ומצור דבש רעא

כתוב לאמר. והגט אשר נעשה עליו שליח הולכה פב"פ נכתב ונחתם בפני השליח ביום פ'. וככתוב בכל נוסחי הרשאת השליחות. וכתב הרב ז"ל שסימני הגט יכתוב אותם בשטר ההרשאה קודם אשר יכתוב והגט אשר נעשה עליו וכו'. ודבריו הם לקוחים מדברי הרב הכנה"ג ז"ל שכ"כ בחלק מי השילוח אות נ"ג וכמ"ש המעיין. (ולא כן מנהגינו שאנחנו כותבים סימני הגט לאחרונה וכן הוא בס' שמן המשחה דקי"ח ובשאר מסדרי גיטין ואין קפידה בזה) ויש בדברי הרב שדי חמד ז"ל חסרון ו' דטעות הדפוס וצריך להיות קודם והגט אשר וכו' אכן בכ"ז חסרון וא"ו לא תוליד טעות כזאת לדיינא דממונה אגיטי. ופליאה היא בעיני. ומפני כבודו לא ארחיב הדיבור יותר בזה. ומעתה אשיבהו על ספקותיו הנותרים

ספק ה' וספק ו' על שתיהם אשיב כאחת. כי הנה במה שנסתפק רו"מ שהרב המסדר האשכנזי הוא אב"ד המקום והנהיג בעירו כס' רמ"א הגם כי מקודם היו נוהגים כסברת מר"ן וא"כ תכלית השאלה בזה הוא אם הרב יוכל עשות כן או לאו. אתו הס"ר כי אין כאן מקום לשאלה וכ"ש לתשובה בנדו"ז. כי כיון שהוא מאריה דאתרא ורב יושב על כסא ההוראה בעירו. מי הכניס את רו"מ ואותנו בתחומו ולרדותו בתוך ביתו ולומר לו עשה. ואל תעשה. ומאחר שנתקבל אצלם למו"ץ עם שיודעים בלי ספק שהוא אשכנזי. א"כ אינהו בתריה גרירי. ולא הוא אבתרייהו. וכאשר קבלוהו עליהם הוראותיו. הלא הוא ידע איך להתנהג ומסתמא כאשר למדוהו רבותיו. ומי זה יכניס ראשו בתחום שאינו שלו. וכבר השמעתיו בהתרת ספק הראשון מ"ש הרב שדי חמד ז"ל שהרב שישב על כסא ההוראה בעירו שהיה ספרדית היה אשכנזי והנהיג בעירו כסברת רבינו הרמ"א ז"ל שלא לכתוב וכל שום בגט. ולא זו בלבד שלא ערערו עליו בזאת אלא גם הרב שדי חמד ז"ל שיישב אחריו והיה גאון ספרדי החזיק אחריו ולא שינה ממה שעשה והנהיג קודם וכמש"ל כל זאת. וכ"ז משום כבוד התורה ועכ"פ אין אורח ארעא ולא נימוס מוסרי לחטט אחריו מה הוא עושה. ואין הדבר הזה נוגע רק לאנשי עירו וחכמי מקומו. ואם הם מרוצים בכך מי הכניס אחרים בתחומו. ובזה אמרו שתיקה יפה וד"ב הערה

רק בזאת אטפל בדבר במה שנוגע למני"ר ולשער מקומו. שעם היות הרב המסדר אשכנזי מאריה דאתריה בעירו. אם שולח גט מעירו לעיר מני"ר אשר הנהו ספרדי. והמגרש והמתגרשת הם מהחוסים תחת צלו ספרדים. ושולח גט מסודר כס' הרמ"א לעיר מני"ר דנהיגו כס' מרן. בזה יאות לדבר ולהורות לו מה לעשות לימים הבאים בעזהי"ת

והן אמת אני תמה על המראה הגדול הזה. כי איככה יתכן שהרב המסדר שהוא אשכנזי והוא גברה רבה. שסידר גט לעיר אחרת אשר בו עומדת המתגרשת בלי שיבוא בתחילה בחליפת אמרים עם מני"ר שהוא מארי דאתרא. ומקום האשה. להתחקות של שמותיה אם הם כאשר יקראו לה במקום הכתיבה או לאו. כי נפיק מינה חורבא לענין דינא. וגם הגט צריך להיות לכתחילה כמנהג מקום הנתינה. וחוץ מזאת הלא עלינו לדעת אם האשה רוצה לקבל את גיטה או מתגרשת בע"כ כי מסתמא הרב המסדר שסידר לה הגט כס' הרמ"א לא יתפוס החבל בשני ראשין ולגרשה בע"כ כמנהג ספרד דלית לן חרם רגמ"ה ז"ל וגם לדידן בני ספרד לא תתגרש בע"כ כי אם בפרעון סכי כתובתה מקודם. וכל זה צריך דרישה וחקירה ע"י האב"ד היושב בעיר האשה. כנהוג בכל תפוצות ישראל. ואיככא בא הגט הזה לפתע פתאום למח"ק ולא נודע אליו דבר וחצי דבר בטרם ישלחוהו למח"ק. הלא ענין כזה לא יעשהו אפי' מי שאינו בקי בטיב גיטין כלל. עאכו"כ הרב המסדר הגט הזה אשר רו"מ מעיד בגודלו עליו ועל חכמתו ועל תורתו. לא יאומן כי יסופר כי יעשה מעשה זה ותמוה. וצדיק מה פעל. אם לא תאבה האשה לקבלו פלה?: מטעמים שעמה. ואם שורת הדין מסיעתה! האין זה

