ומצור דבש רנ

עד שנתן ולא מסר מודעה כיון שהעדים מעידים שהיה אנוסי המתנה בטלה וסיים וכתב וכן כתבו התוספות והרא"ש ז"ל דדוקא תליוהו וזבין הוי זבינא אבל תלויה ויהיב לא הוייא מתנה. אפי' לא מסר מודעא אי ידעי העדים דאנסוה וכן כתב ר"י וכן כתב מהרי"ק בשורש קי"ח בשם רבינו אפרים ז"ל וכן ג"כ דעת הר"ן שכתב וז"ל כל היכא דידעינן באונסיה אעפ"י שלא מסר מודעה גיטו ומתנתו בטלה ע"כ הרי דינא יוצאה דהמחילה ומתנה אין צריך מסירת מודעה כל היכא דידעינן באונסיה ואפי' אם ימצא כתוב בפשר הנז' בביטול וכו' נראה דאין זה מגרע כח האונס וכ"מ הטו"ר וב"י בסימן ר"ה ובתחילת סי' רמ"ב דבמתנה היכא דידעינן באונסיה אפי' אם בטל המודעה לא מהני ביטול כיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעה לא הוי מתנה וכן הביא הב"י בשם הרשב"א בסוף סי' ר"ה שני תשובות זה אחר זה וכן כתב הרמ"א בהג"ה בסי' הנז' ומה גם דבנד"ד מ"ש בשטר בביטול וכו' אין בו כדי שביעה לבטל האונס דמלבד דהסופרים כותבים כן לשופרא דשטרי ואינם מודעים הדבר בשעת הקנין עוד בה דאנן סהדי שהאשה הנז' אינה יודעת להיכן הדברים מגיעים

גם על מה שלא ידעו העדים אם האונס היה ע"ד כן כדי שתמחול לו ואפשר שהוא היה מכה אותה בסתם ולהציל עצמה מחלה לו מכתובתה והיה נראה להם המחילה הנז' ע"פ מ"ש משפ"א בסימן הנז' דזה תלוי בב' התי' שתי' הב"י בשם הרשב"ם על הך דסיקריקון דלתי' הראשון המתנה קיימת וכן הביא משם מהרח"ש שפסק כן ולתי' הב' המתנה בטלה בנד"ד איכא למימר דגם מהרח"ש מודה בזה דמחי' בטילה דבמה שקרע לה הכתובה והכה אותה הכה ופצוע כאשר בא בשאלה הדבר נראה לעינים דכל דעתו הוא לגרע מכתובתה קמא קמא כדי לגרשה. ועוד בה עפ"י מ"ש מהרח"ש בסוף דבריו וז"ל וזה דוקא במתנה שכבר הגיע לידו אבל אם נתן שט"ח ע"ע במתנה להפטר מהאונס שאנסו סתם פטור דלא שייך בזה גמר ומקנה כיון שעדיין לא נתן המעות והכא נמי בנד"ד כיון שלא גירשה עדיין וגם שטר כתובתה עדיין בידה ואדיקה ביה לא זכה באותה המחילה ואין אתנו ספרי דבי רב ראשונים ואחרונים לחפש ולראות להיכן הדין נוטה

אלא דבר מן דין בנד"ד יש לבטל המחילה אי הפשר הנז' בשופי מטעמא אחרינא והוא עפ"י מ"ש הכנה"ג סי' ר"ה בהגה"ט אות ס' וז"ל מי שנתפשר עם בעל דינו מפני פסק חכם אחד שהיה מחייבו ואח"כ נתגלה שהדין עמו פשרא בטעות הויא וחוזר. ב"י בתשו' סי' י"ב מדיני גבייה וכו'

ובאות ס"ח כתב וז"ל מי שעשה פשרה בשביל שאמ"ל אחד מהחכמים שאין הדין עמו פשרא בטעות הוייא ולאו דוקא אם אמר לו אחד מן החכמים אלא אפי' טען דלא אסיק אדעתיה שהיה הדין עמו אי הוי מלתא דעביד למטען נאמן. מהר"מ אלשי"ך סי' י"ד ע"כ. והכא נמי בנד"ד כיון שראתה האשה הנז' כתובתה קרועה לקרעים. וחשבה שלא נשאר בידה זכות כנז' בשאלה כי לאו כולי עלמא דינא גמירי וכ"ש האשה שאינה בקיאה מלתא דעבידי למטען הוי ונאמנת ובטלה הפשרא

