ומצור דבש רנט

סוזונא בזיין פשוטה והלא בין בכתבי הקדש ולהבדיל גם בכתבם יש ז'יין מיוחדת. ומדלא כתבוה בז'יין שמעת מינה שמשפטה בג'ימל מנוקדת להתזת זיין דגושה וחזקה. והממשלה וכתבי הסוחרים הוסיפו עוד לבאר משפט הזיין דגושה והוסיפו בה אות דלת להיות נרגשת התזת הזיין הזאת ונמצא כי כן משפט כתיבתה וקריאתה בין בכתבי היהודים ובין בלשון תושבי הארץ. ובלי נקודה אינה שם כלל לא דישראל ולא דגויים כלל. ונדון זה גרע טפי משם כצ'ר. דשם בקרב ישראל היה האופן לכותבו בדלת עכ"פ. אלא שמשפט צחות לשון הערבי אינו כן. אבל הכא בשם סוג'ונא בזיין לא נקראת בשום אופן ולא תכתב כן לא בישראל ולא בנכרים. ובלתי נקודה על הגימל תתחלף הבנתה לגמרי כי בלשון ערבי וטורקי סוג'ון הוא שם מקום בית האסורים. וסוגונא ר"ל חבושה בבית הסוהר. והוי שינוי השם במקום דפוסל. ועוד תדע שאם נשלח כתב על הפאסט בשם סוג'ונא בכתב הלועזים מבלי לכתוב אחרי הגימל האותיות המהפכות את הגימל לזיין דגושה דהשתא תשאר הגימל כפשוטה לא יגיע הכתב למקומו כי אין זה שם עיר נודעת. ואפי' אם את"ל דהדבר ספק אם כן הוא. סו"ס הספק הוא במקום שהנשמה תלויה בו שהוא ספק שינוי בשם העיר דהשינוי בו פוסל מדינא ומי הכניסנו בכל זה הדוחק ללא צורך

וע"כ להסתלק מכל אלה המבוכות טפי עדיף לשים נקודה על הגימל של סוג'ונא ובזה יצא כל הספקות ונוכח ס' דרכו לבל יכשל ח"ו ובכן מעתה הכי ראוי לכתוב בכל הגיטין שיתנו במח"ק סוג'ונא כזה במתא סוג'ונא דיתבא על נהר סודוגארא ותול"מ. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. ולצורי אוחילה ישלח עזרו מקדש לעמוד על משמרתו משמרת הקדש ללמוד וללמד לשמור ולעשות כנה"ר וכנא"ה הכותב בנחיצה רבה מרוב עבודה הבעהח"מ בשלהי חדש אלול המרוצה ברחמים ש' התרס"א ליצירה. העבד ישראל העומד לשרת בק"ק מצרים ואגפיה יע"א: והוא הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סי' י"ד. הלכות גיטין (הרשאת הגט) בענין הרשאת שליחות הגט שכתוב בה הקנאת דא"ק ואגבן וכו' שאין נכון לעשות כן ח"ו

עובדא הוה בשנת התר"ס בגט ע"י שליח שנשלח לידינו מב"ד רבא דחו"ל. ע"י הבי דוואר שנעשה ע"י ב' שלוחים כנהוג. וכמה פעמים קול"ז שלחו לידינו כמה גיטין. וכן שלחנו לידם מהכא להתם. ובהרשאת השליח של הגט האחרון הזה חדשה עשו הפעם והתחכמו יותר מדאי וכתבו בההרשאה שהבעל הקנה דא"ק מאחוזתו לפב"פ ואגבן מינהו שליח הולכה על הגט שנמסר לידו להוליכו לפ' בת פ'. וכבוא הגט והרשאותיו לידינו. חרד לבי על המראה החדש הזה. כי לענ"ד לא יתכן לכתוב כן בהרשאת הגט דנפיק מיניה חורבה ח"ו. ומן שמים סייעונו שההרשאה נפסלה מסיבה אחרת והחזרנו הכל ליד ב"ד הצדק ההוא. והודעתו להם שלא יכתבו עוד בהרשאת השליח קנין דא"ק כלל לא בשליח ראשון ולא בשליח שני. ושאם יכתבו כזאת שנית אחזיר לידם הגט וההרשאות. כי מיראי הוראה אני ובפרט בערוה החמורה. ושלחו מתם שלה הרשאה אחרת בלי אגב דא"ק. והתנצלו כי כן ראו בס' תע"ל ח"ב הנד"מ בסי' ח' וממנו העתיקו. ושואלי"ם הלכו לבאר להם טעם הדבר. וזאת תשובתי שהשבתי להם מה שנוגע לענייננו הנז"ל וה' יעזר לי

