ומצור דבש רלג

מדברי מהרשד"ם ומהרש"ך שחייבים לשלם האב או אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היי' במתנים בפי' שמתחייב לתת לו קנס אם תחזור הבת וכו' ע"כ יע"ש

והני ספרי דבי רב שהביא הכנה"ג אינם מצוים אצלינו לראות הענין במקורן של דברים. דאם הרבנים הנז' קיימי בחיוב גמור עה"ד הנ"ל. מצינן למימר דע"כ לא חייבו היכא דפי' אף אם תמאן הבת אלא מטעמא דהיה דרך חיוב גמור ותלה המחי' בבת ואם לא נתרצית נשאר החיוב במקומו. וכמש"ל לד' מהרימ"ט ז"ל

גם הרב יד אהרן ז"ל הביא ההיא דהרב מהרימ"ט ז"ל וכתב שהרב חסן ישועות כתב שמהרימ"ט חילק ע"ד אביו שכתב בח"א סי' ס"ה שפטר את אביה מטעם זה שבתו לא נתרצתה. וכתב ה' יד"א ז"ל בשם ה' משאת משה דלא פליגי אהדדי ה' מהרימ"ט והמבי"ט ז"ל דהמבי"ט ז"ל מיירי שלא נתחייב אפי' אם יבא העכוב מצד הבת וכו' ובחי' הכנה"ג ז"ל ותמה ה' יד"א ז"ל על הכנה"ג איך לא הביא דברי המבי"ט ודמהרימ"ט ז"ל. וכתב עוד וז"ל גם מה שחילק כן בדעת מהרש"ך ליתא. דמהרש"ך ז"ל בח"ד סי' ל"ז כתב דאפי' שהחיוב היה אם לא יתרצה בנו אפי' הכי אינו מחויב האב בקנס ע"כ. איך שיהיה לסברת הרב חסן ישועות דלא מחלק בהכי מוכח דס"ל דל"ה המבי"ט ז"ל אף אם התנה בפי' אם יבא העיכוב מצד הבת ושוב אח"ך לא נתרצית דפטור הפוסק. וכן דעת הרב מהרש"ך לפ"ד הרב יד"א ז"ל. וא"כ נראה דכיון דמידי פלוגתא לא נפקא. ומרן ומורם לא גלו דעתם בזה. אין בכח בידינו להוציא ממון מיד המוחזק

שוב מצינו לרב אחרון מפורסם מעוב"י תונס יע"א בספרו הבהיר משכנות הרועים שכתב וז"ל ראובן שדך יתומה א' כבת שש כבת שבע וחיי"ע בקנס אם תמאן הבת וכשגדלה עמדה ומיאנה וכו' שוה"ד שאם היה הדבר על ידי שבועה חייב לשלם לקיים שבועתו. אבל אם לא היה הענין אלא ע"י קנין סודר פטור מלשלם דליכא טעמא לחייבו משום בושת דהא לא ביישו אלא היתו' ומשום טעמא דנהגו בכך וכו' היי' דוקא באב שמשדך את בתו הוא דנהגו כך ולא המשדך את בת זולתו וכו' ואנן דבתר מרן ז"ל בש"ע גרירנא ובתר מורם ז"ל היכא דלא פליג אסברת מרן ז"ל שלא כתבו אלא טעמא דבושת א"כ אפי' בשדך את בתו פטור אלא שצריך לחקור ולדרוש בדבר היטב אם האב מלמד את בתו. וכמ"ש ה' ב"ד ז"ל שם

ובזה נעשה מעשה לפני מי שגדול עט"ר ר' אבהו ז"ל. ומאותו זמן הנהיג לכתוב בשטר השדוכין בביטול טענת לא ידעתי שבתי תמאן וכו' ע"כ

מבואר יוצא מדבריו ז"ל שאף באב המשדך את בתו ונתחייב בפי' אם יבוא העיכוב מצד הבת דפטור האב. שהרי השאלה כן היתה שראובן נתחייב אם תמאן הבת. וע"ז כתב דלדידן דבתר מרן ז"ל גרירנא אפי' בשדך את בתו פטור. וע"ז הנהיג לכתוב בביטול טענת לא ידעתי וכו' דמשמע הא לא"ה אף שכתוב בפי' אם יבוא העיכוב מצד הבת פטור. ובזה נעשה מעשה וכו'

