ומצור דבש רמח

רש"י והתוס'. וזה ברור. ועכ"ז הא הכתוב בשמואל ב' י"ב אומר ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה ותספוד על בעלה. ויעבור האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ע"כ. והרי הדבר מפורש בכתובים דאפי' בנתגרשה ע"ת ונתקיים התנאי. סופדת ומתאבלת עליו והיא ראיה חתוכה וחלוטה להתיר. ובשלמא לדעת המתירים להתאבל. אין זו כ"כ קושיא חזקה למה לא הביאו ראיה מהכתובים בענין אורייה החתי. דלדידהו הדבר פשוט להתאבל ואין צריכים לראיות מרוב פשיטותו. הלא תראה שמר"ן הב"י בסו"ס קנ"ד הכה על קדקד סברא זו וכתב שאין בדבריהם ממש וקרא עליהם מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אל יהיה לו עסק עמהם כמ"ש המעיין. וכן הרב הכנה"ג בס' קמ"ה. כח ההתר הושיטו בקנה. והמנהג מסייע. ולא הוצרך ראיות להתיר מעיקרא. אכן לכת האוסרים לבכות ולהתאבל כס' הרב באר שבע ודעמיה לא אדע היאך יתפרשו להם הכתובים בענין אורייה שבכתה והספידה והתאבלה על בעלה. שגירשה בגט ע"ת כפי דעת רש"י ורבותי' התוס' בכתובות. וקושיא חזקה היא בעיני מאד. ואם מעכ"ת שי' יעמידיני על הישוב לקושייתי הזאת לא בשינויי דחיקי אודהו בכל לבי

תבנא לדיננא. הנה הארכתי להראות למעכ"ת שי' כי הדין דין אמת לפקענ"ד. שבנדו"ד של הסיפראסיון (במכ"ש וק"ו) שבעלה יורשה כדין של תורה. מאחר שלא נתגרש בגט כריתות. אין כאן דבר שיפקיע ירושת הבעל. ואם מתה בעלה מתאבל עליה. כאשר הוכחנו כ"ז בראיות ברורות מדברי הפוסקים שזכרנו. וה' הטוב יאר עינינו בתלמוד תורתו ויצילנו ממכשול בהלכה. ויראנו מתורתו נפלאות אמן: הלכ"ד איש צעיר הדושו"ט הבא עה"ח פה ק"ק מצרים יע"א בסדר קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים. שנת לא תסו"ר מן הדבר לפ"ק: כ"ד הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט. סימן ט'. הלכות כתובות בן יכבד אב פסד"ז מעט"ר מרן אבא זצוק"ל. למאנצורה

בענין המנהג והתקנה הנהוגה פעה"ק ירושלם ת"ו כאשר לא יש בעיזבון שיעור ב' כתובות אשר שאלתם, זאת אשיב

