ומצור דבש רמב

מקום חפש בדברי מר"ן והרמב"ם ולא מצא. או מי הגיד לו כי הדין הזה לא נפסק להלכה משלשת עמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליהם בדיני התורה וגם מר"ן ז"ל פסק הכי כוותייהו. ועמוד נא אך רגע ואראהו שהדבר מפורש בהרי"פ ובדברי הרמב"ם ז"ל לא במקום אחד ולא בשתים ולא בשלש מקומות פסק להדייא דלא כהרשב"ם. וכן דעת הרא"ש. ואחריהם מר"ן בשלחנו הטהור פסק להדייא דלא כהרשב"ם ז"ל. וכ"ז אראה אותם. למני"ר בדבריהם המפורשים. לא מפלפולים ולא מדיוקים. רק הצעת לשונם אשר אעתיק לפני הדר"ג שי' לשונם לשון הזהב כתבניתו אחת אחת. והרי הספרים בידו לך נא ראה. וישא מעכ"ת את דגלו ויצניעהו כי לא קי"ל הכי. רק קי"ל כוותייהו והם השופטים ולא אנחנו

הרי"ף ז"ל כ"כ בפרק ה' דכתובות בהלכותיו וז"ל. ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי בין מעיקר הדין כדתנן אלו הם שכופין אותם להוציא. ומאי דדמי להו. ובין מעיקר התקנה. אם מתה לה אתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט בעלה ירית לה דלא מפקעא ירושת הבעל אלא בגירושין גמורים וכן הלכתא. עכד"ק. הרי שהרי"פ ז"ל כללא כייל לן שבכ"מ מורדות וקטטות שיהיו אין ירושת הבעל נפקעת אלא אם נתגרשה בגט בגירושין גמורים ולשון גירושין גמורים שולל אם נמצא הגט פסול או בטל שאין כאן גירושין גמורים. שהבעל יורשה. וכאשר יתבאר זה בעהי"ת בדברינו הלאה

הרא"ש ז"ל דבריו מפורשים בכמה מקומות. בפסקיו לבתרא דקמ"ו שחלק על הרשב"ם ודחה ראיותיו כמ"ש המעין. וכן בפ' אע"פ בכתובות כתב כלשון ההלכות ממש וסיים וכן הלכתא וכן היה דן הרמ"ה יעו"ש. וכן הדבר מבואר בדברי רבינו הטור בסי' צ' שכתב בהדיא שאביו הרא"ש חולק על הרשב"ם יעו"ש ואין צורך עוד לראיות בדעת הרא"ש

הרמב"ם ז"ל לא במקום אחד ולא שתים. א' בפי"ד מה' אישות הלכה יו"ד בדין המורדת על בעלה בטענה שעשה עמה מריבה וכו' פסק שאין נותנין לה גט עד י"ב חדש. ואין לה מזונות ואם מתה קודם הגט בעלה יורשה ע"כ וכתב עליו ה"ה שם זה מבואר בהלכות ופשוט הוא שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין ע"כ. ומדברי הרמב"ם הללו. הנה למדנו כל מה שאנחנו צריכים לדעת בנדו"ד. שאין לך מתה מחמת קטטה יותר מהמורדת הזאת ובפרט כי טענתה שהבעל עשה עמה מריבה ונתקוטט עמה וכמ"ש הרמב"ם בהלכה ט'. ועמדה במרדה ונמשכה קטטה עם בעלה עד יום מותה. ועכ"ז בעלה יורשה מטעם שאין הירושה נפקעת אלא בגט. והא לא נתגרשה

ואין להתעקש ולומר דהכא היא המורדת ותובעת להתגרש. אכן הבעל אין בדעתו לגרשה. ומשו"ה יורשה. דזה אינו שהרי אמרינן בה ואין (נותנין לה גט עד יב"ח. ופירוש דברים אלו. שאפי' הבעל רוצה לגרשה תוך יב"ח ולנוח ממרדה. עכ"ז מונעין אותו ומבקשים ממנו שלא יגרשנה תוך יב"ח כי גנאי הוא לבנות ישראל שיתגרשו מבעליהם מחמת קטטה. וכאשר פירש הרב המגיד שם. ונמצא דבמורדת הזאת האשה רוצה להתגרש וגם הבעל לגרש. אלא שאנחנו עכבנוהו עד יב"ח. ועכ"ז אם מתה קודם הגט בעלה יורשה. ואפי' אם עברו הי"ב חדש שאז הרשות לבעל לגרש. אם מתה קודם הגט בעלה יורשה וכמ"ש בפי' הרב בית שמואל והח"מ יעו"ש. והביא דבריהם הבה"ט בס"ק י"ז יעו"ש