ואף שכתב הרב ז"ל שאם היה הדבר בשבועה חייב לקיים שבועתו. מ"מ נר' דאם פייסה ולא נתרצית דפטור משבועתו דמה לו עוד לעשות. וכמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל וז"ל אבל לענין שבועה יש לנו לומר שכל שפיים במה שבידו לפייס ובמה דאומדין אותו שהוא ראוי לפייס ולא נתפייסה אינו עובר על שבועתו דודאי לא עלתה עד שיתן תרקבנא דדינרי. אלא שיוכל להתנות לה שאם לא תנשא לזה שהוא הגון לא יתן לה משלו כלום. ואם תנשא לו יוסף לה כפי יכולתו. ואם עכ"ז לא נתפייסה פטור ע"כ. והכא בנד"ד ידענו נאמנה שכבר טרח ויגע שמעון בכמה מיני הפצרות בבת ולא עלתה בידו. ומעתה הרי האב הנז' פטור ועטיר מן הקנס ומן השבועה הנז' וצויי"מ וימ"ן התו"ף טאנג'אר יע"א בחשון דהאי שתא רנ"י ושמח"י בת לפ"ק ע"כ נמ"ך וחתום ע"ז הח' הש' הדו"מ כמה"ר מרדכי ן' ג'ו נר"ו. ע"כ העתק הפס"ד של הנ"ל יצ"ו

ועתה נפן בשאלה יותר בהרחבה עם העתק שטר השידוכין בתוך השאלה וזה עניינה

ראובן היה משודך עם בת שמעון ובעת השידוכין קבעו זמן וכו' ונתחייב חוגו"ש המשודך בקוש"ח כנהוג שאם יתחרט וכו' יפרע קנס כו"כ לזכות המשודכת וגם שמעון אבי המשודכת נתחייב חו"ג גם הוא בקוש"ח כנהוג שאם יתחרט וכו' הן בא העיכוב מצדו הן מצד בתו יפרע קנס כו"כ לזכות המשודך

וזה נוסח השטר. בס"ט והצלחה בשני בשבת בי"ג לח' טבת מש' ברכ"ת לפ"ק הע"ע בקש"מ מדל"ב וש"ח הבחור ונחמד כה"ר שמואל טולידאנו בכהה"ר פנחס ובכח הקוש"ח הנז' ההו"ג ונתחו"ג שלא שדך ושלא ישדך ולא קדש ולא יקדש לשום בת ישראל זולת להבתולה זהרה מב"ת בת כה"ר יוסף טולידאנו בכהה"ר אברהם ז"ל שיקדשנה ויכנס עמה לחופה מהיום וע"ס שנה תמימה וקודם ישלח לה סבלנות לפ"ך ויודה לה שטר כתובה כמנהג העיר הזאת טאנגאר ואם ח"ו יתחרט בשום פרט מכל האמור או אם יעבור המועד הנז' הן בא העיכוב מצדו או מצד הזולת הנה מו"מ ההו"ג ונתחייב חו"ג בכח הקוש"ח הנז' לתו"ל לזכות המשודכת הנז' סך חמש מאות דורוס מב"ט בתו' קנס גמור בלי שיפטר מהם בשום דו"ת שבעולם ולא יש"ב. ובאותו מצב רוע"ע בקש"מ בדל"ב בש"ח כה"ר יוסף הנז' אבי המשודכת הנז' ובכח הקוש"ח הנז' ההו"ג ונתחו"ג להכין ולהזמין לבתו המשודכת הנז' להכניסה לחופה בעה"י עם המשודך הנז' בזמן הנז' ולהעניק לו עמה נדונייא לפ"ך ואם ח"ו יתחרט בשום פרט מכל האמור ויבא שום עיכוב מצדו או מצד המשודכת הנז' או מצד הזולת או אם יעבור המועד הנז' הנה מו"מ ההו"ג ונתחו"ג בכח הקוש"ח הנז' לתת ולפרוע למשודך הנז' סך חמש מאות דורוס מב"ט בתו' קנס גמור מבלי שיפטר מהם בשום דו"ת שבעולם ולא יש"ב והוע"ב ששט"ז מומ"ק עליו ועי"א בכחז"ו סבדי"ץ וכו' ובאח"נ עליהם ועי"א ועב"ן קואג"ט שו"ש כתחז"ל דלא באס' ודלא בט"ד ונג"ה בקוש"ח מיד המשודך הנז' ומיד אבי המשודכת הנז' כל אחד כפי חיובו והיה זה ביום ובח' שנה הנז' פה טאנגאר יע"א והשוב וקיים וחתומים ע"ז ה"ר מסעוד הכהן הי"ו וה"ר משה צרפתי הי"ו

ואח"כ הלך אבי המשודכת הנז' ושידך את בתו לאיש אחר וחזר בו מהשדוכין הנז' ויען ויאמר שבתו אינה חפצה במשודך ועשה כמה מיני פיוסים ולא נתרצית בתו להנשא למשודך והמשודך הנז' צועק ועונה ע"מ וע"מ יבוזו זרים יגיעו וילך אביה לשדכה לאיש אחר שאדרבא היא חפצה בו והוא חפץ בה והשדוכין ששדך את בתו הוא מצדו ולא מצדה והטענה שטען שפייס את בתו הכל שקר ולא היו דברים מעולם ואם ירצה