ומצור דבש רסב

סי' ט"ו

עתה יצא לאור ספר תע"ל ח"ג הנד"מ. וחזיתיה לראח"ג המחבר יחי שמו לעולם. בקונטריס אגרת שבוקין סי' ה' שנשאל מעיה"ק טבריא ת"ו עד"פ מאת ראב"ד מקודש הרה"ג מר חביבא חד"ס יצ"ו על ענין קנין אגב בהרשאה. שהרב הנז' דילג מהנוסח של ההרשאה ששלח לו הרה"ג המחבר את קנין אגב מההרשאה. ושאל להודיעו מאין סמוכות לזה. וע"ז השיב הרה"ג המחבר תע"ל וז"ל בח"ב ביארתי שהנוסח של הארשאה הוא הקיצור מנוסח הארוך שסידר הגאון שא"ב כמוהר"מ חזן ז"ל והבאתיה בס' תע"ל ח"א אה"ע סי' יו"ד. ושם כתב הרב ז"ל הק"ס אגב ד' אמו"ק. ובאר עליה וז"ל גם סידרתי קנין אגב דא"ק. אף שידענא שמדינא אינו צריך כמ"ש מר"ן בסי' קמ"א. מ"מ מהיות טוב א"ת רע. ובפרט שמצאנו להרא"ש בכלל מ"ה סי' ז' שנוסח שטר השליחות המובא בשאלה הוא כסדר הזה. ועיין להרב כסא אליהו ז"ל בסי' קמ"א שכתב על לשון הש"ע וז"ל פירוש שמקנה המגרש ד' אמו"ק לשליח. כן מתבאר מדברי הרא"ש כלל מ"ה ס"ז. והגם שאינם אלא דברי השואל. מ"מ כיון שהרא"ש לא ערער בדבר ושתיק ליה ש"מ כי ישר בעיניו הסדר הזה את"ד עכ"ל. והרה"ג המחבר יצ"ו האריך למעניתו. להוכיח במישור כי ענין קנין סודר בההרשאה של כת הקודמין היא הרמב"ם ומר"ן וכן המנהג בכמה מקומות יעו"ש בד"ק

וע"ז אשיב. תחילה סליחת'ו אדרוש שהטריח קולמוסו להוכיח דקנין סודר בהרשאת שליחות הגט לית ביה חשש ועל ק"ס לא נשאל. כי פשוט הוא שהרי הרמב"ם ומר"ן הזכירוהו שכן נהגו העולם להקנות אע"פ שאין בו צורך ומנהג פשוט הוא בכמה מקומות להקנות. ומהתימא שלא זכר מנהג עי"ק ותפארתינו ירושלם ת"ו אשר בה גודלנו שנינו שמנהגם לכתוב ק"ס בהרשאת השליחות וכאשר הרבה הרשאות ששלחו מתם הנם בידינו. וזה פשוט שאין צורך כלל למשקו"ט בדבר אכן מה שנשאל עליו מעיה"ק טבריא ת"ו הוא על הדבר המחודש לכתוב קנין אגב קרקע בהרשאה שדבר זה לא מצאו לו סמוכות. וכיון שכן גם תשובת הרב המחבר נר"ו לא תגרה מזור להרב השואל. כי תורף התשובה שכן העתיק מנוסח הארוך שסידר הרב הגאון המשי"ח זצוק"ל בלי שום טעם אשר יכריח תוספת הדברים האלה בהרשאת הגט. ואולי זאת הודיענו ראח"ג המחבר יצ"ו שהמולידה והמצמיחה לתוספת הזאת בהרשאת הגט הוא מני"ר הרב הגאון המשי"ח זלה"ה ובכן יבדל לחיים טובים וארוכים ראח"ג הרב המחבר יחש"ל. כי אין לנו עמו דבר. ונתנה ראש להבין להשכיל מה הן סמוכותיו של הרהנ"א המשי"ח זלה"ה אשר חדש לן בהרשאת הגט קנין אגב אשר לא נזכר בשום ספר מרבנן מסדרי הגיטין עד כען. ואתנהלה לפי"ד שהובאו בספר תע"ל ח"ג סי' ה' הנ"ל אחת לאחת

א) כתב הגם שמדינא אין צריך כמ"ש מר"ן סי' קמ"א מ"מ מהיות טוב וכו'. את אדוני הסליחה רבה מקדושת תורתו וחכמתו. כי מר"ן ז"ל לא עלתה על לבו קנין אגב דא"ק כלל. ולא בזה דיבר מר"ן בסי' קמ"א סכ"ו. וכל דבריו הם רק על ק"ס שנהגו העם להקנות. להודיע שגמר בלבו ואינו כמהתל וע"כ סיים מרן שאם גמר בל"ש להיות, שלוחו א"צ לקנין. ובכן לוא גם הרב הגאון המשי"ח ז"ל סידר ק"ם בההרשאה אע"פ שאין בו צורך יפה דיבר בקדשו מהיות טוב הוא. אכן תוספת קנין אגב דא"ק. העדר הטוב הזה טוב יותר ממציאותו דנפיק מיניה חורבה כפי הראיות שכתבתי מדברי מר"ן בח"מ סי' ס"ו. ואין צורך לכפול הדברים