ולרוב תמהוני חזרתי להתבונן בכתבו וראיתי שאין כאן תמיהא. שהרי מני"ר כתב בכתבו. "ומחמת החששות הנז' לא נעשיתי להם סניף בסדר זו עכ"ל" ושטחיות הדברים מוכיחים שיש שם במח"ק ב"ד קבוע לדין ולהורות ולסידור גיטין. ואפי' אם רו"מ נמנה עמהם היה להם לסניף דוקא. וא"כ מסתמא שהרב המסדר את הגט. כבר בא בדברים עם בית דין שבמקום הכתיבה והם שהודיעו לו שמות המגרש והמתגרשת שבמקום הנתינה. ועל פיהם סדר את הגט ושלח אותו לידם. וא"כ אין כאן מה להתלונן עם הרב המסדר בעירו. והתלונה תחול רק על בית דין שבעירו אם הם ספרדים. ואולם אם גם רבני ב"ד שבעירו המה אשכנזים ואולי שגם המגרש והמתגרשת מבני אשכנזים. הגם שדרים בעיר ספרדית אין בכך כלום. וכבר דבר זה נפתח בגדולים הגאון ג"פ בס' קכ"ט אות ע"ו. ובדברי הרב ג"מ בולה ס' ג"ן אות י"ג ולהגאון שדי חמד בסי' א' שם ביארו איככה יתנהג רב מסדר ספרדי והמתגרשים אשכנזים. או להפך ויעויין שם בדבריהם. ובי דינא דממונה אגיטי הלא המה ידעו מה לעשות, בנדון כזה. ואכמ"ל

ועכ"פ לא אדחל מלהודיעו מה לעשות לימים יוצרו. אם יקרה כזאת שהרב האשכנזי מסדר גט בעירו ושולחו למח"ק סוגו'נא אשר היא קהלה ספרדית והמגרש והמתגרשת הם ספרדים. אכן המגרש נמצא בעיר הרב המסדר ומשם שולח גט לאשתו. רו"מ במתק שפה יודיע לכבוד הרב המסדר נר"ו כי באשר בני עירו מקום הנתינה אתכא דמרן סמכי. כאשר יסדר גט לעיר הזאת יעשה הגט כמקום הנתינה דוקא. וזה יהיה על ידי שישלח לו גט מסודר נוסח מקום הנתינה. עם כל פרטי השינויים שממקום למקום. ובפרט בענין השמות וכינוייהם שיש הפרש רב ועצום בין מנהג כתיבתם לכתיבת בני ספרד. שבנקל יפסל הגט מחמת זה. כמו בשם פירלא מנהגם לכתוב פערלא. בשם רוזא מנהגם לכתוב ראזא. וכיוצא מזה הרבה אין מספר. ולדידן השמות הללו אם יכתבו בגט כמנהגם הגט פסול לגמרי דהוי שינוי שם המתגרשת פשוט. ובלי ספק שהרב המסדר נר"ו ביראתו הקודמת לחכמתו ביודעו מקום הנתינה ומנהגה. ולפניו מסודר גט מנהג המקום חלילה שיעשה ההפך. ואם אחרי ששלח לידו נוסח גט מקום הנתינה וסדר כתיבת השמות מקום הנתינה וככל האמור. ובכ"ז הרב לא ירצה לשנות את הרגלו כסברת הרמ"א (אם כי לא יאומן ח"ו כי יעשה זאת. אוי הרשות בידו שלא לקבל את הגט בבית דינו ובפרט אם יש שינוי בשמות דהגט פסול. לדידן כמובן [ועין מ"ש בזה באריכות הגאון שדי חמד ס' א' אות ד' דפח"ח]. אך כל זאת יהיה במתק שפה ולשון ובדברים נעימים ונוחים כדרכם של ת"ח המרבים שלום בעולם. וכסא דמני"ר יהיה נכון לעד כנה"ר וכנא"ה הדושו"ט הבעה"ח בס' למקרא זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ש' התרס"ח בא סימן י'ג'ד'י'ל ת'ו'ר'ה ויאדיר. זעיר שם הבעה"ח פה מצרים יע"א: והוא הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט