ומצור דבש רנח

מוסכם לצאת ידי כל הפוסקים ז"ל שקמו אחריהם וחששי לחשש פיסול מדינא בלי נקודה מטעמא רבא דשינוי השם. אכן בהיות המנהג קדום אין לפתוח פה עוד. ומאן ספין לערער ע"ד חלילה. ועיין להרב ג"מ ז"ל שהביא דברי הרב עז"ן הללו. ויש בתמיהתו על מהרי"ט בשם אנג'יל יעו"ש בד"ק ומינה דבעיר חדשה ממש היותר טוב לכתוב גט אחד בנקודה דהוא מוסכם בלי פקפוק דאין בו שום פיסול מדינא רק משום חששה אחרת. ובלי נקודה יש חשש פיסול. ולעולם יותר טוב להתרחק מחשש ספק שינוי בשם דהוא דבר הפוסל את הגט. אע"ג דאיכא חששה אחרת רחוקה אכן אינינה נוגעת לענין הגט עצמו. וכהכרעת הרב ג"מ ז"ל דדבר מסתברי טובא

ולכל הדברות והאמירות. הדבר ברור כנכון היום דרבנן קדישי בעיה"ק ירושלם ת"ו שנהגו שלא לשים נקודה של רפה בגט. לא שחששו לס' מהרשד"ם ז"ל בפקפוקו שלא לתת נקודה בגט. וע"כ דכוותיה גם הם אינן נותנים. דזה לא יתכן מתרי טעמי תריצי ורברבי. חדא דא"כ הו"ל לעשות ב' גיטין כסברתו. דהא מהרשד"ם ז"ל גופיה חיש לגט בלא נקודה כלל וע"כ הצריך אחד מהם בנקודה. וכיצד יתכן שס"ל בחדא כוותיה ובחדא פלגי עליה. ושנית דרבני ירושלם ה"ו גופייהו מנקדין בכמה גיטין אחרים אשר הנקודה מוכרחת בהם כמו בשם כצ'ד נותנים נקודה על הצדי להיות הברתה דלת. וכן בשם עו'ץ נותנים נקודה ג"כ על הצדי. וכמ"ש ג"ע הרב חיד"א בחיים שאל ח"א ס' ל"ח אות י"ט ואות ט"ל יעו"ש. וכן העתיקו דבריו בס' הגט במנהגי עיה"ק בשם גאמילה יעו"ש. ואי חיישי לסברתו של מהרשד"ם בפקפוק הנקודה. מי הוציא את כצ'ר ועו'ץ מן הכלל. ואין זו סברה לפסול הנקודה בחלק אחד מן הגיטין ולהכשיר בחלק השני. ולפחות יעשו באלו הנקודות ב' גיטין. ואינהו בגט אחד כותבין שם כצ'ר בנקודה עליו. ומוכרח אתה לומר דלא ס"ל כמהרשד"ם ז"ל

וגדולה מזאת מצינו לרבנן קדישי דעיקו"ת ירושלם ת"ו דהנה בשמות האלה כצ'ר ועו'ץ כתב הרב עז"ן ז"ל דבירושלם כותבים כידר בדלת לבלתי הצטרך לנקודה. וכן בשם עוץ כותבים עוואד בדלת לבסוף. ורק במצרים אשר שם מנהגם לינקד כותבים בצ'ר בצדי ונקודה עליה. יעו"ש במקומותם ונ"ע בס' חיים שאל ז"ל שם בסי' הנ"ל כתב בשם כצ'ר. דמשנת התצ"ד אשר ישב על כסא ההוראה בעיקו"ת ירושלם ת"ו הרה"ג כמוהר"ר בנימין מעלי הכהן זלה"ה שהיה מקדם בארץ מצרים. הנהיג בירושלם ת"ו לכתוב כצ'ר בצדי ונקודה עליה. להיות כי כן הוא משפט לשון ערבי ומאז הנהיגו לכתוב בצדי ובנקודה. וכן נהגו ג"כ בשם עו'ץ יעו"ש בדברי ג"ע חיים שאל ז"ל

עינינו הרואות כי רבני ירושלם ת"ו הם עצמם סברי מרנן דשפיר דמי לשים נקודה בשמות שמשפטם בלשון ערבי כן הוא. ושינו את מנהגם הקדום לכתוב כידר ועוואד בדלת ולא היו באים לידי צורך הנקודה כלל. אלא שהמה בחכמתם הגדולה ראו כי יותר טוב לכתוב את השם כצ'ר כמשפטו כלשון ערבי מקורו. שלא יהיה בדבר צד שינוי בשם המגרש. ובאשר כי ע"פ מקורו הנקודה נצרכת בו. שמו בו נקודה ומה בכך. כיון שאין צד פקפוק פסלות ח"ו בנקודה ואדרבא להפך. והרי נתברר לן באות ומופת חותך דרבני ירושלם ז"ל לית להו סברת מהרשד"ם כלל. ואינם נותנין כי אם גט אחד דוקא. ובמקום שאין צורך לנקד אין מנקדין ובמקום הצורך לנקודה מנקדין והדברים ברורים

ומעתה הוברר לן טעמייהו דרבנן קדישי דעיה"ק ירושלם ת"ו דלא הושוו גזירתם. פעמים שמנקדין נקודת הרפה כשם כצ'ר ועו'ץ וכיוצא. ופעמים לא. כמו בשם ג'אמילה גינטיל גוייא וג'ולייא ודומיהן ומה הפרש יש בין זו לזו. האמנם הטעם מבואר דכשמות אלו הרפה שעל נקודת הגימל כשמות הנזכרים הם שמות מפורסמים לכל וכ"ע ידעי דשמות אלו קריאתם ברפה אע"ג שכתובים גימל בלי רפה ואין איש אשר יטעה בקריאתם כלל כי הם ידועים שנכתבים בגימל ונקראים ברפה ואין זה שינוי השם כלל. ואין הנקדנין תופסים אותם על כך כי כבר נודע לכל משפט קריאתם. ושכן כתב הרב ג"מ בולא ז"ל טעם הזה עצמו לסברת החולקים ומחמירים שלא לתת נקודה ולא חיישי לשינוי השם דאין כאן שינוי כיון שהדבר מפורסם. יעו"ש בסי' מ"ה אות ל"ב דפ"ו ע"ג בסופו ותמצא רב נחת מדבריו המצודקים. וא"כ רבני ירושלם ת"ו שאינן מנקדים בכמו אלו מטעמא דאין צורך לנקודה אתו עלה. דבנקודה ובלא נקודה אחת היא. ואין צורך לנקד חנם. לא מטעם חשש דנקודה חלילה

ותדע דכן הוא שהרי פה מצרים יע"א הדבר ידוע דמנהגינו לנקד בכל השמות הצריכין נקודת הרפה בכל השמות. ועכ"ז בשם גאמילה אין אנחנו מנקדין יען שאין צורך לזה כי כן נקראת בפי העולם בלי נקודת הרפה כלשון המדובר בפה מצרים. ומה צורך לנקודה זאת ואדרבא תורה להפך. ואעפ"י שהיה המנהג מקודם לנקדה. המה ראו אח"כ כי בשם גאמילה אין צורך לנקודה. וכמו שתראה בפסק ארוך שכתב מעלת הרה"ג כמוהר"א ישראל ז"ל שישב על כסא ההוראה זאת לפנים פה מצרים יע"א ה"ה נדפס בס' חיים ושלום אה"ע סי' ל"ג ול"ד יעו"ש אשר הוא אשר בטל נקודה זאת. וכן מבואר בס' מנהגי מצרים באה"ע בשם גאמילא יע"א

והוא הדבר אשר דיברנו דבשמות כאלה ג'אמילה ג'ינטיל ג'יליבי וכיוצא נראה בעיניהם דאין צורך לנקדם ופרסומם יספיק. וע"כ אינן מנקדין אותם. ומינה בשם כצ'ר ועו'ץ דהנקודה על הצדי הוא דבר הכרחי. דבלא נקודה על הצדי אין אדם יודע לקרותה דלת בשום אופן והיא לא תתהפך לקריאת דלת כי אם בנקודה שעליה כמשפט לשון הערבי שממנו חוצב שם זה. משום הכי מנקדין. והדברים נכונים בטעמם וברורים בנימוקם שעמם וד"ב

ואחרי כל האמור תורה יוצאת בהינומא דבמח"ק סוג'ונא צריך לשם נקודה על הגימל כדי להחליף הברתה לזיין דגושה. אליבא דכ"ע ואפי' לשיטת רבני עיה"ק ירושלם ת"ו. משום דעד כאן לא אמרינן דבשמות גאמילה גויוה גינטיל ודומיהן דאין צורך לנקדם מפני שהם שמות ידועים ואין אדם שיטעה בקריאתם ואע"פ שכתובה בגט בלתי רפה הוא ידע שזאת היא המתגרשת ולא זולתה. היינו בכגו"ד שהשמות הללו הם שמות נשים עבריות נינהו. ושמות דישראל המה. והגט נעשה בינינו והכל בקרב ישראל. וא"כ כל שאנן בדידן לא נטעה בקריאתם כלל. בין אם מנוקדים או לא דא ודא אחת היא. וא"כ ניטל הצורך לנקדם. וכיון שאין צורך בנקודה לא מנקדינן להו. האמנם בשם עיר סוג'ונא אשר היא עיר של גוים ולא לנו היא. והוקבע שמה מיום הוסדה לקרותה בגימל מנוקדת וזה משפטה. דאל"כ למה לא קראוה