ומצור דבש רפב

הוא צריך למדחס רגליה. וחולץ בעמידה. וכשחולצת ב' בבת אחת אי אפשר בקל שלא תפול. אם לא שע"פ הרוב יצטרך לישב. אף דבדיעבד כשר. מ"מ גם זה בדיעבד אין כאן חשש פסולה. דחליצת ימין עיקר כדעת הסמ"ג וכו' ונ"ל כמשמעות תשו' מהר"ר מלובלין שם שמקדימין החליצה של ימין. וחולצים מיד מרגל שמאל, ואח"כ הרקיקה. ונ"ל שאם עושה כן יוצאים ידי כל הדעות כיון שעושים חליצת המנעלים תכופים הוי כחולץ בבת אחת וראיה מבגדי כהונה בסוגיין דיומא דף ה'. וכו' וא"כ דון מינה ג"כ לחליצת המנעלים כיון שאי אפשר לחלוץ שנים בבת אחת ממש ביד הימנית. והוא עומד לכתחילה יעשה עד"ז. ינעול שני המנעלים כאחת זה אח"ז ויכוונו לפטור וכו' ותחלוץ רגל ימין של כל אדם ואח"כ תחלוץ רגל שמאל שהוא ימין דידיה. עכ"ל

והמעין בדברי הרב ז"ל עיניו יחזו כי אין בדבריו שום חששא חדשה נוספת. מה שלא תרשה אותנו לעשות סדר מרן ז"ל. שלחששה שהיא חולצת ביד שמאלה. מרן גופיה לא חש לה. וטפי עדיף לחלוץ ביד שמאל דאינו מעכב. מלחלוץ ברגל שמאל דהויא חליצה פסולה מדינא. ואם למדחס רגליה וחששא דשמא יפול הא הרב גופיה ז"ל אשכח לה פתרי שישב היבם. ומה בכך הא סוגיה מפורשת בפרק מ"ח. דבין מוטה בין יושב חליצתה כשרה. ואם בעבור כי זה רק בדיעבד. אודי לי מיהא דברגל שמאל אם חלצה אפי' בדיעבד חליצתה פסולה וא"כ טפי וטפי עדיף לישב ולחלוץ ברגלים שניהם כאחת דחד מינייהו הוא ימין בלי ספק. והויא חליצה כשרה. מלעמוד ולחלוץ בזה אחר זה דאפשר דחליצה קמייתא הויא פסולה ולא הועילה לנו לא עמידה דידיה ולא חליצה דידה

ומ"ש הגאון שבו"י דאין כאן חשש חליצה פסולה דחליצת ימין כשרה כדעת הסמ"ג. וכו'. את אדוני הסליחה. דהלא זאת היא שעמדה לו למרן ז"ל. דמאן לימא לן דהלכה כהסמ"ג. והלא רבינו הטור הביא סברת יש אומרים הפך הסמ"ג דסברי לחלוץ בימין דידיה דומיא דתפלין. ורבינו הטור כתב דהכי מסתברא ליה הפך דעת הסמ"ג כמ"ש המעיין בסי' קס"ט. ומחששה הזאת דאיכה פלוגתא בדבר ואין בידינו להכריע כדברי מי. ע"כ סבירא ליה למרן בכדי להסתלק מן הספק ושלא לבוא לידי חליצה פסולה נחלוץ בשני מנעלים כאחת. ולמה זה ועל מה זה נניח דרך המרווחת ונכניס עצמינו בשביל המסופק באיסור ערוה החמורה. ועיין בתשובת חוט השני סי' כ"ז שכתב שאין לעשות מעשה כהסמ"ג והסמ"ק דרובא דרבוואתא פליגי עלייהו יעו"ש

ומזה ק"ל מ"ש הגאון הנז' שבזה אפשר לצאת ידי כל הדעות. כיון שעושה אותם בזאח"ז תכופים. הוי בבת אחת. וכו' ואנכי לא אדע כיצד נצא ידי דעתו דמרן ז"ל באופן הרב ז"ל בזא"ז שנועל אותם כאחת וחולץ בזה אח"ז כיון דאינו מפסיק בין חליצה לחליצה. דהלא מרן ז"ל אשר מאן ימאן בחליצה ואח"ז גם הוא באופן כזה דחולץ רגל אחד ראשונה ואח"כ השניה. הגם דאינו מפסיק ביניהם כלל. ועכ"ז ס"ל למרן דלא עבדינן הכי. כי חששתו פן בחליצה רגל זה אפשר דהלכה כמ"ד שהחליצה היא ברגל האחר וא"כ זאת היתה חליצה פסולה. ומה בצע אם החליצות תכופים. הלא לא זאת היא בבת אחת אשר יחפוץ בה מרן ז"ל. דמרן ז"ל בעי דחליצת אטר לא יקדים רגל אחד לחבירו בשום אופן. וזה לא יתוקן לעולם כי אם בחליצת שניהם כאחת בבת אחת. וא"כ בחליצת זה אח"ז אי איפשר לצאת ידי כל הדעות. דהא מרן ז"ל פליג כמש"ל

