ומצור דבש רלח

כיון שהם מופרדים בגוף וממון. לפני השופט. ואין ביניהם עוד דבר זולת הגירושין ואינם. והגם שזה משפטי הגויים וכו' אינו רחוק שגם בדינינו אינו יורשה כיון שמתה מתוך קטטה. ונתן בדעתו לגרשה וכההיא דכתב הרשב"ם בב"ב דקמ"ו ע"ב בעובדא דתותרנית. ועם שרבו החולקים על הרשב"ם בדין זה. עכ"פ מדי פלוגתא לא נפיק. דהא איכא כמה מרבוואתא דס"ל כהרשב"ם. והרמב"ם ומרן ז"ל לא נתבאר לן דעתם. וכיון דמרן דאתכא דידיה סמכינן לא גילה דעתו במתה מחמת קטטה אי ס"ל כהרשב"ם או כהחולקים עליו. א"כ יורשי האשה יכולים להחזיק במה שבידם בטענת קי"ל כהרשב"ם וכו'. דמועלת אפי' נגד יורש דאורייתא וכו'. ומכיון שאינו יורשה כאמור גם לאבילות לא יתאבל עליה. ואיתי בידיה ס' מהרש"ל שהביא הגאון פת"ש באה"ע סי' כ' ס"ק ח' דס"ל דאינו מתאבל עליה. אפי' שיורשה. והלכה כדברי המיקל באבל וכו' וסוף דב"ק אחרי שהאריך בכתבו. את אחיו הוא מבקש להתיר לו כל הערותיו ולהעמידו על קו הדין בענין הסיפאראסיון אשר הוא חזון נפרץ בזה"ז כנודע. ולהורות לפניו מה יעשה לעת מצוא וכו'. זהו תורף דברי כתבו הנצרך למובן השאלה

תשובה מאהבה. ידיד נפש. כתבו קבלתי. ואת הערותיו למדתי. ואת הרגשותיו שמעתי והבנתי. אכן פליאה היא בעיני ולא אכחידנה תחת לשוני. כי כתבו הראשון אשר נשאל מעמדי בעת המעשה. דב"ק ברור מללו כי רומעכ"ת שי' הי' נוטה ראשו ורובו לחייבו באבלות על שארו זו אשתו. מכיון שהוא יורשה ע"פ הדין וכו' ורק מאשר לא רצה לסמוך על דעתו הרחבה. מענותנותיה דמר. פנה אל האזוב אשר כמוני. בשאלת דבר הלכה למעשה. והודעתיו כי הנה אנכי עמך. וכן נעשה מעשה בזמנו. וא"כ מדוע עתה אחר עבור כשלשת שנים ואת רב'ע. חזר להיות נאו'ר על העשוי כאלו סברת הרשב"ם נולדה לו היום. וכאלו אין דבר זה מוזהר בפוסקים שדחו מהלכה ס' הרשב"ם. ומה נתחדש לו עתה. אם לא שאני מסתפק בדבר אחר בקשת המחי"ר מכבוד תורתו. ודעתי אומרת. עם שאינה גוזרת. שבמשך זמן הבינים יצאו לאור הדפוס ספרי תשו' מרבני דורנו העי"א. ואולי ראה בדב"ק ההפך ממה שהוריתי בנדו"ז. ע"כ יצא במחו'ל לערער על הישן מפני החדש. ובאהבת מני"ר אבטח כי לא יאשימיני על תוכחתי זאת המגולה. מאהבתו המסותרת בקירות לבבי. שאם כהשערתי כן הוא. לו נאה להתהדר בטלית של אחרים ולשלול מהם את יגיע כפם ולקרותם על שמו כי רואה אני כי סדרן של דברים המסודרים בכתבו והערכת תמיהותיו עלי באופן הנ"ל. הן הם דברי רב אחאי גאון הרה"ג כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו ר"מ ור"מ בעו"ב נ"א יע"א בספרו תע"ל ח"ג סי' כ' הנדפס מחדש. ומדוע לא אמר דברים בשם אומרן. ואדע אל נכון כי הס' הנ"ל נמצא בידו. ואם כי במקצוע זו של אשה שמתה מתוך קטטה אי בעלה יורשה או לא נגלו אליו תעלומות חכמה אחרים. אשר כבר ישבו שרים. רבני וגדולי דורנו הי"ו הרב הגאון המפורסם ראש"ל ואיש ירושלים כמוהר"ר יש"א ברכה יחי שמו לעולם בספרו מעשה איש הנד"מ בח' אה"ע סי' ח"י. וגם שם תשובה מוצאת להרה"ג כמוהר"ר יוסף חיים יצ"ו אב"ד דעוב"י בבל יע"א. ותשו' הרהג"א יש"א ברכה שר המסכי'ם על דב"ק כמ"ש המעין הלא בספרתם. אכן במקצוע השני של האבילות לא בא בדבריהם ע"ז ולא נשאלו עליו ולא דיברו בו. וגם במקצוע הסיפראסיון ובשמו הלועזי לא בא בדבריהם. ורק ידי"ן הרה"ג המחבר תע"ל יחש"ל הוא הראש והראשון אשר זכרהו כי נשאל עליו. שבמדינות תוגרמה אינינו נודע משפט הסיפראסיון כלל כי הוא משפט הלועזים ומכללם מלכות מצרים האידנא. וכפי"ז היה לו להעיר עלי מדברי ראח"ג יצ"ו המובא בס' תע"ל הנ"ל ואם חשש רו"מ לתשובת "גברא אגברא קא רמית" לא צדק בזה כלל. כי הלא גם מעכ"ת בא עלי מסברת הרשב"ם הלזו דנדון מתה מחמת קטטה. אשר הם הם דברי ראח"ג בצביונם ובקומתם. אשר גם הוא מדברי הפוס' דן את הדין. כמ"ש המעיין

