ומצור דבש רפ

בגט ה"ה בחליצה ודו"ק

הן אמת כי מהרש"ל ז"ל הבי"ד הרב ב"ח בסי' קל"ב דס"ל דאין ליתנם בבת אחת ליד כל אחת. מטעמא דחציצה יעו"ש. האמנם הכא בנדו"ד דחליצה דאין כאן חציצה כלל דהא כל מנעל ברגל בפ"ע. שפיר דמי. לחלוץ שניהם בבת אחת אליבא דכ"ע. וכמש"ל

באופן דחזרנו על כל צדדים וצדי צדדים ולא מצינו שום חשש בסדר מרן ז"ל שפסק לחלוץ בב' בבת אחת ואדרבא עלינו להתיירא שלא לעשות בזאח"ז מחשש פיסול חליצה דתהיה צריכה לחזור ע"כ האחים. דפסקה מרן וכדכתיבנא

ואולם אחרי כל מה דשקו"ט ופלפלנו בדברי הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל במ"ש בס' מרן ז"ל הגאון מהר"מ גופיה. עשה עמנו לטובה אות במה שסיים דברי תשו' הנז"ל אחר כל מאי דשקו"ט בחכמתו הנפלאה. סיים וז"ל. ולכל הדעות בדיעבד פשיטא ופשיטא דאתתא שריא לשוק. ובפרט שאי אפשר לתקן באופן אחר. כמו שכתב כת"ר שאחי החולץ הוא חולה ברגליו וכו' יעו"ש ונועם שיח פה קדוש יתנו עדה'ן דכל דברי תשו' בזה הם יען שנשאל ע"ז אחר מעשה. שכבר הרב המסדר חליצה ז"ל סדר לו לחלוץ בזה אח"ז. וכן עשה מעשה. ונשאל מפני שלבו נוקפו שלא חשש לחששת הרב"י ז"ל ועשה מעשה כבר. וע"ז השיבו דבדיעבד שפיר דמי. אכן לו נשאל הגאון מהר"מ ז"ל בטרם עשה מעשה. אם לעשות כסברת הב"י לכתחילה. ברור מדב"ק שהיה מורה ובא לחוש לחששת מרן הב"י ולחלוץ שניהם בבת אחת דפליטנן מכל החששות כאחת ודו"ק

ד) סברת הגאון נו"ב מהדורא תנינא באה"ע סי' קנ"ה שנשאל על נדון זה. וכתב שהדבר פשוט כס' הב"ח וכל דברי מהר"מ מלובלין בתשו' סי' ט' צדקו יחדיו. ואין כאן חשש לחליצה פסולה. כי תכוין ברגל המועיל. ובפרט שחליצה פסולה איננו מוסכם וכו' יעו"ש בד"ק. ובד"ק לא מצאתי שום חידוש נוסף על מ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל, וכבר עמדנו על ד"ק ביתר שאת

ה) כתב הכנה"ג ז"ל בסי' קס"ט הגה"ט אות ע"ה. כתב עמ"ש מרן ז"ל וחולץ בשתיהם. נ"ב אמ"ל מורי שראה למהר"ז פדואה שחלץ בב' מנעלי' וכו' וכתב רש"ל בתשו' ס' חליצה ולמ"ד חולץ בשתיהם מנעל ימין של כל אדם חולץ תחילה. והעיד החכם כמוה"ר אברהם די בוטון נר"ו שהר"מ די בוטון זלה"ה שחלץ ליבמה שהיה אטר רגל ולא אטר יד והי"ל אח קטן בב' מנעלים ובבת אחת. והכא דברי רבינו הב"י בספרו הקצר בפי' ס"ח סעיף מ'. וכתב מהר"מ מלובלין סי' ט' שעדיף טפי לחלוץ ב' המנעלים זה אח"ז. ואומר לה שתתכוין שאם זהו הימין שתהיה פטורה בו. ואח"כ חולץ האחר ואומר לה כנ"ל ממה שפוסק הב"י שתחלוץ הב' מנעלים בשתי ידיה. דאיכא למיחש שמא תתכוין למי שאינו ימין עפ"י האמת. ולכל הדיעות פשיטא דחליצה כשרה וכו'. עכ"ל. ומ"ש דלחלוץ ב' רגליו כאחת איכא למיחש לזה שאינו אמת אינה טענה דיאמרו לה שתתכוין באיזה רגל היא הימין אלא שלזה יש חשש דאין ברירה. ומטעם אחר נראה דעדיף טפי בזה אח"ז וכסדר מהר"מ מלובלין מלחלוץ בבת אחת. מפני שאפי' כשחולצת רגל אחת בימינה צריך שתזהר שלא תסייע בשמאל כ"ש אם תחלוץ ב' רגליו בב' ידיה. דאיכא למיחש לבלבול. ולכן טוב הדבר לחלוץ בזה אחר זה עכ"ל

