ומצור דבש רעב

סימן י"ח. הלכות גיטין (מומין) בדין איש המשתין במטתו בלילה ואשתו אינה יכולה לקבל ותובעת גט ולא כתובה

שאלת ממני לחוות לך דעתי על נדון המובא בכתבו וז"ל. באיש המשתין במטה ואינו מרגיש. ואשתו תובעת גט שאין רצונה לשבת תחתיו מסיבה הנזכרת. והבעל מודה במומו אכן אינו רוצה לגרש. ולא לתת לה מזונות ולא בלאות כ"ז שהיא בבית אביה. וע"ז גדלה המחלוקת ביניהם מאד. נא יודיעיני חוות דעתו הרחבה אם הממציא גט במקום קטטה כזאת אם מצוה קא עביד או חיישינן לגט מעושה. כי ראיתי שרמ"א באה"ע סי' קי"ז הביא מחלוקת אם הוי מום או לא. והבאר היטיב שם כתב משם הרב באר שבע דבאיש לא הוי מום. ולא גילה לן טעמיה דבאיש לא הוי מום. עכ"פ בנדו"ד אשר אין האשה רוצה להיות עם בעלה בשום אופן אי כפינן לגרש או לא. ומה תהיה תורת כתובתה. על הכל אקוה תשובה ברורה להלכה ולמעשה ויבוא שכמ"ה

תשובה. עם היותי טרוד מאד בעסקי הצבור. פניתי מעט קט מעתותי להשיבו בקצרה על נדון שאלתו. דע כי יש חילוקי דינין בענין זה בין איש לאשה. דבאשה הוי מום וכדעת מרן הב"י בסי' ט"ל שחילק על התשב"ץ דס"ל דאפי' באשה אינו מום מטעמא דאין האשה משועבדת לבעלה לשכב בצדו כל הלילה. כי אם בשעת תשמיש. ומרן הב"י דחה דבריו דמום גדול הוא זה יעו"ש. ואע"ג דמרן בשלחנו הטהור לא הזכירו בסי' ט"ל ולא בסי' קי"ז וקנ"ד. אין זו ראיה דלא ס"ל הכי דהא מרן הב"י גופיה הוא החולק על התשב"ץ וכתב שזה דבר פשוט יעו"ש ומה גם שדחית מרן ז"ל היא דחיה שכלית וסברה היא אלא דאגב טירדיה דמרן ז"ל נשמט הדין מרוב מלאכת ההעתק והסידור הגדולה. ויש לנו כיוצא בזה במקומות רבים. ורמ"א ז"ל השלים מה שהשמיט מרן והעתיק דברי מרן הב"י דס' ט"ל וקבעם להלכה בסי' קי"ז וכתב דהוי מום וכן עיקר וכן דעתו מבוארת בספרו דרכי משה ז"ל ואחריו החזיק תלמידו הרב הלבוש ז"ל בס' קי"ז ס"ה יעו"ש וכן פשיטא ליה למרן מהריק"ש ז"ל בהגהותיו ס' ט"ל וכן הסכמת האחרונים. הרב מהר"י שאול ז"ל בספרו קול יעקב שאול בליקוטים שבסוף הספר דנ"ח ע"ד. יעו"ש. והרב בית דוד ז"ל באה"ע ס' כ"ח. וכן דעת הרב מהר"י אבן צור ז"ל בספרו הנד"מ משפט וצדקה ביעקב ח"ב ס' קל"ב ועוד ועוד דכולהו רבנן הכי ס"ל דבאשה הוי מום גדול. ולענין כתובתה אם לא הכיר במומה קודם נישואיה ואחר הנישואין קם לערער כשהרגיש בה. הפסידה כתובתה. ועיין להרב אדמת קדש באה"ע סי' א'. ובאשר אין הנדון שלפנינו נדון אשה המשתנת במטתה לא ראיתי להאריך בדין פרעון כתובתה. עכ"פ הסכמת הפוסקים דבאשה הוי מום גדול