ואולם עוד אכפיל בקשת סליחתו אם באולי טועה אני בדמיוני זה ונטיתי קו חשד'י על מני"ר שלא במשפט. כי תלי"ת נודע לכל כי חכמת אלהים בקרבו. וידיו רב לו בתורה חכמה ותושיה ה' יאריך ימיו ואולי איהו בדידיה נפק דק ואשכח בספרי הפו'. ול"ו יעיר כל הערותיו אשר כתב אלי בכתבו האחרון. ואין כל חדש כי הרבה נביאים מתנבאים בסגנון אחד ע"כ סליחתו אבקשה על משפטי זה אם יסודו הבל. ומעתה גם אנכי אשים עיני ולבי אל מעכ"ת ובחסד עליון אתיר את הערותיו. ואישב לו תמיהותיו. ואשיב עטרת הדין לאיתנה שבעלה יורשה בלי ספק. ויתאבל הוא עליה בלי פקפוק. וזה החלי. וה' יעזור לי

האמנם בטרם אכנס לדון בדבר מדברי רבותינו הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים לדון את הדין אביא העי'ר אזן מעכ"ת שי' על איזה יסודות אשר שם מני"ר. אבן מוסדות לשיטתו והערותיו. כמובא בדברי כתבו הנ"ל אשר בנפול היסודות ההמה. מובן מאליו שיתרועע כמעט כל שיטתו בעיקר הדין הלזה ואסדרם אחת אחת בעי"ת

א) רומעכ"ת יסד יסוד מוסד שבמשפטי הערכאות בדין הסיפאראסיון אין הבעל יורשה וע"ז נשען מעכ"ת ומצא פתח לומר שגם בדינינו אינו יורשה וכו'. ואנכי לא ידעתי מי גלה אזן מני"ר גם במשפטי העש"ג שכן דנין. ואתו הס"ר כי לא כן הוא. ואין הסיפאראסיון הנהוג אצלם מפריע את הירושה בהחלט. והנני מבאר לו משפטי הירושה בדיניהם בענין הסיפאראסיון. דע כי הדבר ידוע ומפורסם. שאין הסיפאראסיון מוגבל שאינו נעשה כי אם לצד שהבעל חפץ לגרש את אשתו ובהיות שהגירושין מנועים ע"כ מפרידין אותם בסיפאראסיון כי לא כן הוא. כי גם לצד שהאשה קובלת על בעלה מרוע מעשיו והנהגתו והשחתת מדותיו. ואינה יכולה לסבול עוד. ומשפט גוזר הסיפארסיון לטובת הצד הנעלב מהשני. הגם שבעלה אינו חפץ לגרש ולא עלתה על דעתה לגרש. וכן האשה התובעת סיפארסיון אין בדעתה להתגרש. ורק להשבית מדנים. המשפט גוזר הסיפאראסיון בע"כ של צד האחד ויתחייב להעלות לה מזונות כל ימי חייה. ובנדון הירושה כן משפטם. אם סיבת ההפרדה נגזרה מסיבת רוע מדותיו של הבעל שהסיפאראסיון הוא לטובת האשה ומנוחתה. אזי אם מתה האשה לא יירשנה בעלה מתורת קנס. ואם מת הבעל תורישנו אשתו כפי נימוסיהם במשפט הנחלות ואם ההפרדה נעשית מסיבת אשמת האשה שמרדה בו. או שונאתו ונמאס בעיניה. או זינתה תחתיו וכיוצא. אזי אם מתה האשה בעלה ירשנה. ואם מת הוא קודם לא תירשנו וקונסין אותה להפסיד ירושתה. זהו משפט האיטלקים כנדו"ז. האמנם לכל האופנים שיהיו ואפי' אם זינתה תחתיו. שגם בדיניהם תפסיד כתובתה. אכן לא המזונות