ומצור דבש כז

הנעדרים בימי החול. יען בית הקברות דפה העירה. היא רחוקה מן העיר מאד כשיעור שעה וחצי בקירוב. ואי אפשר להכתפים לשאת את הארון על כתפם בדרך רחוקה כזאת. והעגלות והסוסים הם של חברת סוחרים לכך. אשר משכירים אותם להובלת המתים. והעגלות האלה הם מיוחדות רק לכך כידוע. והחברה הנז' היא של גוים ויש ביניהם גם איזה ישראלים הי"ו שותפים עמהם בעסק החברה הזאת. וע"ז כתב ידידי בכתבו שהוא תמה ע"ז. כי מנהגן של הכתפים האלה בני חברת גמ"ח. זה דרכם פה מצרים מאז שביו"ט. הם נושאים את הארונות על כתפיהם. אע"ג שבימי החול היו מובילים את המתים בעגלות כנ"ל. וזה היו עושים לשינוי ביו"ט. ומדוע התרתי להם מה שהיה נהוג בו להם איסור. גם כתב רו"מ כי לדעתו יש פקפוק איסור בדבר מצד הדין מכמה טעמי. א) משום שבות דאמירה. לגוי שבות ביו"ט. לעשות לנו מלאכה לצורך ישראל והאמירה היא ביו"ט. ב) מכיון שבתוך החברה הזאת יש בה שותפים מבני ישראל. והרי הם טוענים את העגלות ע"ג סוסים דאית בהו חלק לישראל. ואיסורא מיהא איכא משום שביתת בהמתו ביו"ט הגם דאיכא פלוגתא בדבר. ג) דהמשא ע"ג בהמה ביו"ט הוא דמייא לעובדין דחול כידוע וכו' (ועיין מר"ן בש"ע סי' תצ"ה ותק"י) ומאחר שיש אופן של התר המוחלט שהחברה של הקברנים ישאו את מתיהם על כתפם. למה לן ליכנס בסלע המחלוקות ולהתיר להם עגלות סוסים ביו"ט הנז'. ולסוף כתב שאם יש צד מן הדין לסמוך עליו בהתר העגלות הנז'. אודיעהו דבר. כי רצונו להנהיג בקהלתו ההתר הזה גס הוא. כי אין לכחד שהכתפים מבנ"י מצטערים טובא מכובד משא לעיפה כזו ביו"ט וכבד מהם נשוא את ארונות המתים החדשים האלה על כתפם. וע"כ ביקש ממני להעמידו בקרן אורה בדין הזה עכ"ל בקיצור

תשובה שמע נא ידיד נפש. בטרם אניף עטי להשיבו במה שנוגע לעיקר הדין בהתר העגלות האלה. לא אוכל עבור בשתיקה על דברי עקיצותיו שבכתבו הנז'. הכי אמר מר כי מדוע התרתי להם מה שהיו נוהגים בו איסור. והר"ז כאומר שדבר שנהגו בו אבותיהם איסור ובניהם אחריהם. למה התרתי אותו להם. וכאלו העגלות האלה היו בימי אבותיהם לפי"ד רו"מ. וע"ז אענהו כי לא צדק בתלונתו זאת. והנני להודיע לרעי ועמיתי ראשית דבר וגופה דעובדא היכי הוה. וכיצד נתגלגל הדבר עד שהתרתי להם העגלות מדינא

