ומצור דבש רסא

הולכתו ממקום למקום על ידו דוקא. וכשמו "שליח הולכה" ולא שיזכה השליח בנייר הגט שום זכות ומידו תזכה האשה בגיטה. כי זכות השליח הוא חורבן עולם. שמעתה הוא הניתן לה הנייר מדיליה. ורחמנא אמר ונתן לה. וליכא וכמש"ל

ועוד אוסיף באר יראת החששה הזאת וחיוב הרחקת קנין אגב בשליחות הגט. פן יהיה זכות לשליח בנייר הגט. שהרי פסק מר"ן בח"מ סי' ס"ו וז"ל הילכך מאן דמזבין שטרא לחבריה צריך למכתב ליה וכו' ואם לא כתב לא קנה ואפי' הנייר לצור ע"פ צלוחיתו לא קנה ויחזיר לו הנייר ומחזיר לו הדמים. ע"כ. עין רואה ואזן שומעת דמה שלא קנה בנדו"ז אפי' הנייר לצור ע"פ צלוחיתו. היינו מפני שקנין השטר הזה הוא רעוע בתחילתו דהא קי"ל אותיות אינן נקנין כ"א בכתיבה ובמסירה. וכל שכתיבה ליכא אין המסירה לבדה מועלת לקנין. אכן אם נעשה בשטר כומס"י כדש"ת ודאי דקנה השטר לצור בו ע"פ צלוחיתו. וא"כ בקנין שטר אגב הקרקע דנקנה לו השטר להקונה או למורשה בכ"מ שהוא בלתי כתיבה ובלתי מסירה כמ"ש מר"ן בסעיף יו"ד הא ודאי דנקנה לו הנייר לצור ע"פ צלוחיתו. ומכ"ש לסברת הרב בעה"ת שהביא סברתו רבינו הטור בס' ס"ו סעיף ט"ז דאפי' אם נתבטל הקנין נקנה הנייר ללוקח לצור ע"פ צלוחיתו כמ"ש שם המעין. ועיין מ"ש בזה הרב ב"ח ז"ל בתחילת סימן זה להשוות דעת הטור עם בעל העיטור דלא כמו שעלה ע"ד מר"ן בב"י דפליגי יעו"ש ועין להרב הכנה"ג ז"ל מ"ש בזה. ומדי פלוגתא לא נפיק אם הלוקח זכה בנייר לצור ע"פ צלוחיתו אם נתבטל הקנין יעו"ש. ועיין בתשו' מהר"מ אלשיך סי' פ"ז יעו"ש ואין מקום כאן להאריך בנדו"ז עכ"פ מיהא לדעת מר"ן וכ"ע דהיכא שהקנין קיים נקנה הנייר ללוקח לצור ע"פ צלוחיתו וא"כ הכא בהרשאת הגט שהבעל מרשה את שלוחו בקנין אגב קרקע. והשליחות קיימת שהרי הוא עושה שליחותו בהרשאתו למסור הגט. איכא לומר שהנייר של הגט נקנה להשליח לצור ע"פ צלוחיתו. ואם השליח מוסר את הגט להאשה ואינו לוקחו לצור בו ע"פ צלוחיתו. מדיליה הוא דקא יהיב להאשה מתנה זאת של הנייר. וזאת אשר לא נחפוץ שיהיה להשליח שום מקום תפיסה בגוף הגט כלל. ועיני מני"ר תראינה כי החששה הזאת שאנחנו חוששין לההרשאה הזאת שכתבו בה קנין אגב היא חששה שיש בה יסוד מצד הדין. וכל אלה היסורין והמהומות גרמו לנו מעכ"ת שי' ע"י התחכמותם היתירה לעשות חדשה בקנין אגב מה שלא ראינו עד עתה בשום ספר מספרן של רבותינו הפוסקים ומסדרי הגיטין. ולא בההרשאות ששלחו לנו בית דינן הצדק מקדמת דנא זולת הפעם. בלי טעם

ושוב בחפשי באמתחת הפו' האיר ה' את עיני ומצאתי להרב נ"מ אשכנזי (אינו נמצא בידינו) הבי"ד הרב פתחי תשובה בסדר הגיטין להגאון מהר"מ מקראקא סדר גט שני אות מ"ו על מה שסדר הגאון בגט ע"י שליח. שהשליח בעת שמקבל הגט מיד הבעל שיגביה ב' ידיו למעלה וכו'. כתב וז"ל עיין בס' נ"מ שכתב דמה שהחמיר הרב המסדר בכל אלה הדקדוקים כמו באשה עצמה הם ללא צורך. ויש חשש תקלה בזה כי יש לחוש שהבעל והשליח יסברו שמקנה הגט לשליח בקנין הגבהה. ע"מ שימסרנו לאשה. ואנן קי"ל קני על מנת להקנות קנה כדאיתא בנדרים סו"פ השותפין ונתבאר בח"מ סי' קצ"ג. נמצא שלא גירשה בגט של הבעל. וא"כ יש בזה מכשול גדול וחשש ביטול הגט. ולכן נראה שיש לפרש לשליח בשעת מסירת הגט לידו שאין הבעל מכוין להקנותו לו כי אם למוסרו לידו שיהיה שלוחו וכו' ויש ליתן הגט לשליח כפשוטו מיד הבעל לידו עכ"ל יעו"ש