ובתר דמחוינא קיד'ה דב"ק אינם מובנים לדעתי הקטנה. חדא. במה שתירץ לטענת מהר"מ על מרן. דאינה טענה. משום דיאמרו לה שתכוין באיזה רגל הוא ימין. דהלא טענתו של מהר"מ על מרן היא. דבשלמא לדידיה דחולץ בזה אח"ז ומודיעין לה שתכוין שאם זה הוא הרגל הימין שתפטר בו. ואם הב' הוא הימין שתפטר בו. בכגו"ד ליכא למיחש למידי דהא מודיעין לה בכל אחד שתכוין להפטר בו אם זהו הימין. אבל לסדר הרב"י שחולץ בב' רגליו כאחת. דהשתא לא שייכה הך כוונה דהא בהדי הדדי שלפה להו וע"י חליצת שניהם ניתרת. ניחוש דלמא מיכוונה למה שאינו אמת. זו טענתו של מהר"מ על מרן. וא"כ מה תירץ הרב על זה. דיאמרו לה שתכוין אל הימין. והלא כוונה זו שייכה רק לשיטת מאן דחולץ בזאח"ז. שהיא שיטת הב"ח ומהר"ם. לא כסדר מרן דבבת אחת דלא שייך אמירה שתכוין אל הימין. דהא בהדי הדדי חלצה. וצריך לומר לה שתכוין דבחליצת ב' רגליו תפטר דהא איכא בינייהו רגל אחד כשר. ותול"מ. ובתירוץ הרב הכנה"ג ארכבה אתרי רכשי דהכנסני שיטת הב"ח תוך שיטת מרן. ואי כוונה זו שייכה בשיטת מרן א"כ הו"ל לחלוץ זה אח"ז. אכן דעת מרן דזה לא יתכן לחלוץ זה אח"ז דהא חייש דלמא באמת חליצת רגל ראשון היתה חליצה פסולה. וכמש"ל

שנית די"ל דאדרבה משום הך חששא דשמא תכוין אל מה שאינו אמת בחליצה. ע"כ ס"ל למרן דלא מהני לחלוץ בזה אח"ז דשמא היא תתכוין להפטר ברגל ראשון שחלצה בו ראשונה. ואם הרגל הזה הוא שמאל נמצא דחליצתה פסולה היתה. וכיון שנפסלה צריכה לחזור ע"כ האחים. כי ע"כ דעת מרן דתחלוץ רק ב' רגליו בבת אחת ונודיע לה שבחליצת שניהם תהיה מותרת דבין ב' הרגלים איכא רגל אחד כשר. דהשתא ליכא למיחש למידי אם תכוין או לא תכוין. דהא אין כאן רגל נפרד דשייך למיחש שמא הוא זה הרגל הימין האמיתי והיא כוונה אל האחרת. דהא בהדי הדדי שלפה להו. ובחליצת שניהם דווקא היא ניתרת ולא באחד מהם ודו"ק היטב. ועיין מש"ל בדברי תשו' מהר"מ ז"ל הלזו בד"ה ואדרבה יעו"ש

גם במה שכתב הרב הכנה"ג ז"ל. אלא דלזה יש חשש דאין ברירה. תם אני. דהלא הרב הכנה"ג שקו"ט בתשו' מהר"מ מלובלין. ושם סמוך ממש כתב מהר"מ ז"ל והכה על קדקד סברה זו דחשש ברירא. דלא שייך הכא חשש ברירה ולומר הוברר הדבר למפרע וכו' בדבר שלא יתברר מעולם שאין בידינו לברר הכרעת הדין יעו"ש. ודב"ק אלו הבאתים לעיל. והוא פלא דלא סיימוה קמיה דברי מהר"מ. באותה תשובה עצמה שממנה העתיק דברי מהר"מ גופיה

גם מ"ש הרב הכנה"ג ז"ל דמטעם אחר טפי עדיף לחלוץ בזה אח"ז. משום סיוע ביד שמאל. הדבר הזה הוא לפליאה בעיני. דאטו חידוש הוא זה אשר אנחנו מחדשין למרן ז"ל בזה. הלא מרן גופיה שם בפי' סדר החליצה סי' מ"ם. באותו סעיף שפסק לחלוץ בב' מנעלים בבת אחת. סיים וז"ל ואע"פ שאם חולצת וכו' נמצא שלאחד מהם חולצת ביד שמאלה. טפי עדיף לחלוץ ביד שמאל מלחלוץ ברגל שמאל דחליצה ביד שמאל כשרה וברגל שמאל פסולה. ע"כ

והנך רואה דמרן גופיה נרגש מזאת דחולצת ביד שמאל. ולא חש לה. כיון דמדינא חליצת יד שמאל כשרה. דאין זה מעכב כלל. שלא אמרה תורה רק וחלצה נעלו. ולא אמרה וחלצה בידה. וגדמת חולצת בשיניה לכתחילה. דאין דין יד ימין רק מנהג שנהגו כן עפ"י דברי הירושלמי. וכמ"ש מרן הב"י והרא"ש ז"ל בה' חליצה סעיף נ"ה מציוני רבינו הטור. ואטרת יד