דעו לכם שהאשה זאת נשאת עם המניח הנז' בעיה"ק יפו תוב"ב שהכתובה כמנהג ירושת"ו. ומנהג ירושת"ו הוא שאם יש בעזבון המת שיעור שתי כתובות היינו דרך משל זאת האלמנה יש לה שני מאות וינטי בכתובתה צריך להוריד עשרים למאה א"כ נשאר בכתובתה מאה וששים כפלים מזה שלש מאות ועשרים ותראו ותדקדקו בעזבון ובמטלטלין ובתכשיטין הכל כאשר לכל אם ימצא שיעור שלש מאות ועשרים או יותר אזי תקח האשה מאה וששים אחר שתשבע שבועת האלמנה כדת שת"ת והשאר ליורשים ובעלי חובות יגבו חובם מחלק היורשים כל אחד לפי ערכו ואם לא יש שיעור שני כתובות אזי תקח האשה מה שהוא מבורר שהכניסה עמה בנישואין מבית אביה בעדים ובראיות ברורות אחר שתשבע שבועת אלמנה כדין והשאר תחלוק בשוה עם היורש' ובעלי חובות המאוחרים לכתובתה יגבו חובם מחלק היורש' כל אחד לפי ערכו זהו הדין הנהוג בירושת"ו משנים קדמוניות ועד עתה ע"כ. והדברים הללו הגיעו להרב מו"ץ בעי"ת מצרים יע"א וכתב לי וז"ל להיות כי לא בא הדבר מפורש בדב"ק כאשר יהיה האופן שהנדון הוא שנשא ולוה ואח"כ קנה כיצד יהיה החלוקה שלפי קע"ד שניא דא וישתנה סדר החלוקה ונדון שלפנינו כפי מה שהודיעונו הוא שנשא ולוה ואח"כ קנה. אי לזאת הוצרכתי לבוא בארשת וכו' עכ"ל וזה אשר הישבתי לו. זאת אשוב אל לבי שהנה ראינו שהרבנים דו"ן מיסדי התקנה לא דברו בענין כשהיה בע"ח באמצע זולת אופן הנהגת ענין החלוקה בין האלמנה והיורש כאשר עיני צדיק תחזינה בס' חוט המשולש בסי' כ"ו וכשיהיה בע"ח באמצע הוא מרבנן סבוראי מורינו הרה"ג מזבח אדמה דכ"ט ומר בריה דרבינא בס' בריכות המים בסי' קי"ח יעו"ש. ועינא דשפיר חזי יראה שכל המשא ומתן הוא דוקא בבע"ח מאוחר דוק מינה כשהבעל חוב מוקדם בזה לא דברו בו חכמים שהדין הוא כמו שמפורש בש"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף א' שמי שזמנו קודם יגבה ודון מינה ואוקי באתרין שהוא הדין והוא הטעם אם זמן שניהם שוים. או שנשא ולוה ואח"כ קנה או שלוה ונשא ואח"כ קנה שחל שעבודם כאחד בשעה שקנה שהדין הוא שבע"ח קודם כמו שמפורש שם בש"ע סעי' ג' ולא דברו חכמים כי אם דוקא שבע"ח מאוחר כמ"ש וכשכתבתי אני הדל מה שכתבתי היינו על אותו חוב של הזקן דוד כהן הי"ו כפי השמועה ששמעתי שהיו להמנוח מטלטלין וכו' ונשא ואח"כ לוה באופן שהבע"ח מאוחר. משא"כ אם יהיה הנדון נשא ולוה ואח"כ קנה או לוה ונשא ואח"כ קנה שהדין שוה בשניהם שהבע"ח קודם כמו שנתבאר. א"כ הוא על רו"מ המצווה מוטלת להציל עשוק מיד עושקו להגבות לבע"ח מה שראוי לו כפי הדין או על דרך פשרה הדרך הנכון והישר בעיניו. ובודאי שלא ישאר שיעור שני כתובות ואזי יהיה החלוקה כפי התקנה כמו שנתבאר זה נראה לענ"ד ברור. ושמעתי שבספר מנחת זכרון מהרב בנו של הרב מטה שמעין הזכיר מזה ולא זכיתי לאורו וש"ר: הצב"י מעט דב"ש ס"ט

וזאת אשר כתב על תשובתי זאת הרב המופלג וכבוד ה' מלא. כמוהר"ר אהרן עזריאל הי"ו כאשר נתראיתי עם רא"ג בוצינא דנהורא המלך דיד עליון למעלה יצ"ו ונתווכחנו בדבר הלכה בענין הנז"ל הסכימה גם דעתי הקצרה לזה כי הרבנים שקדמונו זיע"א לא דברו אלא לגבי בע"ח מאוחר אבל אם חל שעבו' ב' כאחד חזר הדין לסיני וגובה הבעה"ח אח"כ ולדבר שלא פירש בתקנה העמידהו על ד"ת ורו"מ בדעתו הרחבה את אשר יבחר בו יקריב אליו ושלם כת"ר יסגי ויגדל. עכ"ל: הנ"ל.