וכ"ש לפי מ"ש שבא בשאלה שהטעו אותה באומרם שכך עולה חשבון סכי כתובתה וכמו שהעיד העד הב' כנז' דזה ודאי דומה ממש למ"ש הרב ב"י כתשו' הנז' ואפי' אם נעשית בקנין ובשבועה הפשרה והמחילה בטלה וכמ"ש הרב כנה"ג סי' ע"ט הגב"י אות י"ב ובסי' רמ"א הגב"י אות כ"ב וכ"ג שכתב כל מחילה בטעות חוזר אפי' יש בה קנין מהרי"ו סי' ל"ג ספ"ר המפ"א הרשב"ם חושן המשפט סי' שמ"ח מהר"א ג'ליקו ז"ל בתשו' כ"י והוא דבר פשוט ומבואר מכל הפוסקים דקנין בטעות חוזר עוד שם באות כ"ג ואפי' נשבע קנין אין כאן שבועה אין כאן מהרי"ק שורש קי"א תומת ישרים סי' ק"י הרשב"ם ח"מ סי' מ"ב מ"א ת"ה הרמ"ע מפאנו סי' ע"ב מהר"ש הלוי חושן משפט סי' י"ג זה מה שנראה בעינינו לפי מיעוט ספרי דבי רב המצויים אצלינו ולפי קיצר תבונתינו וכבר נתבאר שהעיר הזאת חסרה כל טוב ספרי דבי רב ראשונים ואחרונים להאריך ולבא עד תכונת האמת לאמיתו כפי קט שכלינו

כי כן באנו לפני מול הדרת כבודו לבקש מלפניו שיקרא את כל הכתבי' המטט הוא ויורינו מדרכיו נלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה גם לדעת אם ירצה האיש הנז' לישא אשה אחרת עליה בטענה שלא זכה להבנות זש"ק זה יותר מעשרה שנים שנשאה וכתוב בכתובתה שלא ישא אשה אחרת כי אם על פי התקנה והאיש חר"י הנז' הוא מכפרי מראכיש יע"א ואין אתנו יודע אופן התקנה כי האשה הנז' זה שנתיים ימים הייתה מנקת בן שלשה חדשים ואת היותר ומת גם על ענין מזונותיה במאי דביני ביני שהיא לוה ואוכלת אם חייב הבעל הנז' כ"ז שלא גרשה גם יודיעונו אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה אם חייב לגרשה. על הכל יורינו המורה לצדקה לדעת מה יעשה ישראל הלכ"ד צעירי הצאן החותמים בעיה"ק חיפה תו"ב בש"א לח' תמוז יה"ל ש' א'דברה נ'א ש'לום לפ"ק ברב עז ושלום: הצעיר הצעיר אלעזר הכהן חמצי ס"ט מ'סעוד חג'ואל ס"ט וזאת תשובתי אליהם למעלת הרבנים המובהקים, מאירים כברקים. יושבי על מדין בעיה"ק חיפה תו"ב הא' אדם אישי כהן גדול כמוהר"ר אלעזר הכהן חימצי יצ"ו הב' בקדש מזרק אחד כסף כמוהר"ר מסעוד חג'ואל יצ"ו כסאם לעד יכון והוא מרומים ישכון

אחרי דשו"ט ורחמין למבעי למען יאריכו ימים. ושנות חיים יבלו בטוב ימיהם. ושניהם בנעימים. גם בניהם עדי עד ישבו לכסא ישישו וישמחו. יחיו דגן ויפרחו

זאת אומרת מקבלה ואילך כי ד"ק שבוע שעברה עם הפסק דין שכוננו ידיהם מעשה צדיקים. ובו בפרק הייתי טרוד מאד מאד בצורכי צבור והיחיד כידוע. ובפרט בימים האלה בזמן הזה אשר הן בעין שנתקיים בנו דברי הנביא ירמיה זיע"א כל עמה נאנחים וגו' ולכן יסלחו הצדיקים על איחור התשובה כי לא במרד ולא במעל ועד בשחק נאמן

והנה ראיתי מה שכתבו מעלתם על אותו האיש המכה שלא כדין עד שגרם במעשיו שתמחול לו האשה וכו'. ומעלתם עלו בהסכמה לבטל המחילה