ומצור דבש רלו

עוד ראיתי להרב הפוס' הי"ו שכתב משם הרב יד אהרן שהביא ההיא דמהרימ"ט ז"ל וכתב שהרב חסן ישועות כתב שמהרימ"ט חולק על דברי אביו שכתב בח"א סי' ס"ה שפטר את אביה מטעם זה שבתו לא נתרצית וכתב היד אהרן ז"ל בשם משאת משה דלא פליגי אהדדי דהמביט ז"ל מיירי שלא נתחייב האב אפי' אם יביא העיכוב מצד הבת וכחילוק הכנה"ג ז"ל. וכתב עוד גם מה שחילק כן בדעת מוהרש"ך ליתא דמוהרש"ך ז"ל בח"ד סי' ל"ז כתב שאפי' החיוב היה אם לא יתרצה בנו אפ"ה אינו מחויב האב בקנס ע"כ. וכתב ע"ז הרב הפו' הי"ו וז"ל איך שיהיה לסברת הרב חסן ישועות דלא מחלק בהכי מוכח דס"ל דלהרב המבי"ט ז"ל אפי' אם התנה בפי' אם יבא העיכוב מצד הבת ושוב לא נתרצית אח"ך דפטור הפוסק וכן דעת הרב מוהרש"ך לפי דעת הרב יד אהרן ז"ל וא"כ נר' כיון דמידי פלוגתא לא נפקא ומר"ן ומור"ם לא גלו דעתם בזה אין כח בידינו להוציא ממון מיד המוחזק

ולענ"ד אחר המחי"ר דברים אלו אין להם שחר במ"ש להרב חסן ישועות דלא מחלק בהכי דאם ראינו דהרב חסן ישועות הביא האי חלוקה והקשה עליו שייך לומר דלא מחלק בהכי משא"כ עתה שראינו שהרב חסן ישועות כתב בפשיטות שהם חלוקים ומאן לימא לן דאי אסיק אדעתיה האי חלוקה דהרב משאת משה הוה נמי אזיל ומודה שאינם חולקים

גם מ"ש וכן דעת הרב מוהרש"ך לפי דעת הרב יד אהרן ז"ל כבר הוכחתי דאפי' הרב מוהרש"ך מודה בנ"ד כיון דכל חיליה דמר משום דלא אסיק אדעתיה שהבן לא יתרצה ובזמנינו זה מלתא דשכיחה היא כמ"ש

עוד ראיתי להרב הפו' הי"ו שהביא דברי הרב משכנות הרועים הנז' שאף באב המשדך את בתו ונתחייב בפי' אם יבא העיכוב מצד הבת דפטור האב ואף שכתב הרב ז"ל שאם היה הדבר בשבועה חייב לקיים שבועתו מ"מ נר' דאם פייסה ולא נתרצית דפטור משבועתו דמה לו עוד לעשות וכמ"ש הרב מוהרימ"ט ז"ל וז"ל אבל לענין שבועה יש לנו לומר שכל שפיים במה שבידו לעשות וכמו שאומדין אותו שהוא ראוי לפייס ולא נתפייסה אינו עובר על שבועתו דודאי לא עלתה על דעתו שיתן לה תרקבה דדינרי אלא שיוכל להתנות לה שאם לא תנשא לזה שהוא הגון לה לא יתן לה משלו כלום ואם תנשא לו יוסף לה כפי יכולתו ואם עכ"ז לא נתפייסה פטור ע"כ

ובמחילה מכבודו כי רב הוא קיוהא קא חזינא דנדון מוהרימ"ט שם הוא דצד החוזר זולתו היותו עובר על השבועה יתן הקנס וע"ז פסק הרב שם דלענין הקנס מחויב כיון שבא העיכוב מצד בתו ולענין השבועה אם יעבור אפי' פרע הקנס פסק הרב שאנוס הוא בשבועתו אבל עכ"פ הקנס מחויב ליתן וא"כ בנ"ד שנתחייב ליתן הקנס בשבועה א"כ מחויב ליתן הקנס מכח השבועה שאפי' אם הי' פטור מצד הקנין בלבד מצד השבועה חייב כמש"ל משם הרב מוהרשד"ם והרב בית דוד והרב משכנות הרועים ומאי מייתי הרב לדברי הרב משכנות הרועים מדברי הרב מוהרימ"ט דהתם נדון אחר הוא כאשר יראה הרואה

