ומצור דבש כו

שינוי הוא ושרי. ואם אינו נותן מים על המורסן אין כאן גיבול ומה צורך לשינוי. כי מה עשה. וזה פלא

וכן ראיתי שם להט"ז סק"ג. שהקשה על הרמ"א שאסר לרחוץ ידיו בבורית ומלח משום נולד דמ"ש ממשפשף במורסן דהוי ודאי פסיק רישיה דאי אפשר ליזהר מגיבול כשנותן מים על מורסן יבש. ואפי"ה מותר כמ"ש הב"י משם המרדכי דגיבול כלאחר יד הוא. ובמלח ובורית אסור משום נולד ולמה יהיה: חמור איסור נולד דרבנן ולא מהני ליה מה שהוא כלאחר יד. כדמהני בגיבול שהיא תולדה דדש שהיא אב מלאכה. ותירץ הט"ז דהתם ניח"ל שיהיו נימוחים ונבלעים בידו לעשות פעולתם. ע"כ אסור כשעושה הנולד בידים. משא"כ בגיבול המורסן לא ניח"ל בגיבול עכד"ק. הרי דפשיט"ל בדברי המרדכי שמה שהתיר הוא נתינת מים על המורסן. בדרך שינוי וכאשר כן הוא פשטות דברי המרדכי ומוכרחים הם כמש"ל. וא"כ מנ"ל להרב מג"א ז"ל לחדש לן פירוש חדש בדברי המרדכי. מה שאין דברי המרדכי סובלים פירושו: בשום אופן:

ובחפשי בספרים. מצאתי להרב מחצית השקל ז"ל דאנהר לן עיינין בפירוש דברי המג"א וישב דבריו בטו"ט. דה"ק דלהאוסרים בסי' שכ"ב וס"ל דנתינת מים זהו גיבולי. ונותן מים למורסן מיד חייב. ולכן ס"ל דאפי' משנה בשעת גיבול לא מהני דהא כבר עביד איסורא בשעת נתינת מים ואז ליכא עדיין שינוי. ואפשר דהכא כ"ע מודו דשרי שאינו נותן מים עליהם אלא שלוקח אותם בידים הרטובות. א"ך מיד כשבא המים עליהם הוי שינוי עכ"ל. והוא פירוש נכון ואמיתי בדברי המג"א וקושטא הוא מ"ש אח"ך וכ"מ במרדכי. דהמרדכי שהתיר הוא מטעם הזה ודו"ק

וכפי"ז הרי זכינו לדין דבמורסן יבש שלוקח אותו יבש בידיו. ואח"ך שופך עליהם המים הוי גיבול ע"י שינוי ושרי אליבא דכ"ע. והוא דין מוסכם בלתי חולק. וממנו נקח גם להדוקאק אם לוקח הדוקאק בידו בעוד הדוקאק יבש. ואח"ך שופך עליהם המים הוי גיבול ע"י שינוי. ושרי התר גמור. בלתי פקפוק

ומעתה יראה הידיד. כי התר רחיצת ידים בהדוקאק והדומה לו פתח התרו פתוח לרווחה בדברי מר"ן בשלחנו הטהור. באותו פרק אשר למד לאסור הרחיצה בשאבו"ן שהם דברי הרמ"א בהגה. והדין דידן מבואר בדברי מר"ן שקודם ההגה הזאת. רק כי לא שת לבו לזאת