ב) רואה אני שנסתייע לפירושו בדברי מר"ן בסי' קמ"א סכ"ו דקאי על קנין אגב ד' אמו"ק מדברי הרב כסא אליהו ז"ל שכן פירש דברי מר"ן בסעיף כ"ו וז"ל נהגו להקנות פירוש שהמגרש מקנה לשליח ד' אמות קרקע ואגבן ממנה אותו שליח להוליך הגט. כן מתבאר מדברי הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' ג' כמו שיעו"ש. עכ"ל. ואעיקרא קשיא בתשובת הרא"ש הלזה כבר הביאה רבינו הטור אה"ע בסו"ס קמ"א ככתבה וכלשונה עד סופה ולמה ליה להביאה מתשו' הרא"ש והרי היא לפנינו בטור אה"ע ס' קמ"א וכל מעיין ישר הולך יבהל וישתומם. ויאחזוהו פלצות על פירושו זה בדברי מר"ן. ולא ידע מי הכרחו לפרש לנו דברי מרן ומקור דבריו. בפירוש כזה דדחיק ואזיל למרחיק. והפך סברת מרן עצמו בב"י כאשר אבאר והלא דברי מר"ן בצביונן ובקומתן ולשונם הם דברי הרמב"ם בהלכות מכירה פרק ה' דין י"ב ודין י"ג לך נא ראה. ומרן הב"י הביא דברי הרמב"ם בב"י סי' קמ"א בד"ה וכתוב בעיטור. יעו"ש והמעיין שם יראה דדברי הרמב"ם קאי רק על קנין סודר וכתב שם דין י"א יש דברים שא"צ קנין ואין טעם לקנין בהם כגון המשחרר עבדו. והמגרש אשתו. או עושה שליח. או המוסר מודעה. או המבטל מודעה. או המוחל לחבירו חוב או פקדון. וכדין י"ב כתב נהגו העם להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו. ובדין י"ג כתב קנין זה אינו אלא להודיע שאינו אומר אלו הדברים כמשחק ומהתל. לפיכך אם אמר בל"ש גמרתי לעשות דב"ז א"צ דבר אחר כלל ע"כ. והן הן דברי מר"ן שהעתיקם בסעיף כ"ו ולא ידענה מאן דכר שמיה בקנין אגב קרקע הכא. ומאן שיאטיה דקנין אגב. וכיצד יתכן לפרש קנין אגב במוסר מודעה או במבטל מודעה. או במגרש אשתו. או במוחל חוב וכו' שכל אלו כללם הרמב"ם בדברים שנהגו העם להקנות בהם ללא צורך. ומכללם לעושה שליח. והדבר מוכרע ומוכרח דבק"ס קא מיירי והן הן דברי מר"ן שהעתיק לשון הרמב"ם. ולא ידעתי למה הרב כסא אליהו ז"ל הסיע אותנו למרחוק לתשובת הרא"ש שאין בדברי הרא"ש שם דברים אלו שאם גמר בל"ש לעשות דבר זה א"צ דבר אחר. ומאן מקורן של דברים אלו בתשו' הרא"ש. דליתנהו שם להני מילי

ותדע דאפי' על צד הדחק לא יתכן פירוש דברי מר"ן דקאי על קנין אגב שהרי מרן גופיה בב"י בסי' קמ"א בענין שליחות קבלה הביא דברי העיטור וז"ל וכתוב בעיטור אות שי"ן בהרשאת שליח קבלה איך פ' אמרה לנא הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכו' וקנינא מפ' לפ' וכו'. וכתב עוד שיש מי שכתב בשליחות אגב ארבע אמות קרקע כשופרא דשטרי. ומסתברא דלא שייך ביה עכ"ל. והרמב"ם כתב בפ"ה מה' מכירה שנהגו להקנות לעושה שליח ולשאר דברים כיוצא בזה להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק וכמהתל אלא שגמר בלבו ואח"כ אמר לפיכך אי אמר בל"ש גמרתי לעשות דב"ז א"צ דבר אחר עכ"ל מרן בב"י. וכונת דברי מר"ן ברורה. דעמ"ש העיטור בהרשאת שליח קבלה קנין סודר. הביא דברי הרמב"ם להודיע לן שעיקר הקנין הוא מנהג שנהגו העם ולא מדינא. וע"כ הביא סיום דברי הרמב"ם שכתב דאם השליח גמר בל"ש להיות שלוחו אפי' קנין אין צריך אפי' למנהג. האמנם בענין מי שכתב לכתוב קנין אגב. לא הוצרך