ודבר ה' בפיהו אמת שענין הגבהת יד השליח בעת קבלתו הגט מיד הבעל. לא נמצא לזה שורש וענף בדברי רבותינו הפוסקים שמימהם אנחנו שותים ולא בדברי מר"ן ורמ"א לא בב"י ולא בש"ע. ומה צורך יש בהגבהה זאת בשליח אם לא כדי לדמותו לקניני שאר שטרות דעלמא דקנין מסירה דידהו הוי בהגבה כמש"ל משם מר"ן ז"ל בסי' ס"ו סעיף ט'. והשתא קא חזינא שאין לעניינו הגט להתייחס עם קנין שאר שטרות ולא לדמותו אליהם כי חוקות משפטיו נצבו לבדנה כפי חומרותיו וסייגיו והדמיון בו לשאר שטרות. לא זאת שאין בהם תועלת. אלא דמזקי חלילה. ובעהי"ת נקי נדר. מכאן ולהבא אהיה נזהר בגט ע"י שליח שיבוא לידינו. אהיה נזהר כפקודת הרב ז"ל שהבעל ימסור הגט בפשיטות ליד השליח והשליח לא יגביה ידיו כלל. עם שאודיע לשליח שאין הבעל מזכהו לו רק מוסרו בידו להוליכו לבד. וכן הוא לא יתכוין לזכות בו אפי' זכות כל שהוא רק "שליח הולכה" כפשוטו וצוי"מ וימ"ן

ומעתה צא ולמד בק"ו. אם הגאון הנז' ז"ל חשש לקנין הגבהה. הגם שאינו אלא חצי דחצי קנין שטרות דעלמא. שהרי ההגבהה היא מצורך המסירה והמסירה עצמה היא חצי הקנין. שהרי כתיבה בלא מסירה לא קנה כמ"ש מר"ן ז"ל. עכ"ז חשש הגאון ז"ל שמא יתכוונו לשם קנין הבעל והשליח. ומכשול גדול קרי ליה דאיכא חשש ביטול הגט. עאכו"כ בקנין אגב קרקע. שהוא קנין גמור דע"י נקנה השטר בכל מקום שהוא בלתי כתיבה ומסירה. וכ"ש דהכא איכא קנין אגב ומסירה. דעכ"פ אין לשליח בגויה זכות הנייר לצור ע"פ צלוחיתו פשיטא ופשיטא דיש לחוש טובא ומכשול שבמכשולות נפיק מיניה. וראוי לנו להתרחק מזה וכיוצא בזה ולא נכניס עצמינו אפי' בספק נדנוד קל בדבר ערוה החמורה. וכ"ש להכניס עצמינו בידים בספק ביטול הגט. בדבר חדש האסור מן התורה. וללא צורך. ואולי כי מזה נהגו בכמה בתי דינין המפורסמים בדורנו העי"א שלא לכתוב בהרשאת השליחות של הגט אפי' ק"ס. עם שאינו מזיק חלילה. אכן הרחקה עשו כדי להודיע שמשונה ענין הרשאות שליחות הגט שהיא מרוחקת מכל מין קנין דאיכא בשטרות דעלמא. אפי' בקנין סודר כדי לפרסם שאין שום צד זכות להשליח בענין הגט זולת הולכתו ממקום למקום ותו לא. וכן הוא מנהגינו במצרים שאין אנחנו כותבין קנין בהרשאת השליח כלל

ומ"ש מעכ"ת שי' שכן ראו בס' תע"ל ח"ב ס' ח'. אין זה מספיק כדי לשנות מנהגם. כל שראח"ג הרב המחבר נר"ו לא עמד על הדבר וביארו מה טעם מצא בתוספת זאת ומאין מוצאה וגם מני"ר לא פירש להם טעמו. ובעזהי"ת כשאפנה אחליף אמרים עם ראח"ג הרב המחבר יצ"ו אחת בכתב להודיענו עיקרו של דבר. עכ"פ לעת כזאת לא הרהבתי עז בנפשי לקרבה אל מלאכת מסירת הגט ע"פ הרשאה זו אשר לבי ירא וחרד ממנה מטעמים שכתבתי למעכ"ת וע"כ החזרתיה. ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים ונשמעו דברי באזניהם. ישמע ה' להם בכל קראם אליו ונשארתי דשו"ט באה"ר וחי"ן: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט