ומצור דבש רנא

ההיא מב' דברים הא' שהיא אנוסה בדבר וכו' וזאת שנית מחמת שהוא בטעות שכיון שראתה כתובתה קרועה לקרעים ועוד שהטעו אותה שכך עולה החשבון סכי כתובתה ונמצא שקנוין אין כאן שביעה א"כ. זהו תורף דבריהם בקיצור נמרץ ואני אומר שאשר הביאם לזה הוא כמו שכתבו לי שאין אתם יודע אופן התקנה וכו' ולתועלת העניין שיועיל להבא בע"ה אני מעתיק כל התקנה של חו"ר מראכיש יע"א. (גם שקצתה אינו נצרך לעינינו) למנהג התושבים כפי מה שנמצא בזכרונותי מכתבי הראשונים ז"ל. וז"ל אב"א תב"ת התקנה והמנהג שנהגו בערי המערב בכתובת של התושבים. אלמנה שכתובתה כמנהג התושבים מנהג מימי קדם שפותחים לה מסכים כתובתה שליש אחר שבועת אלמנה כדינה ושמין לה כל בגדיה אפילו מה שעליה כשומא של עכשיו ולא כשומא שהכניסה לו וגם בניה היורשין כתיבת אמן פותחים שליש מכתובת אמן ועיין באה"ע סי' קי"א האשה שמתה וזרע אין לה וכתובתה כמנהג התושבים ועדיין נדונייתה קיימת שהכניסה מבית אביה נהגו הראשונים שיטלו יורשיה שליש נדונייתה משום שורך טבוח וגו'. ואפי' שהתה עם בעלה זמן רב ודוקא בנדונייתה לא בנ"מ ודוקא מה שנשאר מן הנדונייה ומה שאכל הבעל בחייה אכל וכן מה שבלא בחייה. ובגרושה אין פוחתין לה מכתובתה לא כלום אכן נצ"ב שהכניסה לו יחזירם לה כשומתם שנשומו עליו. אם עדיין ראויים למלאכתם אף שנפחתו ואין שמין לו בגדי חיל שעליה זהו מנהג ב"ד הצדק אשר מעולם במערבא ועל ענין גביית המעות לפרעון הכתיבה הגם שבענין שט"ח נהגו הראשונים ז"ל לפשר בין ההפרש שהיה בין זמן כתובה לזמן פרעון לענין פרעון כתובה מקולי כתובה שנו כאן ואינה נפרעת כ"א במעות של שעת פרעון אם כתוב בה כו"כ מתאקל מלבד אם כתיב לאמר מטבע מפורש וכמו שנהגים כו"כ רייאל ע"כ דבריהם. ומעתה ע"פ האמור הרי הכל נעשה בטעות שאמר שהמנהג שפוחתים שליש ולא היו דברים בעולם כי זה הוא דוקא באלמנה כנז"ל וכפי מה שכתוב בכתובה שהוא יעלה לסך אלף וחמש מאות מתקאליס לבר ממאתן זוזי וכו' הנה סך אלף וחמש מאות מתקאליס יעלה לפי חשבון רייאל בימים האלה בזמן הזה שבא ת"ח אחד מערי המערב והעיד שהרייאל כעת שוה בעיר מראכיש שבעה מתקאליס. (ואם יברר ששוה ביותר הכל עפ"י החשבון) יעלה בה מכוון שלשה וחמשים נאפליון וחצי ורביעי רייאל וג"כ גרושים של מערב שני גרושי' וחצי והסך מאתים זוז כפי חשבון ערי מערב עיין בזה להרב מלאכת הקדש פ' משפטים שכתב וז"ל דלפי מה שפסק מר"ן באה"ע סי' ס"ה ס"ו שהיא ל"ז דרהם וחצי כסף צרוף ובי"ד סי' רצ"ד ס"ו פסק דהדרהם הוא ארבעה מעים והמעה משקלה י"ו גרעיני שעורה וכן פסק בח"מ סי' ר"ס ס"ח ע"ש והמעה שלנו אמרו השולחנים שמשקלה י"ו גרעיני חטה שהיא כבדה במשקל יותר מן השעורים יותר מרביע כידוע ולפי"ז יעלה בכתובה מעלה מטה כ"ה אוקיות כסף צרוף ולאלמנה החצי מהסך הנז' ואם באנו לומר שהשעורים שהיו באותו פרק היו יפים וכבדים במשקל כחטים שלנו עכ"פ אין להוסיף לה יותר משבעה ושלשים אוקיות וחצי אוקייה לבתולה והחצי לאלמנה ותו לא מידי יע"ש ומה ששאלתם אם ירצה האיש הנז' לישא אשה אחרת עליה בטענה שלא זכה להבנות זרש"ק זה יותר מעשרה שנים שנשאה וכתוב בכתובתה שלא ישא אשה אחרת כי אם על פי התקנה והאיש חר"י הנז' מכפרי מראכיש יע"א ואין אתנו יודע אופן התקנה כי האשה הנז' זה שנתיים ימים הייתה מנקת בן שלשה חדשים ואת היותרת אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה אם חייב לגרשה וכו'

הנה לענין התקנה אם יכול לישא אשה וכו' בזה הם שוים התושבים והמגורשים מקאסטילייא ז"ל וכתוב בתקנות משנת גוש"ן שהיא (תקנה אחרונה) וז"ל הנושא אשה ושהא עמה יו"ד שנים ולא נמצא לה זרע זכר אפי' ילדה ומתו לסוף יו"ד שנים או אח"כ כיון שעברו לו עם אשתו יו"ד שנים ולא היה לו זרע זכר יכול לישא אשה על אשתו הנה מטעם זה יכול האיש הנז' לישא על אשתו האמנם צריך ליחד לראשונה כתובתה שכך כתוב בספר התקנות של חו"ר מראקס הראשונים זלה"ה והביא דבריהם הרב ברית אבות דע"ט ע"ג וז"ל עוד תקנו שמי שרוצה לישא אשה על אשתו כגון שאין לו בנים צריך ליחד לראשונה כתובתה אם יש לו ע"כ דב"ק. ומה שכתבו אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה וכו'. הנה כפי מה שנתבאר בדב"ק שזה האיש זה דרכו כסל לו להכות כל פעם מכות אכזריות ומה גם שניכרים דברי אמת שהוא שונה אותה שלא קרב אליה כמו ששה חדשים וכו' הי' נראה לכאורה שזו היא תשובת הרשב"א שהביא מור"ם בסי' קנ"ד ס"ג ואף שכתב מור"ם שם דאם היא מקללתו בחנם יש אומרים דמותר להכותה ויש אומרים דאפי' אשה רעה אסור להכותה והסברא הראשונה היא עיקר. הנה כבר בא חכם גדול הדור האחרון מופת דורינו כמוהר"ח פלאג'י ז"ל בס' תוכחת חיים פ' אמור שתמה על דברי מור"ם ז"ל וזו הלכה העלה דבזמן הזה לא הותר להכות אשתו כלל וכלל כי אחסור דרי וכל אחד ואחד יבקש עילא באשתו להכותה יכול על מגן ותולה עצמו באילן גדול כי מור"ם פסק כס' ראשונה דאין לעשות כן בזמנינו זה אלא יברר בב"ד הבעל טענותיו ויסרוה. וטעמו ונימוקי עמו ובפרט בזיווגי אלו האנשים יושבי הכפרים א"כ מהראוי שיגרש ואח"כ ישא שהגם בנדו"ד עפ"י מה שנתבאר הדין עמו ויכול לישא אשה עליה הנה זאת מצאנו להרב קול אליהו סי' י"ג שכתב לההיא דבמקום שכותבים התנאי אין שום ספק בדבר דאם שהתה עמו וכו' וישא אשה אחרת בלי שום ספק סיים בסו"ד דהכל תלוי לפי ראות עיני הדיין שאם רואה שיש אהבה ביניהם ואף אם אחרת יקח לו עליה וכו' ויזכר לה מעשיה הראשונים ויתנהג עמה כהלכת גוברין יהודאין מוטב ואם יראה הדיין כי גדלה השנאה ביניהם ויש לחוש שלא ישגיח עליה אע"פ שיש לו כדי לזון את שתיהם חזר הדין כאלו אין בידו לזון את שתיהם וכופין אותו שיוצא וכו' יעו"ש בדב"ק העולה מכל האמור שהכל כפי ראות עיניכם ואם נראה למעלתם שהפירוד יותר טוב כן יעשו ויכנסו עמו בדברים הדברים בפה מתוק ובלשון רכה עד שיגרש מרצונו הטוב ואם יש תקוה לאחריתו שאפשר שיחזור מדרכו הרעה אזי ישא אשה אחרת כרצונו אמנם צריך לייחד כתובתה בב"ד הצדק כמ"ש. ועל מה ששלחם על ענין מזונותיה במאי דביני ביני שהיא לוה ואוכלת אם חייב הבעל הנז' כ"ז שלא גרשה גם זה מבואר שם במור"ם שאם הלכה מביתו ולותה ואכלה אם יצאת מכח שהכה אותה תמיד חייב לשלם וכללא הוא כל זמן שלא נתגרשה והמניעה מהבעל ולותה ואכלה צריך לשלם וכמו שמבואר באורך במור"ם סי' ע' סי"ב. ועיין בש"ע אה"ע סי' צ"ג וסי' פ"ב ס"ו ורצוני היה להשתעשע בדב"ק אלא מאחר שנתברר הדין כשמש בצהריים ולאפס הפנאי לא