ומצור דבש רע

הם בני ספרד. עשו להם כמנהג מקום הנתינה. בדבר שאין בו נזק ורק תוספת טובה. ואולי לדידהו לא ס"ל הכי, ואין צורך להם בסימנים. ב) אפי' את"ל שכן נהגו בעיר מקום הכתיבה ג"כ. מי לידינו יתקע שהמנהג נתפשט בכל המקומות המדינות והעיירות של אשכנז כי רבה היא בפ"י. וטורקיאה עצמה תוכיח שפשט המנהג בטירייא מקום הרב הכנה"ג. ולא בשאר מקומות. והרי בקושטא לא נהגו כן גם האידנא וכמש"ל. וא"כ אין כאן מקום אחיזה ותפיסה על הגט הזה שלא כתבו בהרשאה סימני הגט. כי זה דבר שאין לו שורש וענף מצד הדין. רק מחמת המנהג. ואולי שהרב האשכנזי המסדר נר"ו הוא ממקום שלא נהגו ומה בכך

ושוב התבוננתי בדבר וראיתי שבנדו"ד אין צורך לסימני הגט אפי' לוא היה מנהג מקום הכתיבה לכתוב סימני הגט בההרשאה. ואולי שזהו טעמו של הרב המסדר נר"ו ונימוקו עמו. שהרי הגט הזה הביאו שליח הולכה עצמו שנמסר לידו מיד המגרש כדי ליתנו להמתגרשת מיד השליח לידה במח"ק וכמבואר בדברי רו"מ בכתבו. וא"כ הרב המסדר את הגט הזה אדעתא דהכי סידר את הגט והרשאתו לשליח הולכה דוקא שהוא בעצמו יביא את הגט. ואין כאן לא שליחות שניה ולא הרשאתה כלל. וא"כ בנדון כזה אפי' ההרשאה עצמה לשליחותו אינה צריכה מן הדין. כי השליח נאמן לומר שהבעל עשאו שליח לפני עדים. אפי' אין כאן עדים שיעידו כדברי השליח. ורק נהגו לכתוב הרשאה בכנו"ד. ועיין בזה דברי מרן בסי' קמ"א סעיף י"ח וסעיף כ"ד. ובסימן קמ"ב סעיף ב' ובדברי הרמ"א בהגה יעו"ש. וא"כ אם ההרשאה בכגו"ד אין בה צורך מדינא. כ"ש שהיא יוצאה בלי סימנין כי מה צורך לנו מעתה בסימני הגט. הלא השליח הולכה שהגט יוצא מתחת ידו הוא מעותד להעיד בפני ב"ד ולומר. גט זה בפני נכתב ובפני נחתם. וע"פ השליח מתקיים הגט ואין צורך לקיום אחר. והיש לך סימן יותר חזק מזה שהוא מעיד שהגט הזה נכתב ונחתם בפניו וזהו הגט שבידו. ומה יועילו הסימנים ליותר מזה. ובלא זה הלא שמות המגרש והמתגרשת הכתובים בגט ובהרשאה ועדות העדים הכתובים בהרשאה שזה הוא השליח שנמסר לידו הגט. הם סימנים מובהקים שזהו הגט הנמסר לידו. והוא נאמן כבי תרי גם. בלא הרשאה. ומה נבקש עוד

ומנהג כתיבת סימני הגט בההרשאה. כל עיקר יסודם הוא כי המגרש ע"י שליח מסתמא הוא בסיבת שאין המתגרשת עמו בעיר. ושולח לה הגט ע"י שליח. ונותן לו כח ורשות למנות שליח אחר בחריקאיו אפי' עד צ"ט שלוחים אפי' בלא אונס. כי גם הבעל המגרש יודע שאין השליח נהוג שיוליך הוא עצמו את הגט ליד המתגרשת. כי זאת עבודה רבת הטורח וההוצאה כמובן. ומסתמא שהשליח הראשון ימנה את שליח שני שלא בפניו או בפניו בפני ב"ד וע"פ. והגט ישולח ליד השליח השני העומד במקום המתגרשת עס המעב"ד למינויו כנהוג וידוע. וא"כ ב"ד הצדק מסדרי הגט במקום הנתינה. הלא מעתה כל עיקר סמיכותם לסידור הגט. הוא רק על ההרשאות של השליחות במעשה הכתב. כי אין לפניהם עומד לא המגרש ולא שלוחו. רק שליח שלוחו אשר בעירם. וא"כ למען יתברר אל נכון לב"ד הצדק שזהו הגט שכתב הבעל ומסרו לשליח הולכה. וזהו הגט עצמו שהשליח הראשין מינה את השליח השני עליו כדי לתתו להמתגרשת העומדת לפניהם כותבין סימני הגט בההרשאה למען יתברר אל נכון שזהו הגט העובר מיד ליד וממקום למקום. וזהו טעם האמיתי של המנהג. האמנם כשיהיה האופן שהשליח הולכה הנמסר לידו מיד הבעל הוא עצמו המביאו ליד המתגרשת ולא יצא מתחת ידו עד תתו להמתגרשת אין צורך לסימנין עוד אחרי שהוא מוכרח להעיד שבפני נכתב ובפני נחתם ואין לך סימן יפה. יותר מזה. וזה פשוט וברור לענ"ד. ומה שאנחנו נותנים סימנין בכל ההרשאות הוא כדי שלא לחלוק בין ההרשאה מזו לזו. וכותבין את הסימנין של הגט בההרשאה אע"פ שאין בהם צורך. וכדבר האמור. ועין לגאון דורנו הרב שדי חמד סי' כ"ב אות ג' מ"ש בנדון כזה משם הגאון מחנה אפרים ז"ל. ותמצא נחת. ולהיות הדברים ברורים למעיין אין לאורך צורך עוד. והרי בעהי"ת ביררנו כל שלשת ספקותיו במוט"ב תלתא ויצא הגט נקי ומשופה מכל ערעור. ברוך אלד'ים

