ומצור דבש רלב

הרי הראיתיך נוסח ההסכמה מנופה ביה נפה בנויה על מוסדי הדת. ובכן אשימה קנצי למלין כי ההסכמה הזאת היא אימתני ותקיפא דלית נגר דיפריקינה. ובצאתה לפועל בעהי"ת ע"פ משפטי תנאיה בהסכמת הקהלות אין לחוש עוד לשום קידושין ובזה נמצא מזור ותעלה בעיה"ת מכל המכאובים המתחדשים בענין הלזה. ולצורי אוחילה ישיב שביתנו כבראשונה. ומלאה הארץ דעה לעבוד את ה' כי ישראל קדושים הם. מזוקקים ככסף טהור הם וזרעם כיוצא בהם. ולאו בהפקרה ניחא להו ואת כל ונוכחת. אינן מפקיעין עצמם מדי שעבוד שמים. לרצון להם העשוי לנחת. ושבו שופטינו כבראשונה לשמור משמרת חקי דתינו הנאמנה והצרופה כל שהיא תפארת כיר"א. הלכ"ד זעיר שם הבעהח"מ בש"א לסיון ש' התרס"א פה ק"ק מצרים יע"א. הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט

ההסכמה הזאת נתקבלה ברצון מאת רבני הקהלות שחתמו עליה נתקבלה באהבה בכל מחוז מלכות מצרים כמ"ש המעיין כ"ז באר היטב כמו שנדפס הכל בספרי הקטן נהר מצרים ח"ב ד' עק"ב יעו"ש. הודות והלל לה': סימן ז'. הלכות קדושין (קנס) בן יכבד אב פסד"ז מעט"ר מרן אבא זצוק"ל טופס פס"ד שהוזקקו בעליו להעתיקו לאיזה סיבה וז"ן אב"א חב"ת

שאלה. ראובן היה משודך עם בת שמעון ובעת השידוכין קבעו זמן וכו' ונתחו"ג המשודך בקוש"ח כנהוג שאם יתחרט וכו' יפרע קנס כו"כ לזכות המשודכת. וגם שמעון אבי המשודכת נתחו"ג גם הוא בקוש"ח כנהוג שאם יתחרט וכו' הן בא העיכוב מצידו הן מצד בתו וכו' יפרע קנס כו"כ לזכות המשודך ושוב אח"ך חזרה בה המשודכת. ובכן מינה ראובן. לאחיו מורשה בחריקה ועמד למשפט עם שמעון ותבע לו לגדל פר"ע הקנס הנז' וע"ז נתרבו הטענות ביניהם דברים שלא ניתנו ליכתב. ונר' דאין צורך להזכירם. כי לפי קוצ"ד ואם דל הוא נר' דפטור ומותר שמעון מן הקנס הנז'

ולכאורה היה נר' לפוטרו ממ"ש הרשב"א סי' תשע"א על ראובן ששדך את בת בתו לבן שמעון וחי"ע לתת לו דבר ידוע בקנס ושבועה לזמן ידוע. ואח"ך עמד ושדכה לאחר וטען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון. והשיב שהדין עמו שזה אונס גמור הוא ומיהו ה"מ כשהוא בן ודאי ולא כמסבב וגורם האונס והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ע"כ. ופסקו מור"ם בא"ה סי' נו"ן ס"ו וסיים הרשב"א שם והביא הרב"ש דאפילו תאמר שהוא יכול לפייסה במעות אטו תרקבא דדינרי בעי ליתן. וא"ת הי"ל להתנות שאם. תסרב יהיה פטור לא היא אונסא דלא שכיח הוא שכל הבנות מתרצות למי שירצה האב וכו' ע"כ

