ומצור דבש רמט

סי' יו"ד. הלכות כתובות בן יכבד אב פסד"ז מאת עט"ר מרן אבא זצוק"ל. שאלה מעיה"ק חיפה תו"ב

להיות שהחכם מוהרי"ב יצ"ו ומזה קרוב לשנה אחת ואת היותרת היה לו קטטה עם אשתו והכה אותה מכות אכזריות ובאתה האשה הנז' אצלי החותם ראשון בוכה ומבכה מהמכות שהכה אותה בעלה הנז' והראית את בשרה לגב"ץ תמ"א והיו שם עוד נשים אחרות וראו את בשרה מלאה מכות וחברבורות שחורות כעורב ובו בפרק כאן נמצא וכאן היה רב אחאי החותם שני נר"ו וכמוהר"ר הרב יוסף מזרחי הי"ו ושלחנו אחריו לראות מה בפיו ומה גם שהראתה לנו האשה הנז' שקרע לה בעלה כתובתה לקרעים ושאלנו את הנז' ע"ד המכות והוא הכחיש שלא הכה אותה והלכה האשה להביא השכנים שיעידו ע"ד פתגם ומאי דביני ביני נתארך הענין בדברים הדברים והגיע העת להתפלל מנחה וערבית ונשאר הדבר למחרתו ולמחר לא בא שום אדם אצלינו ושמענו שנכנסו מתווכי שלים ביניהם ועשו שלום בין איש לאשתו ואחר עבור כמו ששה חדשים עוד הפעם באתה האשה הנז' בוכה ומבכה באומרה דמלבד דלא קרב אליה כ"ז הזמן וגם שהייתה מטהרת עצמה והיה מחרף ומקלל אותה זאת ועוד שהכה אותה מכות אכזריות כאשר יעידון יגידון כל השכנים ובאותו זמן הייתי אני החותם ראשון מוקפד עם בני העיר ולא רציתי להטפל בדיניהם והייתה תשובתי אליה כעת ידי מסולקת מלדון בין איש ובין רעהו עד שיתתקנו אנשי העיר הלא כאן נמצאים תלמידי חכמים אחרים לכי אצלם והם יראו בעלבונה והייתה מחזרת ע"כ אחד מבני העיר ולא מצאה היונה מנוח צעקה הנערה ואין מושיע לה וכעת תלי"ת בימים האלה נתוועדו אנשי העיר והעמידו זט"ה לפקח על עסקי העיר ובאו אצלי ופייסו אותי לדון עמהם כמאז ומקדם. והנה בעת"ה באתה האשה הנז' לקבול על בעלה הנז' והביאה עדים בדבר שסגרו הדלת בפניה הבעל ואחיו והכו אותה מכות אכזריות עוד הפעם וכאשר הראתה את בשרה לכמה נשים והוכחנו אותו על הדבר הזה. ויהי כמשיב שהיא קללה אותו ורצונו לגרשה כפי השטר שבידו כפי דבורו שנתרצית האשה הנז' בעד סכי כתובתה סך ח"י ליראס נאפו' ואמרה האשה הנז' שכן הדבר נעשה ביניהם אבל אח"כ הוסיף לה עוד בחיובו שני ליראס כאשר יעידו העדים החתומים על השטר הנז' והשיב חר"י הנז' בזה הלשון חי ה' צבאות אלהי ישראל שלא הוסיף לה שום פקש"ת על הפשר הכתוב בשטר הנז' ואותו העד שאמר כך הוא שקרן כחש בו ומרוב הצער שהיה לי החותם הראשון על השבועה הגדולה הזאת ועל אשר חזר מדיבורו קמתי והלכתי בכעס וגם קצת מהזט"ה הי"ו הלכו להם מרוב הבזיונות שהיה מבזה חר"י הנז' לכל מי שהיה מדבר בזכות הענייה הנז' ובראות האשה הנז' שכ"א היה נשמט לדרכו התחילה לבכות ולהתחנן חנוני חנוני חוסו עלי בעין החמלה והחנינה ותקנוני כאשר יעלה בידכם לכנוס או לפטור וכן עשו הנשארים שם שחייבו להאיש הנז' לגרש את אשתו על פי הפשר הכתוב בידו ליום המחרת ואם לא ירצה לגרש יוסיף לה עוד על הפשר הנז' חמשה ליראס אחרים ויכתוב לה כתובה מחדש כי עדיין כתובתה קרועה ואסור וכו' וכמו כן חייבנו להאשה הנז' שאם לא תרצה לקבל את גיטה שפחתו