ומצור דבש רסח

ואין בהם וכל שום כמנהג מקום הנתינה. וניתנין לכתחילה בלי פוצה פה כלל

ומהתימה על רו"מ ששמעתתיה של הרה"ג שדי חמד ז"ל בפיו. כמו שהזכירו בכתבו בכל ספקותיו. ואישתמיטתיה מניה דמר עובדא גדולה מזו שם בסי' י"ז אות ט"ו. שהגאון המחבר ז"ל אפי' שהיה ספרדי בעיר ספרדים לא היה כותב בגיטין וכל שום. יען קודם שנתמנה הוא לרב ומו"ץ בעירו. קודם ממנו היה הרב המורה אשכנזי והנהיג כסברת הרמ"א שלא לכתוב וכל שום. והגם שישב הוא אחריו על כסא ההוראה והוא היה ספרדי בקהלה ספרדית. ולא שינה ממה שהוקבע כבר שלא לכתוב וכ"ש בגיטין. והודיע זאת לרבני דורנו ולא היה מי שרפרף בדבר יעו"ש בד"ק. ומזה יתפשט למני"ר ספקו שכתב אם יכול רב אשכנזי שנתמנה בקהלה ספרדית להנהיג כס' הרמ"א. דבנדו"ד איכא דעדיפא מינה דלא זו בלבד שהנהיג כס' הרמ"א בקהלת ספרד. אלא שנשאר הדבר קבוע אחריו גם בהיות לה רב ספרדי כנ"ל. ועוד אוסיף ידי לבאר לו עוד בהגיענו לפתור שאלותיו החמישית והששית לקמן בעהי"ת

הראת לדעת דאין כאן בית מיחוש לנדון זה. ולהיות הדברים פשוטים מאד אין כאן מקום לאורך ללא צורך

ספק הב' שכתב הרב המסדר בשם אבי המגרש אברהם המכונה ביטשיא. וכתב רו"מ דגם בזו צריך הכרע בספרדים אם לכתוב המכונה או דמתקרי. אתו הס"ר כי אופן ספק כזה לא יכנס בתור שאלה. כי לא הראה מעלתו צדדי הסותר ולהורות יתן לנו הכרעת דעתו אם צריך לכתוב דמתקרי דוקא. וכעת שנכתב בהמכונה. מה דינו זה יקרא ספק. אבל לשון צריך הכרע ר"ל איני יודע להיכן הדין נוטה והי"ל ללמוד מקודם כדי לערער על זולתו. והרב המסדר בהיותו אשכנזי הכריעה דעתו ללכת כסברת הרמ"א כי ידוע כי בדין זה מחלוקת מרן והרמ"א במי שיש לו שתי שמות הראשון עברי והשני לעז. אכן הלעז יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון. או חיים ביבאנטי. דעת מרן בסי' קכ"ט סעיף ט"ז דאם השם השני דומה קצת לשם העברי כגון יהודה שנקרא גור אריה. והאריה בלעז ליאון. כותבין דמתקרי ליאון וכן בחיים ביבאנטי שהעברי והלעז אחד הם כותבין דמתקרי. ואם אינו דומה כותבין המכונה. אכן דעת רמ"א שכל שהשם השני הוא לעז כותבין המכונה ואין חילוק אם שם השני יוצא מהראשון או לא לעולם כותבין המכונה. ורק אם שניהם עברי כותבין על השני דמתקרי. ודעת הרמ"א הרי הוא מבואר בהג"ה לסעיף ט"ז יעו"ש. והרי נתבאר כי הרב המסדר הי"ו בהיותו נשען על רבינו הרמ"א עבד כוותיה ויש לו סמוכות חזקים. וכפי"ז יהיה צד ערעור מני"ר על הרב המסדר שעשה כסברת הרמ"א באחריה דמרן שהם ספרדים שלא הי"ל לכתוב המכונה רק דמתקרי. כסברת מרן

אכן אתו הס"ר דמי גילה רז זה לרו"מ שבכגון דא לדעת מרן צריך לכתוב דמתקרי. הלא גם לדעת מרן ז"ל לא פסק לכתוב דמתקרי רק אם שם הלעז דומה קצת לעברי כגון יאודה ליאון. או אם הלעז פירוש העברי כמו חיים ביב'אנטי אכן שם ביטאשיא אין לו דמיון עם העברי שהוא אברהם. וכ"ש שאין ביטשיא פירוש אברהם. ובזה נראה לדעתי שגם לדעת מרן כותבין המכונה ולא דמתקרי. ושפיר עשה הרב המסדר לכתוב המכונה. שכן הוא גם לסברת מרן

ואת"ל שהדבר ספק ולא ידעינן אם כינוי ביטשיא הוא יוצא מהעברי בלשון בני מדינתו. או אפשר שהוא שם עצם שיש אנשים שנקראים דוקא בשם ביטאשיא. ומפני ספקות אלו הי"ל להרב המסדר האשכנזי הי"ו לכתוב דמתקרי שהוא לשון כולל המוציא מדי כל הספקות וכפסק הרמ"א בתשו' סי' פ"ד כידוע סו"ס אין כאן מקום להחריד ע"ז עיר ומתים ולערער על הגט אחרי שנשלח ממקום למקום מכמה טעמי. חדא כיון שרו"מ מעיד בכתבו שהרב המסדר גברא רבה וידיו רב לו בש"ס ופוסקים. ברור הוא כי נפק דק ואשכח כי ביטאשיא שם כינוי בעלמא ואין לו יחס עם העברי. ואינו שם עצם ושפיר כתב המכונה. ורו"מ הלא לא השמיענו שצריך לכתוב דמתקרי הפך ממ"ש הרב המסדר. ובאיזה כח הוא מערער על מעשיו. זאת שנית אף את"ל שצריך מדינא לכתוב דמתקרי וכתב המכונה. כבר דבר זו נפתח בגדולים דהגט כשר אחר שנשלח. שכ"כ הרב ג"פ בסי' קכ"ט אות ס"ד שנסתפק לבני ספרד דנוהגים לכתוב יהודה דמתקרי ליאון וכתב המכונה ליאון. או לבני אשכנז דרגילין לכתוב יהודה המכונה ליאון וכתב דמתקרי. וכתב דאין בזה חשש פיסול בזה. שאין כ"ז אלא מטעמא דותבחר לשון ערומים. והביא ראיה מדברי מהרח"ש ומהרשד"ם יעו"ש. ואע"פ שהרב הביא שם סברת הב"ח דס"ל שאם במקום דמתקרי כתב המכונה פסול כמ"ש שם. מ"מ נראה ברור דהרב לא חש לסברת הב"ח לענין דינא. חדא דהרב שם סמוך ונראה אחר שהביא ס' הב"ח כתב וז"ל ואם הגט נכתב במקום אחד ושולחין אותו למקום אחר ובמקום הכתיבה רגילין לכתוב יהודה דמתקרי ליאון ובמקום הנתינה כותבין המכונה ליאון לכאורה נר' דכותבין במקום הנתינה דמקום הנתינה עיקר יעו"ש ואם ס"ל כס' הב"ח דהמכונה במקום דמתקרי פסול. לא הי"ל להשגיח למקום הנתינה במקום דאיכא פיסול והו"ל להרב ג"פ לומר דמקום הכתיבה עיקר דליכא בו צד פיסול. והגם שהרב ג"פ שם חזר בו ומסיק דכיון דמתקרי הוא שם כולל טפי עדיף לכתוב כמקום הכתיבה מכל מקום הא לא אתי עלה רק מטעם דטפי עדיף. ותו לא. ש"מ שאין דעת הג"פ לפסול אם כתב המכונה במקום דמתקרי. שנית דהרב ג"פ גופיה לקמן באות ע"ו וע"ז שקו"ט בהאי דינא. באריכות ומסיק לדינא וז"ל ובדיעבד נ"ל דכשר דדקדוק זה בכה"ג לכתוב דמתקרי או המכונה אינו אלא משום לשון ותבחר לשון ערומים וכבר כתבתי בזה לעיל בס"ק ס"ד עכ"ל. הרי להדייא שהרב ג"פ עם שראה ס' הב"ח לא הדר ביה משמעתתיה דהגט כשר. שלישית. שהרי בספרו עזרת נשים באות מכונה. הביא ס' הב"ח וחלק עליו בפי' איתמר. וכתב דכ"ז לשון ותבחר לשין ערומים. יעו"ש

ולדעתי הקטנה נראה דע"כ לא פסל הב"ח אם כתב המכונה במקום דמתקרי. אינו, אלא באופן דמדינא לכ"ע צריך לכתוב דמתקרי אפי' לס' הרמ"א וכגון ששני השמות הם לה"ק וכיוצא וכיון דמדינא צריך לכתוב דמתקרי וכתב המכונה בזה הוא דס"ל להב"ח דפסול. אבל בנדון דשם השני לעז דבזה תליה פלוגתא דמרן הרמ"א כגון יהודה דמתקרי ליאון דבני אשכנז נוהגים לכתוב המכונה ליאון. בזה אם במקום דנהגו לכתוב דמתקרי כתב המכונה לא יתכן דהב"ח יפסול בזה. דהרי כל בני אשכנז נוהגים לכתוב המכונה כשהשם השני הוא לעז. והס מלהזכיר דכל גיטין בני אשכנז פסולים הם לדעת הב"ח חלילה. ומוכרח לומר דסברת הב"ח הוא דוקא היכא שהדין נותן לכתוב דמתקרי אליבא דכ"ע. וא"כ זכינו בדין דהכא בנדו"ד דהשם השני ביטשיא הוא כינוי בעלמא ואינו יוצא משם העברי.