למע' בי דינא רבה וכו' ה' יקומם וירומם כסא כבוד תורתם ופרשת גדולתם וכו'. ולשלום אין קץ וכו' מכתב ידי"ק קבלתי לנכון וכו' ולא אכחד תחת לשוני כי נשתוממתי מאד על החדשה שעשו הפעם לכתוב בהרשאת הגט שהבעל הקנה דא"ק מאחוזתו לפב"פ ואגבן מינהו שליח להולכה וכו' ומסר בידו הגט וכו'. מה שלא הסכינו לעשות כזאת מאז ידענו את מעכ"ת. ועוד הוסיפו להגדיל איפת התמהון במה שהתנצלו שכן ראו בס' תע"ל ח"ב הנד"מ. ולא אבין אם מעכ"ת שי' דעתם גוזרת שבהתנצלות כזאת תחדל תלונתינו מעליהם. כי לדעתי עוד קמה וגם נצבה תלונתינו על מעכ"ת ש' ביתר שאת ואון וחיל. כי הלא מודים דרבנן המה כבוד תורתם כי לא ידעו טעמו של דבר ורק יצא עת"ק מה שראו בס' תע"ל. וממנו ראו וכן עשו. מבלי חקור שמץ דבר נמצא בו. ולא נאה ולא יאה לדייני דממוני אגיטי לחקות כל מה שנמצא בספרי הראשונים העי"א מבלי הבין שורשו של דבר וטעמו בו. כי לולא זאת הי"ל להחליף אמרים עם כבוד הרב המחבר ראח"ג תנא דבי אליהו יצ"ו ולשאול את פיו בטעם התוספת הזאת. ואחת שאלתי יודיעוני נא מה היו עושים בטרם יצא לאור ס' תע"ל ח"ב. הלא ודאי לא כותבים כן כאשר יתנו עודהן כתבי ההרשאות הקודמים אשר שלחו לידינו וא"כ שאלה היא מדוע שינו את תפקידם והוציאו ישן מפני חדש. וטעם החדש לא בא אל פיהם עד הנה. ואתם הסליחה רבה על זאת וכעת שמעוני רבותי אלופי ומיודעי כי בענייני הגט לפי כל חמיר'א דאיכא ברשותיה עלינו להתרחק מכל כל ספק ונדנוד פיסול ח"ו ולוא יהיה אלא ספק. ומכ"ש בנדון כזה. אשר הפוסקים רבנן מסדרי הגיטין צווחו על פחות מזה. כאשר אבאר בעזהי"ת

דע כי בשטרי ההרשאות דעלמא שאנחנו כותבין בהם שפ' מקנה ארבע אמו"ק לפ' ואגבן ממנה אותו וכו' הטעם בזה נודע למעכ"ת שי' שאם ההרשאה היא כדי לגבות לו סך ממון שביד פ'. פקדון או הלואה וכו' אי אפשר שיתמנה כי אם אגב קרקע דאין מטבע נקנה בחליפין כידוע. ואם הרשאתו היא כדי לגבות לו מלוה בשטר. צריך שיקנה לו השטר בכתיבה ובמסירה כאשר כ"ז מפורש במרן הש"ע ח"מ סי' קכ"ג ס"א. ועל צד שלא יחפוץ בעל השטר להוריק כחו משטרו ולכתוב עליו כתיבה ומסירה מקנה לו דא"ק ואגבן מזכה לו השטר דהשתא אין צורך לכתיבה ומסירה. דקי"ל שטרות נקנין אגב קרקע ובזה השטר נקנה להמורשה כדי שיוכל לגבות לו בו את חובו כאדם העושה בשלו. וכמ"ש מרן בח"מ סי' ס"ו. וכ"ז גלוי וידוע למעכ"ת. והאורך ללא צורך

וא"כ אם בהרשאת הגט נכתוב שהבעל פ' מקנה דא"ק מאחוזתו לפ' ואגבן הוא ממנהו שליח הולכה למסור את הגט הזה שמסר לו המגרש פ' נפיק מזה חורבה. שכפי"ז הגט בעצמו נקנה להשליח אגב דא"ק שהקנה לו. שכן פסק מר"ן בח"מ סי' ס"ו סעיף