ומצור דבש רפו

כל אדם, ותחזור להתיר הקשר הראשון של רגל שמאל כל אדם, ואח"כ תחזור להתיר הקשר השני מרגל הימין של כל אדם, ואח"כ תחזור להתיר הקשר השני מרגל שכנגדו, וכן חוזרת חלילה, בהפרדת הרצועות, פעם תפריד מזה, וכנגדו ברגל השני, ולעולם תתחיל מרגל ימין של כל אדם בכל פעולה, ואחר שנפרדו הרצועות אחת הנה ואחת הנה, בכל שתי רגלי היבם, אח"כ תתחיל להוציא הקרסים מהלולאות, ותתחיל מרגל ימין של כל אדם ותוציא הקרס התחתון תחילה, ואח"כ תחזור להרגל שכנגדו ותוציא הקרס מהלולא התחתון, ואח"כ תחזור להוציא הקרס הב' מרגל ימין כל אדם, ותחזור לרגל שכנגדו, וכן חוזרת חלילה עד שתתיר הקשרים והרצועות והקרסים מהלולאות, הכל ביד ימינה דווקא, ואח"כ תשפיל המנעל בידיה הימיני של רגל ימין כל אדם תחילה, ותשפלנו עד למטה סמוך לעקבו, ואח"כ תשפיל כנ"ל את המנעל של הרגל שמאלי עד למטה, וכל זה והיבם עומד ונשען על העמוד כאמור, והיא מעומד כדינה

אמ"ה הטעם שאנחנו מעמידים את היבם עד הנה. הגם כי בחליצת המנעלים אח"כ מוכרחים אנחנו להושיבו ע"ג כסא כי אי אפשר לחלוץ ב' מנעליו בבת אחת והוא עומד. כי יפול הנופל. ואין בכך כלום כי חליצה מיושב כשרה. ובחולה קי"ל דמושיבין אותו לכתחילה ואין לך חולה גדול מזה וכמ"ש הרב בית דוד בסי' ק"ח

אכן נראה דמהיות טוב כל מאי דאפשר למיעבד מעומד עבדינן. דמדי הוא טעמא דמושיבין אותו אח"כ משום דלא אפשר לחלוץ ב' רגליו כאחת. אבל בהתרת הרצועות והקרסים אפשר ואפשר הוא. שהרי היבם עודנו עומד על רגליו. ובאשר כי התרת הרצועות הם מתחילת עבודת החליצה. דהא קי"ל אם התיר הוא הקשרים ושמטה היא את המנעל חליצתה פסולה ופסקו מרן בה' חליצה סעיף ל"ג יעו"ש. וכיון שכן. הרי התרת המנעל מקשריו היא עצמה מגוף החליצה. א"כ מהיות טוב שיעשה כ"ז מעומד והויא אתחלתא דחליצה מעומד. וכמעט רובה מעומד. ושפיר טובא ודו"ק. וכ"ן מפשטות דברי הרב ב"ד ז"ל ודו"ק

יצוה הרב המסדר עתה, להושיב היבם על כסא שאינינו גבוה הרבה, כדי שלא יהיו רגליו גבוהות מן הקרקע, ולא ג"כ נמוך הרבה, כדי שיוכל לדחוק רגליו, על הקרקע. ויזהיר באזהרה גדולה להיבם שלא יסייע הוא להיבמה כלל, לא בהגבהת רגליו, ולא בחליצת מנעליו, כדי להקל מעל היבמה הטורח, חליצה, כי יש מרבותינו הגדולים הפוסלים, וע"כ יזהיר להיבם באזהרה גדולה: ונגשה יבימתו אליו והיא עומדת

ותקרב היא ביד ימינה את רגליו עד שיהיו סמוכים זה לזה כאלו הם רגל אחת, ובידה השמאלי תגביהם כאחת, וכה תעשה תכניס ידה השמאלי אחרי רגליו ותתפוש בבשר שוקיו עד שתגביה ב' רגליו כאחת בידה השמאלי ותאחוז שניהם ככה, ואח"כ בידה הימיני תשפיל את שני המנעלים כאחת עד שתוציאם מהעקבות של שני הרגלים, באופן שיצאו המנעלים מהרגל, אכן פני המנעלים עודם על פני רגליו, ואז תאחוז היבמה בידה הימנית דווקא, בלי סיוע היד השמאלית כלל, את שני קצות המנעלים משני חודי ראשיהם הסמוכים זה לזה כמובן, בתפיסה אחת, וכן תוציא את שני המנעלים משתי רגליו בתפיסה אחת ובבת אחת, ותשליך אותם בכח למרחוק, ויניחו את היבמה לנוח קצת, ואח"כ יעשו ס' הרקיקה והקריאה וישלימו הסדר כנהוג

אמ"ה הנה בסדר האמור תמצא כי כל החששות שנאמרו על סדר מרן ז"ל. פרחו וברחו ואינם. כי לחששת יד שמאלי של היבמה. הגם כי אין זה מעכב כלום כמש"ל. הרי עבדה הכל ביד ימינה כחליצה הנהוגה ברגל ימין יחידי ממש. ואם לחשש סיוע היבם אין כאן שהרי התרת הרצועות היו רגליו דחוקות. וגם בעת שישב ע"ג כסא הרי רגליו דחוקות בקרקע. ואין כאן מקום לחשש סיוע כלל. ואם שיהיה היבם מעומד לכתחילה. הרי העמדנוהו כל מה שיכולנו. ואח"כ שאי אפשר לעמוד הרי הוא חולה לגבי הא מלתא. ולחולה שרי להושיבו לכתחילה. כידוע. ובזה ניצולנו מכל החששו' ובפרט מחששה מרן ז"ל לחליצה פסולה. אם תקדים רגל אחד קודם לחבירו. וכזאת ראוי לעשות. ויה"ר שלא יבואו בנות ישראל לידי כך ויקויים בהם מ"ש ורב שלום בניך אמן

הלכ"ד איש צעיר המתחמם נגד אורן של חכמים. קטינ'ה דארעא הבעה"ח פה ק"ק מצרים יע"א בש"א לאדר השני התרס"ב ס' למקרא את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו. ויברך אותם משה: הצעיר רפאל אהרן בן שמעון ס"ט

אמ"ה כל סדר החליצה לפשוט ולאטר רגלים תמצאם מסודרים היטב בסדר חליצה אשר סדרתי בסוף ספרי הקטן נהר מצרים ח"ב. בסדר נכון מאד אשר לא קדמני אדם בו תלי"ת. וכבר נדפס המחבר. תם ונשלם חלק אה"ע שבח לאל בורא עולם.