לה מהפשר הנז' שלשה ליראס וכתבו וחתמו ומסרו ביד החר"י הנז' על הדבר הזה ובו בפרק לבשו קנאת ה' צבאות שלשה אנשים מיחידי הקהל שהתחננה האשה הנז' לפניהם שיעמדו לימינה ויעזרו אותה כי אין קרוב ומושיע לה בעיר הזאת ושאלו את פיה על מה נעשה הדבר הזה למחול לו מסכי כתובתה ותנאיה והיא השיבה דמה בידה לעשות אחר שהיה מכה אותה בכל פעם מכות אכזריות וצועקת ואינה נענית כי אין מושיע לה וגם בראותה כתובתה קרועה לקרעים ולא נשאר לה שום זכות כלל ועוד זאת יתירה שהעדים שהעידו בפשר הנז' הם אמרו שמה שמגיע לה בכתובתה לפי החשבון הוא קרוב לפשר הנז' בדבר מועט וכאשר שלחנו אחר העד השני החתום בפשר הנז' להעיד בתורת עדות. גמורה והעיד העד הנז' שהם ראו שהיה כתוב בכתובתה סך הכל עיקר ותוספת ונדונייא סך אלף מתקאלים והשיטה שאחריה קרועה ונטולה קרוב לחציה וחשבו לה שהוא קרוב לפשר הנז' בדבר מועט אחר הסרת השליש כמו שאמר הבעל הנז' שכן הוא מנהגם וגם לפי ירידת המטבעות בזמן הזה ועל פי זה קנו מיד האשה הנז' על הפשר הנז' ולא דקדקו בכתובה שלה למעלה בפרטים שהם יעלו לסך אלף וחמש מאות מתקאלים לבר ממאתן זוזי ושטר הפשר הנז' לא בא לידינו מה טובו וגם בשעת הקנין השני שקנו מיד שניהם כנז' שאלו מאתו לראות הפשר הנז' ולא הראה אותו באומרו שאינו מצוי כעת בידו והן היום שלחנו אחריו לראות השטר לדעת להיכן הדין נותן להשיב להמורשים הנז' ויהי כמשיב שאינו רוצה להתדיין לפנינו ורצונו לעלות לעיה"ק ירושלם תו"ב והמורשים הנז' אצים לאמר אותנו כי כבר התחילה לדון לפנינו ומה גם כי היא ענייה מרודה ואין לה קרוב ומושיע לתת לכסף מוצא לפי ההוצאה הצריכה ובפרט לצורך מזונותיה בימים האלה מרוב יוקר השערים אשר לא נסתה כף רגליה לדפוק על הפתחים ובקשו ממנו שנראה לדון ביניהם לפי קט שכלינו ואם לא ירצה לשמוע הם יגיעו הדברים לפני מלכי ויועצי ארץ ירושת"ו ומהם תצא תורה והוכרחנו להשיב שואלינו דבר כפי אשר הורנו מן השמים כי לפי ענ"ד אין לגרע זכות האשה הנז' מכל סכי כתובתה ותנאיה מכח הפשר הראשון והשני כנז' וככחה אז כחה עתה מכמה טעמי תריצי אשר יבואו לפנינו תחילה וראש לפי הנראה הפשר הנז' מחילה הוי ולא פשרה לדונה כמכירה דפשרה היינו שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעותיו והנתבע ירא שמא יצטרך לשלם כל תביעות התובע ועל זה מתפשרים ביניהם ומוחל התובע קצת ומשלם הנתבע קצת וכמ"ש הב"י ולכן צריך מסירת מודעה לשיכירו העדים באונסו לבטל הפשרה. והכא בנדון דידן כיון דלא יהיב שום דבר מכתובתה כי אם שהאשה הנז' מחלה לו מקצת כתובתה כשירצה לגרשה הא ודאי מחילה הוי ובחדא מנייהו סגי לבטל המחילה או במסירת מודעה או דידעינן באונסה והכא בנד"ד אחרי ראות צעקתה ממכות ופצעים שהי' מכה אותה אין לך הכרת אונס גדול מזה וזה דומה למ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מר"ן ב"י ז"ל בסי' ר"ה וז"ל כתב הרשב"א על אשה שמחלה קצת כתובתבה לבעלה מחמת אונס שאעפ"י שלא מסרה מודעה מחילה זו בטלה והיכא דאנסו