אלא דנר' דאין משם ראיה לנ"ד דבנדון הרשב"א ז"ל לא נתחייב כ"א לפייסה דוקא ואם לא נתפייסה לא בעי למיהב תרקבא דדינרי. אבל בנ"ד שהחיוב היה הן בא העיכוב מצד הבת ושוב אח"ך לא נתרצית הבת אפשר לו' דחייב הפוסק דאדעתא דהכי נתחייב. וכן מצינו למהרימ"ט ז"ל חח"מ סי' קל"א שנשאל בראובן ששדך את בת שמעון וכו' ועשו ביניהם שטר שידוכין וחיי"ע על הקנס באופן זה דהיינו שראובן הודה איך שחייב לשמעון מאתים פרחים מהלואת חן וחסד שהלוה ממנו ואם בע"ה יבא הזיווג לידי גמר ולא יבוא שום עיכוב מראובן מעתה מוחל שמעון וכו' וכמו כן נתחייב שמעון. ואם ח"ו יבא שום עיכוב משמעון או מבתו החוב הנז' במקומו עומד וכו' זהו תורף השאלה לענינינו. והשיב הרב לטענה זו וז"ל, מה שטען שמעון שהבת אינה מתרצית וכו' ומה בידו לעשות. אפי' בטענה זו לא מזור לבלתי תת המאתים זהו שחיי"ע שהרי זה לא מחל אלא בשתתרצה בתו להנשא לו ומאחר שאינה מתרצית החוב במקומו עומד וכו' יעו"ש

נראה מדבריו ז"ל דהיכא שנתחייב בפי' אם יבוא העיכוב מצד בתו ולא נתרצית בתו דחייב

אלא דנוכל לומר דע"כ לא חייב הרב ז"ל אלא בנדון דידיה שחיוב הקנס הוא בדרך חוב גמור ואם תתרצה בתו מוחל לו. דתלה המחילה בבתו וכשלא נתרצית נשאר החיוב במקומו. וכמ"ש הרב ז"ל שהרי זה לא מחל אלא בשתתרצה בתו. אבל כאשר יהיה האופן כנד"ד שאינו עה"ד הנז' אלא שחיי"ע להכין את בתו לזמן המוגבל ואם יתחרט וכו' בין אם יבא העיכוב מצד בתו וכו' יתן קנס כו"כ. אפשר לומר דבזה ידין יורה הרב ז"ל דפטור הפוסק דאנוס הוא דכיון דלא על דעתו שלא תתרצה בתו יען שכל הבנות מתרצות וכו' אמטו להכי נתחייב אף אם יביא העיכוב מצד הבת וכשלא נתרצית איכא למימר דפטור

וכדמצינו להרב ח"מ שחלק בין נתחייב דרך חיוב או לא. שכתב שם ס"ק ט"ו עמ"ש מורם ז"ל דהפוסק פטור מהקנס דמיקרי אונס כתב וז"ל לכאורה נר' דוקא אם חיי"ע ליתן לו את הכלה וכו' ואם לא יקיים יתן קנס וכו' מצד האונס יכול לפטור עצמו. אבל אם חיי"ע בדרך שנתחייב לפני זה שחיי"ע ליתן להחתן בלי שום תנאי מנה. והחתן נתחייב אם יתן לו הכלה וכו' יהיה החוב מחול ואם הכלה אינה רוצה אף שהאב אנוס ע"ז במה שפטר מחייובו וכו' וכ"ז שאינו מקיים התנאי אין החוב מחול לו וכו' ע"כ

וגם בנתחייב דרך חיוב סיים הרח"מ שם וכתב וז"ל ומ"מ י"ל דמ"מ אומדנא דמוכח שלא נתחייב רק על דעת שהיה סבור שבתו לא תסרב וכו' ומ"מ צ"ל אם זה מיקרי אומדנא ע"כ יעו"ש. ועיין להרב"ש שם ס"ק ט"ז דפשיטא ליה דאף בכי הא דנתחייב בלי שום תנאי והיא מסרבת דפטור הפוסק יעו"ש. וא"כ נר' דאם באנו לדון ע"פ האומדנא הנז' דאף אם פי' ואמר בין אם יבוא העיכוב מצד הבת ושוב אח"ך מסרבת הבת דפטור הפוסק דאומדנא דמוכ"ח היא שלא נתחייב כ"א דוקא אם לא תסרב ובחשבו כן שלא תסרב כי כל הבנות מתרצות למי שירצה האב הוסיף ואמר בין אם יבא העיכוב מצד הבת

שוב מצינו להרב הכנה"ג סי' הנז' הגה"ט אות ל' וז"ל ה' ובס' פנים חדשות בהל' קנסות כתב משם הרמ"ע מפאנו סי' פ"א שאפי' באב ששדך את בתו בקנס לחוזר ובקנין ושוב הבת לא רצתה בבחור דהאב פטור מהקנס. ובדבריו נר' מתשו' הרשב"א וכו' ואפשר לי לומר דהכל מודים בדין הרמ"ע מפאנו. ומה שנר'