. ואם חלקוה ביניהם כ"א נוטל ממנה לפי מעותיו. וא"כ כל צדדי שאלתו הרי דינם כתוב על ספר חקה. ולא ידענא מה הוא הסעיף המחודש בשאלתו. אשר אינינו דבר הלמד מדברי מרן הנז"ל

וראיתי למני"ר שי' כי האריך בפי' הדברים והביא מקור סוגיין דכתובות עם ביאור הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אשר ביארו בסוגיין הזאת אשר דברי כולם ושיטת כל אחד משלשת עמודי ההוראה הנז"ל. כבר עמד עליהם מרן הב"י בב"י סי' קע"ו באריכות. ורומעכ"ת שקו"ט בדבריהם ולבאר דברי מרן שבב"י. ולהתאימם עם פסקו שבשלחנו הטהור. כדי להורות ולהכריח שפסק מרן הוא כדברי הרי"ף והרמב"ם. ובאר משה את כל התורה הזאת בארוכה. כיד ה' הטובה עליו. והדבר הזה סובל אריכות הרבה לבאר שיטות הפוסקים בביאור סוגיין דכתובות. עכ"פ לענין הדין אין לנו צורך בכל זה. כי כבר מרן ז"ל אסף וקבץ סברותיהם. וטחן וברר וזקק הכל ופסק הדין בשלחנו הטהור כדעת הרי"ף והרמב"ם כמש"ל. ולדעתי אין במה להסתפק בדין להלכה ולמעשה. שהדבר מפורש בדברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ומה נבקש עוד. ונשארה מטרת מני"ר בשאלתו רק לטייל עמו באהבים בפלפולו המחודד שאסף וקבץ ס' הפוסקים עמודי ההוראה ושקו"ט בדבריהם. להכריח לנו סברתם ועוד קבץ גם מספרי הפו' האחרונים המדברים בענין זה. ולכל האופני' יצאנו עכ"פ מגדר הפסק ונכנסנו לגדר הפלפול והשקו"ט בקמחא טחינה. ועל הפלפול והשוק"ט לא תפיל עליו ההסכמה. כי מה שזה מקשה זה יתרץ. ומה שזה יתרץ באופן זה חבירו יתרץ באופן אחר ואין כל חדש כי כך היא דרכה של תורה במקצוע פלפול החברים. עכ"פ מבוקשו זאת לפלפל עמו בד"ת אין הפנאי מסכים עמדי. ומה גם כי רו"מ דחק עלינו את השעה טובא בהיותו מעותד לדרכו. וכדי שלא להוציאו חלק. אדברה נא שני גרגרים במה שראיתי איזה דברים תמוהים לדעתי בקונטריסו הנז"ל בהורה

א) במה שהקשה על הלח"ם שעשה פלוגתא להרא"ש והר"ן בדברי הרי"ף. וכתב עליו שדבריו אינם מובנים לו. והניחם בצ"ע

ותמהתי כי לא ידעתי על מה אדוני צועק אל הלח"ם. ודבריו ברור מללו לחם אבירים ולחם הקדש כי הדבר מבואר דהרא"ש והר"ן פליגי בדעת הרי"ף. שהר"ן כדעת הרי"ף ז"ל הכי מפרש דלאו דווקא שור לחרישה ועומד לטביחה ומכרוהו חי דהשכר לאמצע. אלא אפי' שור לטביחה ומכרוהו חי השכר לאמצע. וכן כתב מרן בב"י משם הר"ן כדעת הרי"ף יעו"ש: