ומצור דבש רפז

חלק חושן משפט סימן א'. הלכות גביית חוב מהיתומים בן יכבד אב פס"ד מאת עט"ר מרן אבא זצוק"ל לעיה"ק יפו ת"ו. י"ב אייר התרל"א רב אחאי גאון הרב המופלא וכבוד ה' מלא, כמוהר"ר שלמה חזן נר"ו יחי שמו לעולם

אחרי דרישת שלום כת"ר. זאת אשיב ע"ע שנמצא בנכסי המנוח דוד שטרית נ"ע כאמבייאלס בשם בתו אורידה ת"מ שהיתה לו מאשתו ראשונה וכ"כ נמצא בפנקס חשבונותיו זה הממון שייך לאורידה וזה הממון לא שייך וכו' הנה לא נעלם תשו' הרא"ש בזה והביאה רבינו הטור בסי' צ"א ופסקה מרן להלכה יש לדון ע"פ פנקסו של אדם שרגיל לכתוב בו עניניו ואפי' להוציא מיתומים הקטנים היכא דיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת ואע"ג דבסי' ק"ז סי' י"ב סתם בתשו' הרשב"א בראובן שמת ונמצא בפנקסו כתוב בכתב ידו שהוא חייב לשמעון מנה היורשים פטורים דמלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים אלא א"כ הי' תו"ז יעו"ש והגאון הסמ"ע יצא לחלק דשאני התם דמיירי דהיה רגלים לדבר והגאון ש"ך כתב. ע"ד קדשו שאינו מדוקדק דאע"ג דאיכא רגלים לדבר שהפנקס אמת מ"מ איכא למיחש שמא פרע כי הכא ועיקר התירוץ הוא דבסי' צ"א מיירי בענין דליכא למיחש שמא פרע. וע"ע להרב מטה שמעון סי' ס"ט הגהת הבית יוסף אות ל"ז דמסיק דלענין הלכה אף דהרב הכנסת העלה דדוקא תו"ז וכן כ' הש"ך ז"ל מ"מ נראה דהמביאם לידי מדה זו הוא כי נעלם דברי הרשב"ץ ז"ל מהם וכו' משא"כ עכשיו עינינו הרואות דלא ס"ל לחלק בין תו"ז לאח"ז והא ודאי נקטינן כדברי מרן והמבי"ט ז"ל וכן העיד מהריק"ש ז"ל שעשו מעשה אנשי הדורות שלפניו ואף דקשייא ליה מתשו' הרשב"א שהובאה בסי' ק"ז תפטר דהנהו מיירי היכא דאיכא רגלים לדבר וכללן של דברים דאפי' לאח"ז אם איכא רגלים לדבר דמ"ש בפנקס הוא אמת דנין עפ"י אותו פנקס אפי' להוציא מיתומי' קטנים יעו"ש ומכל זה נראה דאפי' אם היה כתוב בפנקס אני חייב לאורידה בתי כך. נר' דזכתה הבת יען ששמעתי שכשמתה אמה של זו הבת בא זקנה של הבת וערער עם המנוח הנז' לחלוק בנכסים עם הבת והפריש המנוח סך מה והיה נושא ונותן בהם לזכות הבת. והגם שלכאורה היה נראה כיון שהנישואין של המנוח הנז' היו ביפו ומסתמא הכתובה כמנהג עה"ק ת"ו דכשיש זרע הבעל יורש את אשתו כידוע. עכ"ז לא נעלם דברי הרה"ג דבר משה ח"ב סי' נ"ד שעלתה הסכמת הרבנים לנהוג שאם הניח בת ויש לו שום דבר בעין מנדוניית אשתו נותנים אותו ביד שליש לשם הבת וכותב שטר לתת לה לנישואיה כפי כבודו קודם שישא אשה אחרת וכן אם הניח שתים ושלש בנות כותב שטר לכל אחד מהן לתת לכל א' מהן סך מה ונותנים הכל ביד הבעל וכו' וכן כתב הרב אשדות הפסגה חלק אה"ע סי' ח' יעו"ש ונראים הדברים שנדון זה היה ממש כמו הענין הנז' ולא דמי לההיא שכ' מהרי"ו בתשו' סי' ק"ה והביאו מור"ם בח"מ סי' רפ"ו ס"ג דמי ששידך את בנו וקצב ליתן נדונייא ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדונייא אלא מחלקו שהרי לא זכה בה בחיי אביו. דמאיזה טעם יזכה דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מחמת מיתה ואי משום מצוה לקיים דברי המת הא כתבו התוס' דלא אמרי' מצוה לקיים דב"ה אלא היכא דהושלש מתחי' לכך ואי משום אומדנא כיון דנדר כל כך אמדינן דעתיה דניחא ליה לקיים וכו' דילמא כל מה שקצב לו הוא בחייו אבל לאח"מ כיון דנפלו נכסיו קמי בניו ולהאי בן נמי אית ליה חלק בהדייהו לא ניחא ליה להאב להעביר נחלה משאר בנים וכו' יעי"ש. ואפי' אם שידך בתו ונתחייב בקנין ליתן למשודך ופנקס לחוזר וכו' היא מחלוקת ישנה בין רבני ג"ע מרן מהריק"א ז"ל בתשו' סי' י"א והרב המבי"ט בח"א סי' שכ"א והרב מהרש"ח סי' ט"ו כולהו סבירא להו דזכתה הבת המשודכת באותה פיסקא ומהר"י צייאח הובא בתשו' מרן מהריק"א ומהריב"ל ח"ג סי' צ"ג ומהרשד"ם ח"מ סי' של"ג אלין סרכין תלתא ס"ל שלא זכתה וחולקות הכל בשוה יעויין בדבריהם ועי' למהרימ"ט בח"ב ח' ח"מ סי' צ"ג בנדונו שהיה שהעניק לבת בחיוב ובקנין וכתב שיתפשרו ביניהם עי"ש והרב הגדול בית דוד באה"ע סי' ל"ה עלה ונסתפק בנדון זה ומסיק לפו"ד דזכתה הבת מלתא בטעמא יעו"ש. וכן הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' ס"ב מסיק הלכה למעשה דזכתה הבת יעו"ש דנדון זה הוא ממון שלה כאשר נתבאר. וכ"ש בנ"ד שכתוב בו זה הכאמבייאל שייך לאורידה בתי וכו' דההיא דמי ממש לאותה שפסק מרן בסי' ק"י סעיף יו"ד קטנים שהודה מורישים בכתב ידו על מטלטלים שבידו שהם מעסק שיש לו מפלוני או שהם פקדון בידו משל פלוני מוציאים מהם יעו"ש והגם דבההיא כתב הש"ך שם דר"ל דהודה ג"כ בכתי' קודם מותו וכונתו נמי ארישא וכדתרגמא הרב החסיד יד מלאכי בתשו' והובהו דבריו בס' בני יהודה ח"ב סי' מ"ב יעו"ש וכ"ד מהריב"ל בח"א סי' צ"ד יעו"ש מ"מ בנ"ד נמי דכ"ע ידעי זה והיו שומעים מפי המנוח כמה פעמים שאורידה בתי יש לה קרן מאה ליראס ונידונייא כו"כ נראים הדברים שזכתה הבת בשופי ומה גם דמהרימ"ט ח"ב סי' קכ"ד תמה ע"ד מהריב"ל ומסיק דדעת הטור הוא משום דאיתנהו בעין לעולם הם בחזקה זו ומפקינן מיתמי כמו דברים העשוים להשאיל וכו' ובנדון זה הכאמבייאלת בעין והתכשיטין בעין ובצירוף הני טעמי דאמרן נלע"ד דזכתה הבת ורו"מ עינא דשפיר חזי ירחיב ויעמיק