ומצור דבש רעז

שכתב לחלוץ לשתיהם בבת אחת. חלילה. רק כתב שרבותיו לא נהגו כן ונהגו באופן אחר לחלוץ בזאח"ז. ע"פ האזהרה שהמציאו ז"ל לצוות להחולץ והחולצת שיתכוונו לחליצה הכשרה שבשניהם. הגם שבסדר מרן א"צ תנאי ולא אזהרה דהא חולצת שניהם כאחת ובתוך השניים הא חדא מיניהו הוי רגל כשר וחליצה כשרה. ועל מנהג שנהגו בו רבני אשכנז זי"ע דלא כמרן ז"ל אין מה לפצות פה דאלו ואלו דברי אלהים חיים. אכן פשיטא ופשיטא דאנן דהתכה דמרן סמכינן גם הב"ח ז"ל יודה דלא נניח סברת מרן וסדורו לעשות ההפך ממנו. וזה ברור

הנך רואה דהגאון הב"ח ז"ל אשר הוא ראש וראשון לסדר החליצה בזה אח"ז. לא השיג חלילה על מרן על סדר דידיה לחלוץ שניהם בבת אחת. ולא כתב דחליצת זה אח"ז עדיפא מלחלוץ שניהם בבת אחת. ולא פקפק על זאת חלילה. ובנועם שיח פה קדוש הודיענו שמנהגם הוא לחלוץ זה אחר זה ותו לא מידי. ושמור זאת עמך ידידי הקורא נעים לעת מצוא דברינו הלאה

ב) חזיתי להרב גו"ר באה"ע כלל ב' ס' א' דתמה על הב"ח דהרי אמרינן דאפי' לא נתכוונו לשיותרו הוייא חליצה פסולה. ותירץ הוא ז"ל דדוקא שלא נתכוון אחד מהם היא או הוא. אבל הכא שלא נתכוונו שניהם לא הויא חליצה פסולה. ולמד כן מדברי מרן הכ"מ בסוף פ"ד מה' חליצה יעו"ש. וסיים הוא ז"ל ומ"מ קשה הדבר למיעבד פירוקא לאיסורא ואע"ג דידיעינן דלא נתכוונו לא היא ולא הוא יש לחוש לחליצה ואזלינן בה להחמיר. ומ"מ לענ"ד לא תברה היא למיעבד כדברי הב"ח כיון דלא נפיק מינה חורבה. ס"ס הוא חולץ בשתי רגליו ונפיק מינה ספיקא. ומ"מ אין חששות אלו אמורין אלא בדאיכא אח אחר דהויה זיקתו זיקה גמורה. ואמטו"ל איכא למימר דלא ליתי חליצה כי האי למיפקע זיקתא אלימתא. אבל כשאין שם אח אחר אין להקפיד בכך ובכל גוונא דעבד שפיר דמי וכדברי מרן. ולמאי דאתינה עלה בנ"ד נמי אע"ג דליכא אח אחר נעביד כדברי הב"ח שיכוונו שניהם שלא יותרו אלא החליצה הראויה כפי הדין. ובדאיכא אח אחר מוטב לעשות תקון זה דב"ח ולא לעשות תקונו דמרן משום דאי אפשר לחולצת שתי רגלים כאחת כראוי ויש לחוש שיסיענה החולץ כשלא ידחוק רגלו על הארץ והו"ל חליצה פסולה להרי"ף ולהרמ"א יעו"ש עכ"ל

המתבאר מדברי הרב גו"ר ז"ל דהך תנאי דמשוי הרב ב"ח לכווין שלא יותרו מקהי בה אקהתא הרב גו"ר ז"ל. בדאיכא אח אחר מיהא. משום דנזקקו זיקה אלימתא. ולא ליתי חליצה כי האי להפקיע כח זיקתו. ומה שסיים הגו"ר ואע"ג דאיכא אח אחר מוטב לעשות תיקון הב"ח ולא תיקון דמרן דעת לנבון נקל דהרב גו"ר ז"ל מרוב דוחקו במציאות סדר מרן אמר כן דאי אפשר לחלוץ ב' רגליו כאחת ואולי יסייענה היבם. ונפיק מיניה חורבה. אבל לו באמת יתכן מציאות לעשות כסדר מרן לחלוץ בשתיהן בבת אחת. ופלטינן מחשש סיוע היבם. פשיטא דהכי עדיף. דפלטינן מחשש חליצה פסולה. ואותה אנחנו מבקשים לבאר דברי מרן ז"ל ולהעמיד על נכון את סדר החליצה שפסק לחלוץ בשתיהן כאשר נבאר הלאה בעהי"ת. ועכ"פ בכל דברי הרב גו"ר ז"ל אין כאן השגה אחרת מצד הדין על סדר מרן ז"ל כי אם אופן המציאות של החליצה. אשר זאת היא שעמדה לאבותינו ולנו. וכאשר נבאר סדר מרן בעהי"ת הלאה. גם הרב גו"ר ז"ל יורה דלא שבקינן דעת מרן ז"ל וכוותיה עבדינן ודו"ק