דע כי מיום בואי העירה לשרת בקדש פה קריה עליזה עוב"י מצרים יע"א. חזה הוית את המנהג המהופך הלזה. כי בימות החול שוכרים את העגלות האלה מחברת הסוחרים הנז' להובלת הנעדרים לבית מועד לח"י. לעשירים ולעניים אפי' לדלי דלים הנקברים על חשבון קופת הקהל. יען הדרך רחוקה וקשה להיותה אדמת חול. וביו"ט תחת שמחת הרגל. הם מכאיבים רגליהם לשאת את ארונות המתים על כתפם. ולהוסיף על עצמם טרחה עצומה כזאת על לא דבר. בהיות כי היו יכולים לומר להגוים שיובילו את המת בעגלתם המוכנת ומזומנת לכך. ולא הבנתי טעמם. אכן שמתי ידי לפי. ולא נדרשתי לאשר לא שאלוני. כי קמיה דמר גלייא אופנה של מדינה. ולא שגבה מחכמים בעיניהם. וכל דבר שנמצא כבר בידם. אע"פ שהוא עקום או מעוות או מקולקל. אי אתה יכול לישרו בידם על נקלה. כי באים בטענה שכך נהגו אבותיהם. כאלו אבותיהם קבלוהו מסיני. או כאלו היו אבותיהם אנשי חכמה ומדע. ואבותיהם היו אנשים פשוטים. ומה שדעתם היתה גוזרת כך היו עושים בלתי שאלת מורה לדין. ובלי טעם וסברה. רק זאת חקת התירה. וע"כ החרשתי. עד חדש ניסן דשנת התרנ"ו אשר לתקפ"ץ היה פה חילי החולירע רוח הולך ולא ישוב לעולם אכי"ר. ובליל יו"ט ראשון דחג הפסח היו שלשה מתים רח"ל. והקברנים אשר כולם ע"ה בורים וריקנים הם אשר נזדרזו לשאת את הארונות בכתף כמנהגם. ולסיבת כובד משא הארונות החדשים אשר הם עשויים ממיני מתכות מוזהבים ומפוארים מאד מלאכת ערי אירופא. והארונות הם כבדים מצד עצמם גם בהיותם ריקנים הוכרחו לשלוח קברנים וכתפים אחד ועשרים איש. שבעה עם כל מת כמספר ימי אבילותו והלכו להם לדרכם. ולמחר בבקר ביו"ט היה קיל הקריה הומה. כי הכתפים האלה חוץ מהתלאות שעברו עליהם בלילה. כי אבדו הדרך באישון לילה. וזאת גרמה שנפלו הארונות מידם. ועוד צרות צרורות כאלה. נוסף ע"ז. כי חזרו לביתם כשעה אחר חצות לילה. ולרוב יגיעם ועמלם ועייפותם לא עשה שום אחד כלל את סדר ליל התקדש חג הפסח. ובטלו כל מ"ע דאורייתא אשר בלילה הקדושה הזאת. בעבור מ"ע דבכתף תשא אשר בדו מלבם חסידים האחרונים האלה. ובהגיע הדבר לנשיאי עדתינו העי"א נצטערו מאד ע"ז. ועלתה בדעתם למען גדור את הפרצה הזאת. לשלוח ולהביא מערי צרפת מין עגלה אשר נתחדשה. אשר נדחפת על ידי אדם. וזה משפטה העגלה מתגלגלת ע"ג הקרקע. והמת מוטל בתוכה לאורכה. והקברנים ידחפוה ע"י כלי ברזל המחושק בבגד עור. אשר ילבשוהו הכתפים הדוחפים. וע"י תחבולה זו יובילו את הארון בעגלתו ע"ל הקרקע ע"י אדם מבלי צורך לסוסים. אכן הדבר מובן לכל בר שכל. כי תחת להקל את המשא ביו"ט. תכבד העבודה על האנשים ללבוש גם כלי עור וכליו המחוברים בו. והיה כאשר יקרה שאיזה מאופני העגלה הזאת נתקע במקום חול או עבטיט או נשבר ונתקעם אחד מאופניה בדרך באופן שאינה יכולה לילך עוד. הלא על הקברנים האלה לשאת את המת וגם את העגלה

האמנם בהיות נשיאי העדה תלי"ת אנשי מדע ובעלי הנהגה אנושית ומוסרית העי"א. הסכימו ביניהם לבלתי עשות דבר בלתי לשאול את פי המו"ץ אשר בעיר בתחילה. וע"פ יקים דבר. וכאשר נתקבצו ובאו לשאול את פי. אם נכונה עצתם בעיני אשר הם אומרים להביא עגלה כזאת מחו"ל כדי שלא יקרה שנית כמאורע ליל חג הפסח. אז עניתי להם. לא ידעתי מה מום מצאתם בעגלות המתים אשר במצרים עד שאתם רוצים להביא עגלות מאירופה. להוסיף עוד צרה ומצוקה בעגלה החטאה הלזו. ולמה לא ישאו המתים בעגלות החברה כמנהגם בחול ע"י הגוים. וכשומעם כן תמהו מאד. כי היה בדעתם שהכתפים עושים כן ע"פ מאמר ב"ד הצדק אשר בעיר אשר אסרו להם. ואמרתי להם כי מעולם לא נשאלתי ע"ז וגם אין אני מאמין ששום מורה צדק מדור שלפנינו אסר להם להוביל המת בעגלה הזאת של הגוים. הן מסיבת כי לא היו העגלות כאלה בזמנם. והן כי איני יודע טעם האיסור כלל. ורק הקברנים הם נהגו סלסול בעצמם ולא אדע טעמם. וכשחקרו ודרשו על הדבר. תו"מ נתודע אל נכון מבטן מי יצא הקרח. ואין כאן לא מנהג אבותיהם. ולא משום כבוד המתים. ולא משום שינוי ביו"ט. ולא נחשדו על כך. רק יד תאות הבצע ולהיטת הממון עשתה כל אלה. כי הכתפים האלה קצוב להם מקופת