ורצוני לומר שמדבריהם באשה דהוי מום. ממנו נקח דלגבי איש לא הוי מום כדי לכופו לגרש. שהרי אם באשה דעת התשב"ץ ז"ל דלא הוי מום מטעמא שכתב שאין האשה משועבדת לשכב עם בעלה כל הלילה כי אם בשעת תשמיש. ונהי דמרן דחה דבריו היינו להחשיבו מום באשה. אכן דאין האשה משועבדת לבעלה לישן במטתו כל הלילה. לא חלק עליו וקושטא הוא שלא מצינו שעבוד זה לאשה שלא בשעת תשמיש. וא"כ כ"ש באיש שאינו מחויב לישן עם אשתו במטתו ולא במטתה כל הלילה שלא בשעת הצורך. עד שתבוא האשה בטענה שאינה יכולה לסבול ריח מימי רגליו. הלא חיוב עונתו אשר הוא משועבד לא יכול לקיים חובתו בעת שהוא ניעור וישן עמה בקירוב בשר דבעודו ער הרי חתום פי שת'ן ולא ישתי'ן. ואם אחר התשמיש ילך הוא וישן במטתו מה איכפת לה אם הוא יורד ומשתי'ן. הא במטתו הוא משתין. ומטתה הלא היא נקיה אין שת'ן ואין פגע רע. ובמה כחינו יפה לכוף את הבעל לגרש בע"כ. בטענתה שהשת'ן עומד עליו לשתנ'ו בעודנו ישן כי מי הכריחה לשכב אצלו בעודנו ישן

ואעפ"י שהגאון הרמ"א בדרכי משה שם וכן דעת הרב בית דוד ז"ל דמום גדול הוא מה שהאשה לא תשכב עם בעלה במטתו והרב ב"ד ז"ל הוסיף לבאר דבזה"ז גנאי גדול הוא להפריד בין הדבקים ובפרט בימי החורף שהגוף נהנה מן הגוף וכו' יעו"ש בד"ק. הדבר ברור כשמש. דלא אמרו רבנן הכי אלא אם מום ההשתנה בא מהאשה דאז הבעל מצטער מזה. ונהי דאין משועבדת לו מדינא לשכב אצלו כל הלילה. אכן גנאי הוא. דלא יהיה אלא כנדרים שבינו לבינה. וכדכתב הגאון ד"מ יעו"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר דרך גבר דאנינא דעתיה. בכגו"ד כי אין אשה אלא ליופי ונושאת חן למלאת את עיניו במותר לו לבל ישא עיניו באחרת ח"ו. אכן כשהמום בא מהאיש שהוא המשתין. אין האיש משועבד לשכב עם אשתו במטתה כל הלילה. ואם הבעל בא לטעון שרוצה שאשתו תישן אצלו כל הלילה בכגו"ד פשיטא ופשיטא דאין מחייבין את האשה לישן בצדו כל הלילה שלא בשעת תשמיש. כל שהמניעה הזאת ממנו ומומו עמו. ומה גנאי יש לו לבעל לטעון אם הוא מגונה מצד עצמו וסר'ח העודף במטתו ובבגדיו. וכיון שכן אין כאן מצדה ג"כ טענת שאינה יכולה לסבול ריחו וטינופו. כי לא חייבנוה בזה עד שתבוא לכלל טענה. ובעודו ער הרי הוא כהלכת גוברין. ומה בכך

! הן אמת כי לענ"ד יש להצדיק טענת האשה בנדו"ד בצד אחד שאין היא מחוייבת לישא מצעותיו בכל יום לשוטחן בחמה להתייבש. וכן לרחוץ בגדיו בכל יום שהרי הוא מוכרח להחליף בגדיו בכל שחרית דאל"כ אסור לקרות ק"ש ולהתפלל ולקרוא בתורה. מחמת הריח רע אשר בבגדיו. שאפי' אם יתיבשו בגדיו כ"ע סהדי שאין ריח רע של מימי רגלים דאיש גדול כזה עובר כי אם ע"י כיבוס. והוי ריח רע שיש לו עיקר דאסור בתפלה וכדפסק מרן באו"ח ס' פ"ו ופ"ז ועיין יד אהרן יעו"ש. ולזאת נ"ל שיכולה האשה לטעון שאינה שפחה קנויה לו להעמיס עליה בכל יום עבודת משא ועבודת כיבוס בגדיו תמיד. ואין זה ענין להצעת המטה שהאשה מחוייבת להציע לבעלה. ובפרט אם הכניסה לו נדוניא שיעור שתפטר מהצעת המטה וכיבוס בגדים המבואר משפטה באה"ע ס' פ' יעו"ש. ובטענתה זאת צדקה האשה שלא תוכל לעשות כל היגיעה הזאת בכל יום וחייב הבעל להשכיר לה משרתת שתטפל בצרכיו אלה. ואם אינו רוצה עכ"פ היא פטורה מכ"ז. ואיני יכול לכופה. ואם ירצה לפוטרה חייב בכתובתה. כי אשה קרויה ולא אמה כמלאכת העבדים והשפחות. וזה ברור בעיני. אכן אם