ספק הד' כתב רו"מ שהיה צריך לכתוב סימני הגט בההרשאה קודם כתיבת הגט. וכאן נכתב הגט קודם ההרשאה וכו'. אם כי לא הודיענו כיצד נודע לו זאת בבוא לפניו הגט והרשאתו כתובים ביום אחד בעיר אחרת. שהגט נכתב קודם ומנא ידע. עכ"פ אתו הס"ר כי שגגה גדולה יצאה מלפניו. וטעות מפורסם היא זאת. כי איך יתכן שתכתב ההרשאה קודם כתיבת הגט. ויחתמו עליה העדים קודם שיכתוב הגט שא"כ תהיה עדותם עדות שקר גמור. שהלא עדות ההרשאה היא זאת שמעידים העדים שבפניהם ביום פ' מסר המגרש פב"פ גט כריתות אשר ביד פב"פ שעשאו שליח הולכה וכו' וכך אמ"ל אתה פב"פ הולך גט זה לאשתי פב"פ ותנהו לה בכל מקים שתמצאנה וכו' וזהו עיקר המינוי והשליחות שימסור בידו הגט להוליכו לאשתו. והיאך יצוייר שיכתבו הרשאה כזאת בטרם יכתב הגט. ומה יכתבו. הלא לא מסר כלום. כי עדיין לא נכתב הגט כל עיקר. זאת שנית שקר אחר. שהלא בשטר הרשאת שליחות כתיב לאמר. שהגט הזה נכתב ונחתם בפני השליח פב"פ. ואם הגט עדיין לא נוצר היאך יכתבו זאת בשטר השליחות הלא זה שקר וכזב. שלישית אני תמה על מני"ר. דדל מהכא כל תמיהותינו הנז"ל. איך לא נרגש רו"מ מדברי עצמו. שהלא כבודו תמה יקרא על שלא כתבו סימני הגט בההרשאה. קידם שיכתוב הגט. ויודיעיני נא היאך תהיה מציאות זאת בעולם. הלא סימני הגט המה ראשי שיטות הגט בשלישית ובששית ובתשיעית. תחילתן וסופן. באיזה תיבה מתחלת השיטה ובאיזה תיבה מסיימת. ומהיכן ידעו העדים את זאת בטרם יכתב הגט האם נביאים הם לדעת מראש באיזה תיבה יתחיל את השיטה סופר הגט. ובאיזה תיבה יסיים? האם חשב רו"מ שהגט הוא דינו כשירת הים ושירת האזינו שראשי שורותיהם קבועים בכל הס"ת (כמ"ש במס' סופרים פי"ב) אשר נדע איזו היא השיטה השלישית והששית וכו' גם בטרם יכתבו. ולוא היו כן א"כ אין אלו סימנין כמובן. ונפלאתי מאד על רו"מ ששגגה כזאת יצאה מלפניו. ופוק חזי שכל רבנן מסדרי הגיטין. באזהרה באים שאחר שימסר הגט ליד השליח. אזי יצוה המסדר לכתוב ההרשאה ולא קודם ורו"מ חפץ להפך אתמהא. קושטא קאי כי מינוי השליח צריך שיהיה קודם כתיבת הגט כדי שהשליח ידע לשמור ולעשות מה שהיא חובתו. אכן כתיבת ההרשאה מוכרח להיות אחרי כתיבת הגט ומסירתו ליד השליח. וזה פשוט וברור

ומ"ש רו"מ הדברים האלה בשם הגאון שדי חמד בס' כ"ה וכו' אתו הס"ר כי גם זו שגגה שניה לפרש דבריו בפירוש מוטעה וזר ומוזר. וחלילה ליחס אליו דברים כאלה שאין להם שחר. וכוונתו פשוטה מאד ומבוארת. ורצונו לומר כי בשטר השליחות שם