ג) סברת מהר"מ מלובלין ז"ל בתשו' ס' ט' שנשאל ממורה צדק שעשה לאטר רגל בזא"ז והיה לבו נוקפו שעשה כן מחששת הרב"י וכו' והשיב הגאון מהר"מ ז"ל דמסתבר להו דברי הסמ"ג דאפי' אטר חולץ בימין כל אדם. ואע"ג דהטור ז"ל כתב וי"א שחולץ ברגל ימין שלו שהוא שמאל רגל כל אדם והרי מסתבר טפי דומיא דתפילין וכו' מ"מ מסתבר לן ס' הסמ"ג טפי מס' הטור. וכדי לצאת ידי כל הדעות לרווחא דמילתא חולצין ג"כ מרגל שמאל שהוא ימין דידיה. וזהו הטעם שסתמו האחרונים וכתבו דאטר רגל חולץ בב' רגליו בין אית ליה אחים או לא ולא חששו לסברת הב"י משום דאינהו ס"ל כדעת הסמ"ג והחליצה העיקרית היא בימין כל אדם וכבר יצאנו בה ידי חובת חליצה ולרווחא לצאת ידי כל הספקות חלצינן ג"כ ברגל השמאל שהוא ימין דידיה לצאת ידי כל הספקו'. וא"ת מה הרויחו בזה הא לא יצאו ידי כל הספקות דהא הויא חליצה פסולה וצריכה לחזור ע"כ האחים י"ל דדוקא לחליצת שמאל חששו שהוא מוסכם מכל הפו'. אבל לחששא דחליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים אין זה מוסכם מכל הפו' לא חשו לה. דאינה אלא מימרא דרבה בפרק ה"ג ושמואל פליג עליה. והרא"ש כתב כשמואל וכן הראב"ד וכיון דרוב הפו' ס"ל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור ע"כ האחין לכך לא חששו האחרונים לזה. ואע"ג שכתבו שה"ג סופ"ר מצות חליצה וז"ל נראה בעיני שצריכים הדיינים ליזהר שלא תעלה בידם חליצה פסולה ותהיה צריכה לחזור ע"כ האחים. י"ל היינו בודאי פסולה אבל הכא דאין כאן אלא חששא לא חששו לזה עכ"ל

ודב"ק שגבו ממני ולא זכיתי להבינם דכתב וכיון דרוב הפו' ס"ל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור ע"כ האחים לכך לא חששו האחרונים וכו'. דהא הך מילתא היא פלוגתא רבתי בין גאוני עולם. ואי הרא"ש והראב"ד כתבו דהלכה כשמואל. הא כל קבל דנא הא איכא הרי"ף ז"ל שכתב הרמב"ן דפסק הרי"ף כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים. וכן דעת הרמב"ן והרמ"א, ויש מי שר"ל שגם הרמב"ם ס"ל כן כאשר האריך מרן הב"י כ"ז בסי' ק"ע יעו"ש. באופן דהדבר הוא תלוי במחלוקת. בין הרא"ש והראב"ד לצד אחת והרי"ף והרמב"ן והרמ"א לצד שניה. והדברים עתיקים אין כאן מקום להאריך בהם פה. עכ"פ תם אני ולא אדע. דאי האחרונים ז"ל דחששו לחליצת רגל אטר. אשר לא נזכר דבר מזה בתלמודין. והיא פלוגתא דרבוואתא בתראי אי עבדינן בה ברגל ימין דידיה או בימין כל אדם. ולאשר ההלכה לא הכריעה כמאן. סברי מרנן דלצאת ידי כל הדעות חולצין בשתיהן. ואיך במחלוקת גדולה ונוראה כזאת שהיא פלוגתא דרב ושמואל בסוגיית דיבמות דכ"ו ע"ב. וגדולי עולם חלוקים בדבר. הרי"ף לדעת הרמב"ן והרמ"א כולהו ס"ל דהלכה כרב דקי"ל הלכה כרב באיסורי. והרא"ש והראב"ד סברי דהלכה כשמואל. ובדעת הרמב"ם יש פלוגתא אי פסק כרב או כשמואל. ובמחלוקת כזאת איך הכריעו האחרונים דחליצ' פסולה אינה צריכה לחזור ולא חששו לה. ולא ידעתי מי הם רוב הפוסקים דסברי הכי דקאמר הגאון מהר"מ מלובלין. כל שגדולי ההוראה בישראל חלוקים בדבר. ועכ"פ לדידהו דחיישי לספיקא דאטר רגל. לצאת ידי כל הספקות אמאי לא חיישי גם לצאת ידי עמודי ההוראה דפסקו כרב דצריכה לחזור ע"כ האחים. ומ"ש ספיקא מספקא. אטו מי זוטר הספק האחרון מהראשון זה פלא. ועיין למהרשד"ם אה"ע סי' צ"ג שהאריך בזה וכתב דאם רש"י והרי"ף ז"ל חיישי לחליצה פסולה לחזור ע"כ האחים. מי יוכל להקל ראש נגדם יעו"ש בדברי קדשו החוצבי להבות בענין זה. ומזה תגדל יותר תמיהתינו ודו"ק

גם מה שחילק בדברי השלטי הגבורים ז"ל וכתב דה"ד