וזה מבואר דלא כהרשב"ם דלדעת הרשב"ם כל אלו שכופין להוציא אין הבעל יורשה דאין לך קטטה גדולה מזו וכמ"ש הרב הכנה"ג בפי' דעת הרשב"ם בסי' צ' הגה"ט אות כ"ט ורמזתיו לעיל והרמב"ם הא סובר דבמורדת בטענת מאיס עלי כופין אותו להוציא. הגם דלדידן לא קי"ל דכופין. אכן בענין ירושת המורדת הא פסק כדעת הרי"פ ז"ל שאין לך ירושה שנפקעת אלא בגט וזה ברור מאד. והרי ביררנו דשלשת עמודי ההוראה הרי"פ והרמב"ם והרא"ש הכי ס"ל דאין הירושה נפקעת אלא בגט וגירושין גמורים ודלא כהרשב"ם. ומאחר שכן פסקו. הלא מעתה תראה שכך הוא פסק

מרן בשלחנו הטהור סי' ע"ז סעיף כ'. שכתב בדין המורדת הזאת שאם מתה קודם הגט בעלה יורשה. יעו"ש. ופסק כשלשת עמודי הוראה ואחרי אשר מר"ן פסק כן. מאן ספין ומאן רקיע לומר קי"ל כהרשב"ם. בארצות האלה אשר קבלנו הוראותיו. ומכ"ש נגד הרמב"ם מאריה דארעא דמצרים אשר אין לזוז מהוראותיו אפי' דסברתו יחידית. כ"ש שכל הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם קיימי בשיטה אחת. והוא הדבר אשר אמרתי כי על מעט החיפוש שלא הטריח את כבודו לחפש בספרתם של רבותינו הפוסקים. רץ כגבור לקחת דגל הקי"ל בידו שלא במשפט. דאפי' אם נחשוב נדון הריב הזה שבין האיש לאשתו בנדו"ד עד שבאו לידי הסיפראסיון. מרד גמור. שמרדה בו ורוצה להתגרש ממנו והוא גם הוא ירצה לגרש. ועכ"ז הא מתה קודם הגט ובעלה יורשה. והלכה רווחת היא

ומאד אתמה על רבני דורנו העי"א אשר זכרנו שם קדשם לעיל. ועל רב אחאי גאון בעל ס' תע"ל בח"ג סי' כ' שנמשך אחריהם לומר דדעת מר"ן ודעת הרמב"ם לא נתברר. וע"פ פסקו מה שפסקו ע"פ דגל הקי"ל עיין עליהם בדב"ק. ואיזה ביאור יתכן מציאות יותר ממה שבארו הרמב"ם ומר"ן ז"ל בפסקי הלכותיהם. ואטו אם לא נמצא הדין בסי' צ' שבו עסקי רבנן בספרתם כמ"ש המעיין. אין עוד מקום? זה פלא בעיני מאד. גם לפלא על הרבנים הנ"ל העי"א יושבים על מדין האם לא בא לפניהם מעולם דין מורדת שמתה תחת בעלה ומה היו דנין בה לענין ירושתה חזון נשגב בעיני הוא

ועם שלפקענ"ד כבר יצאתי ידי חובתי בזה להראות למעכ"ת שי' שדין זה כבר נפסק להלכה דלא כהרשב"ם. והעתקתי לו דבריהם כמש"ל. אכן את אשר נדרתי אשלמה להראות לו עוד ראיות אחת ושתים בפסקי רבינו הגדול הרמב"ם שפסק דלא כהרשב"ם ומוצא שפתי אשמור. והא לך עוד

ראיה ב' מדברי הרמב"ם במה שפסק פכ"ב מה' אישות הלכה ו' וז"ל. הורו הגאונים האשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה ותצא בלא כתובה כדי שלא ירשנה אין שומעין לה ואפי' אמרה אני שונאת אותו ואיני רוצה לעמוד עמו אין שומעין לה ואין דנין אותה כדין מורדת ודין יפה הוא זה עכ"ל. וכתב ע"ז הרב המגיד שם וז"ל ודע שלפי שיטתינו שאין כופין הבעל לגרש מחמת שום מרד כמ"ש פי"ד. אין צורך להוראה זו שהרי אין כופין הבעל לגרש לעולם. ואם גירשה מעצמו ודאי איבד ירושתה עכ"ל

והמתבאר מזה דהרמב"ם ז"ל שהביא הוראת הגאונים הלזו לשיטתיה אזיל דהוא פוסק במורדת בטענת מאיס עלי שכופין את הבעל