גם נר' שדברי הרב הפו' הי"ו באו סתומים שכתב בסוף דבריו ידענו נאמנה שכבר טרח ויגע שמעון בכמה מיני הפצרות בבת ולא עלתה בידו ואם מר ניהו מסתייע מדברי הרב מוהרימ"ט ז"ל א"כ כל מיני הפצרות לא יועלו אם לא באופן הנז' שיתנה עליה שאם לא תנשה לזה לא יתן לה משלו כלום וכו' ואם כ"ז עשה בפי' ולא הועיל הו"ל לפרש בהדיא

גם נראה שהרב הפו' הי"ו לא זכ"ר ש"ר דברי הרב יד אהרן שם בשם עבודת הגרשוני וז"ל אם התקלה תלויה במשודכת שהי' ממאנת להנשא אחר שהיתה מרוצה וקבלה המתנה ששלח המשדך לבשה רוח אחרת היא חייבת לשלם דמי הבושת ואם אין לה לשלם יעשה לה כמשפט הבנות המתפרשות לנדותה ולפרסם קלונה ברבים הגם שלגבי דידה אין שייך כל כך מ"מ למען יוסרו אחרות ולא יעשו כמעשיה יש לעשות גדר לפרצה הזאת ע"כ יעו"ש

כי ע"כ נראה מאחר שלא נעשה לבת מזה וכיוצא בזה שהאב חייב בקנס וכ"ש שלשון השטר כתוב לאמר ולא יפטר מהם משום דו"ת שבעולם וכל זה כתבתי על מה שבא בשאלה בסתם מבלי ידיעה אם עבר זמן המוגבל או לאו אמנם אם אחר שעבר הזמן חזרה בה המשודכת עיין בזה בתשו' מוהריק"ש סי' קכ"ח שנשאל בשטר שידוכין בכמה תנאים ובתוכו זמן כניסה לחופה ובסוף השטר כתב וכל העובר יפרע כו"כ לחבירו בחו"ג ומ"ז. ועבר זמן כניסה לחופה וראובן אומר לא התניתי אלא ע"ד שיהיה זמן החופה ככתוב בשטר אם השטר והתנאים במקומם או דילמא אזדו להו כיון שעבר זמן כניסה לחופה והשיב מתשו' הרשב"א דהנשבע לפרוע לחבירו ולהזמין בתו לזמן פ' ולא עשה עובר בכל יום ויום על שבועתו א"כ בנ"ד שכתב בשטר החופה לזמן פ' ולא עשה עובר בכל יום ויום על שבועתו ועדיין השבועה במקומה עומדת ע"כ יע"ש

ושוב ראיתי למוה"ר חקל תפוחין קדישין ח' אה"ע סי' ל' שצידד בענין עיין ש"ב ובהיות כן טוב הדבר לפרש ביניהם כל זה נראה לענ"ד אם יסכימו חו"ר ההוראה הי"ו וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות כיר"א: הצב"י מעט דב"ש

עינינו ראו הפסק אשר שדר לן מאורי אור. אור יקרות פנים מאירות רחימה דנפשינו נהירו דעיינין חמיד לבנו מעלת הרב המופלג וכבוד ה' מלא כמוהר"ר דוד ן' שמעון יצ"ו שעמד ברוח מבינתו על השאלה ששלחו לו מעי"ת טאנג'ה יע"א בענין פריעת הקנס מביטול השידוכין מכח הבת. וע"ז הורה גבר מע' הח' הש' והכולל הדו"מ ר"מ עי"ת הנז' גדול מרדכי נר"ו וכתב ושרטט דפטור האב כי אנוס הוא בדבר ומע' הרב מגן דוד נר"ו הנז' חלק עליו כמבואר בפסק דינו שלו כיד ה' הטובה עליו. ולפי רוב הענוה כי רבה בקש מאתנו לגלות דעתינו בנדון הנז'. ורצונינו היתה להשתעשע בדבריו הנעימים מהרב הפוסק עליון בסדר ובדברי הרב חסדי דוד הנאמנים נר"ו ואולם אין הפנאי מסכים עמנו מקורות הזמן בלתי נאמן זולת לפי אשר ראינו שני פסקי דינים. דעתינו מכרעת עם הרב מגן דוד נר"ו מכמה טעמי תרצי שהביא מהרב הגאון חתם סופר. והרב חיים שאל. זאת ועוד הדבר מפו' בתורתן של ראשונים דברי דוד הנדפס מקרב שנים עם ס' הון יוסף והוא מהנשר הגדול הגאון הרדב"ז ז"ל הספק בעצמי בדמותו בצלמו בסי' ס"א וז"ל שאלת ממנו על מ"ש הרשב"א בסי' תשע"א במי ששדך את בת בתו וכי עד תרקבה דדנרי וכו' והקשה עליו בשלמא בשבועה פטור דהוי אנוס אבל הקנס יפרע כיון דאית ליה.