והראיה שהביא הגאון שבו"י ז"ל מבגדי כהונה. אינה עולה במאזנים יחד עם נדו"ד מתרי טעמי. חדא. דבבת אחת דאמרינן גבי בגדי כהונה: אינינו דבר לעיכובא. ואינו דבר הלכה לדורות דמאי דהוה הוה ורק למסבר קראי הוא דשקו"ט תלמודא ביומא ד"ה ומה דמיון לנ"ד דהדבר מעכב מדינא לדעת מרן. שנית דהתם הבבת אחת הוא דבר נמנע האפשרות שאיש אחד ילביש הוא חמשה אנשים בפעם אחת כאחת. וע"כ כיון דאקשינן למ"ד בבת אחת. דמי משכחת לה. הוכרח לשנויי דלאו בבת אחת ממש קאמר רק דאקדים ולא הפסיק ביניהם בלבישת בגד אחר. אכן חליצת ב' מנעלים כאחת הוא דבר שאפשר לעשותו בקל אם ישב היבם קצת עד שתחלוץ. וכמ"ש הוא גופיה ז"ל. ומה בכך אם ישב. ונחלוץ ב' רגליו כאחת

ואולם בכ"ז כל מעיין ישר הולך בשכלו ישפוט כי הגאון שבו"י. לא העדיף סדר דידיה לחלוץ בזה אח"ז על סדר מרן לחלוץ ב' בבת אחת. אלא מתוך הדוחק כי ראה סדר מרן קשה המציאות כי אי אפשר לחלוץ ולא יפול. והגם שכתב דאיתיה בתקנתא דישיבה. אכן נ"ל דוחק יען ע"ז ג"כ חולצת בשמאלה ואיכא תרי דוחקי בסדר אחד. וע"כ נתן הקדימה למנהגם לחלוץ בזה אח"ז. ובלשונו הטהור הבליע כ"ז בנעימה שכתב דבדיעבד גם לחלוץ בזה אח"ז אין בה חשש חליצה פסולה. וכאשר סיים. מטעמא דאי אפשר לחלוץ שתיהם כאחת. וביד ימנית. והוא עומד. וא"כ עיכובים רבים מצא בדרך מרן. האמנם לו יהיה האופן לעשות כסדר מרן. ויוסרו כל המעקשים. הגם דישאר אחת מהנה. דבדיעבד כשרה. אין ספק דהגאון שבו"י. יבחר לו כדעת מרן דמוציאה מדי ספק פסלות החליצה ודו"ק

ט) סברת הרב פרי האדמה ז"ל בח"ד די"ח ע"ד כתב שעשה מעשה בהתרת הרצועות כס' הרב בית דוד ז"ל דהיינו להתיר ביד ימין קשר אחד מרגל ימין וקשר אחד מרגל שמאל. ואח"כ תחזור להתיר קשר אחד מרגל ימין ואח"כ מרגל שמאל וכן חוזרת חלילה. עד שתתיר הקשרים כולם ביד ימין. ואולם בסדר חליצת המנעלים עשה לחלוץ בזה אח"ז רגל ימין של כל אדם תחילה. וזה נראה יותר קירוב דעות כיון שאי אפשר לעשות הכל בעמידה אם לא כסדר הזה. ואופן זה ביררו בני החכם השלם יוסף תהלות ככתוב אצלו באורך וזה נכון עכ"ל. ומר בריה דרבינא הוא הרב שער המים ז"ל הוא מני"ר אשר ברר אופן זה. ובכן נלכה נא אל דברי הרב שער המים ושם יתבאר לנו טעמו של הרב ז"ל

יוד) הרב שער המים בתשובותיו סי' י"ז נשאל בדין יבם איטר רגל. והרב ז"ל הביא תחילה דברי מרן ז"ל בפירוש סדר החליצה סעיף מ' דהצריך לחלוץ שתיהם בבת אחת ואח"כ הביא ס' הב"ח ז"ל ודברי מהר"מ מלובלין ז"ל ודברי הרב שבות יעקב והגו"ר. באופן דאסף וקבץ כל הסברות הנ"ל דאמור רבנן לחלוץ בזה אח"ז. ואח"ז הביא דברי הרב כרם שלמה אמאריליו ז"ל ס' נ"ו (אשר נביא בעהי"ת דבריו במערכה שניה) אשר עשה תיקון מרן ז"ל וכתב שהתיקון הזה עשאו מהרח"ש ז"ל והמציא אופן לחלוץ ב' מנעלים בפעם אחת וביד ימין וכו' וכן הביא אח"ז דברי הרב בית דוד ז"ל (אשר נביא דבריו בעהי"ת במערכה השנית) אשר כן מנהג שאלוניקי יע"א לחלוץ שתיהם בבת אחת וביד ימין. כנז"ל. והרב ב"ד ז"ל הוסיף נופך בביאור סדר התרת הרצועות והקשרים באופן שיהיו בבת אחת וביד ימין ומעומד עד חליצת המנעל מהעקב שתחבר שני רגליו בידה השמאלית ותאחז