ואם באולי עוד ימצא רו"מ תואנה לאסור הדוקאק מסיבת שהמים מתלבנים בשפשוף הדוקאק ואולי יחשוב כי מה שנהפך ללבן לא טהור והוי כנולד. סליחת'ו אדרוש כי זה הבל הבלים שאין במראה וחזותא לבד שום איסור בתולדתו בשבת. דאל"ך גם המורסן היה ראוי לאוסרו מטעם שהמים מתלבנים. ומה הושיענו גיבול ע"י שינוי. והאיכא שינוי צבע המים והוי נולד ועוד דא"ך הו"ל לחוש לרחיצה בשחיקת פלפלין דישחירו המים ע"י שפשוף בעפר פלפלין כתושים. וכן לאסור רחיצה בלבנה כתושה לעפר. שמא יאדימו או ישחירו או ילבינו המים. ובכולם התירו בתלמודין דשבת הרחיצה בהם פניו ידיו ורגליו בלתי חששה זאת וכיוצא בה. וכ"ך הרב גו"ר באו"ח כלל ג' סי' י"ד דאיסור רחיצה בשאבון בשבת לאו מטעם שהמים יתהפכו ללבן דחזותא לאו כלום הוא יעו"ש וכדומה לי שרו"מ לא זכר מתשו' הרב גו"ר ז"ל הלזו. דשם הרב התיר הרחיצה בשאבון לכתחילה. כמ"ש המעיין. וחלק על הבנימין זאב באון וחיל יעו"ש. ובאשר כי הגו"ר ז"ל הוא מאריה דאתרין בארעא דמצרים. לא היה לו להתעצם למחות בידם על השאבון. כי יש להם אילנא רברבא ותקיפא לסמוך עליו. והיה לו להתעלם לא לאסור ולא להתיר. אכן מן השמים סייעוהו וקבלו דבריו באיסור רחיצה בשאבון בשבת כי סו"ס מידי פלוגתא לא נפיק. אכן אם היה אוסר עליהם גם הדוקאק. היה טועה רו"מ בדין פשוט לאסור את המותר. וברור שלא ישמעו לו דא"כ מה יעשו לטהרת ידיהם ורו"מ יודע כי במלכות מצרים הם אניני הדעת בענין טהרת ידים ובפרט אחר הסעודה כידוע גם לרו"מ

ובכן מעתה הלא טוב ישר ונכון לפרסם היתר הרחיצה בדוקאק כאשר אמרנו כיון דהתירו מוסכם בלתי שום חולק. כדילפינן מדין המורסן. ומכ"ש הוא וכדכתיבנא. ובזה ירויח רו"מ את חפצו. כי ימשכו ידיהם מרחיצה בשאבון בשבת כיון שימצאו את הדוקאק לפניהם מותר. והוא חביב יותר מהשאבון כי מטהר ומצחצח הידים והוא מצוי הרבה ובזול מאד. כי הגם שבשאבון הרב גו"ר מתיר. אכן מידי מחלוקת לא יצא. ויותר טוב לאחוז בכנף הדבר המוסכם התרו בלי חולק. ותן לחכם ויחכם

ומענין לענין אודיעהו. כי בחג הפסח צריך לחקור על הדוקאק. כי המוכרים מזייפים אותו ומערבים בו נסורת של עצים וסובין וכיוצא. ולתת על הדוקאק מים בתוך הפסח. איכא למיחש שמא אין הדוקאק נקי ויש כאן חשש חימוץ ונהנה ממנו בפסח. כי ע"כ יחקור מר דאתריה אחרי הדוקאק הנמכר לצורך חג הפסח אם הוא נקי מתערובת ואם המוכר הוא איש ישראל כשר וירא ה' הראוי לסמוך עליו

ומה טוב חלקנו פה בעוב"י מצרים המדינה. כי הנהוג בכוללינו מדי שנה בשנה. שאחרי גמר טחינת החטים למצות ולמצה שמורה בהריחיים המיוחדי' בכוללינו על ככה. אנחנו מנקרים את האבנים היטב היטב מאבק הקמח. ואח"כ שורפין את האבנים של הריחיים כדי שיתבער מהם האבק של קמח. ואח"כ אנחנו טוחנים כמה וכמה שקים גדולים של תורמוסים יבשים להיות מצוי הדוקאק כשר ונקי לעם הקדש בחג הפסח הקדוש. אשריהם ואשרי חלקם המזכים את הרבים. ומזה ילמוד לעשות כן במקומו. ונשארתי דושו"ט באה"ר: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן ז. הלכות יו"ט [פסק דין בדין התר הובלת המת ביו"ט ראשון לבה"ק בעגלת סוסים של חברת סוחרים ב"ב ושאב"ב שותפים] [ובתוכו פס"ד בענין שביתת הבהמה ביו"ט דלא הוי דבר תורה ורק שבות דרבנן

] שאלת ממני הידיד להגיד לך קשט דברי אמת מה ששמעת והוגד לך שאני הצעיר התרתי לחברת הקברנים ל"א אשר פה העירה מצרים יע"א לשאת את המת ביו"ט ראשון ולהובילו לבה"ק ע"י עגלה רתומה לסוסים. אשר בהם מובילים את