ומצור דבש רלא

הננו אנחנו מפקירים מו"מ בהפקר גו"ש כל מין כסף ושוה כסף וטובת הנאה המועילים לקדש בהם את האשה אשר ינתנו לשם קידושין. הן מיד המקדש ליד האשה המתקדשת או על ידי שלוחו ושליח שלוחו של המקדש. או על ידי שלוחה ושליח שלוחה של המתקדשת. וכן האב המקבל קידושין בעד בתו הקטנה או גדולה ברשותה בכל צד ואופן שיהיה. בין אם יהיו הקידושין במזיד או בשוגג ואפי' דרך אונס בכל אופן שיהיה ובכל מקום שיהיה בכל ערי מלכות מצרים הארץ לגבולותיה מסביב. הרי מו"מ הכסף ושוה כסף וטובת הנאה ההם הניתנים לשם קידושין נגד ההסכמה הנז' ואפי' רק נגד תנאי א' מג' תנאיה הנז"ל יהיו הפקר גו"ש לכל הזוכה בהם תחילה כזוכה מן ההפקר. וכמגביה מציאה מן השוק שאין בה סימנין. ואשה המתקדשת היא או שלוחה ושליח שלוחה יזכו בכסף ושוה כסף. וטו"ה הניתן לידם לשם קידושין נגד ההסכמה הנז' הן כולה או נגד רק אחד מתנאיה. בזכיה גו"ש מן ההפקר. ולא יהיה להמקדש ההוא ולא לשלוחו ושליח שלוחו שום אחיזה בכסף ההוא ואפילו טובת הנאה כלל. כדי שלא יהיה להקידושין ההם שום אחיזה ותפיסה באשה המתקדשת כדי לקדשה ולקנות אותה על ידם בשום צד ואופן שבעולם. כי היא או שלוחה ושליח שלוחה זכו לעצמה בכסף ההוא זכיה גו"ש מן ההפקר והרי המקדש לא נתן לה דבר משלו ולא כלום ולא תהיה מקודשת לו כלל. ומותרת לשוק בלתי גט כלל וכלל

וליותר יפו"ך ותוספת חיזוק להסכמתינו הזאת בענין הפקעת הקידושין ע"י הפקרת כספם כדבר האמור ולהוציא הדבר מכל נדנוד ספק. הנה אנחנו כולנו יחד. מו"מ אנחנו פוסלים עלינו ועל בנינו ועל בנותינו ועל דורותינו וע"כ הדורות הבאים אחרינו לגור בארץ מצרים הארץ לגבולותיה סביב. הן בעריה הגדולות עוב"י מצרים ועוב"י נא אמון יע"א. והן בכל עריה וכפריה אשר בכל גבולה ותחומה מסביב הן הבאים לדור דירת קבע או עראי או רק עובר ושב. כל מיני עדים אשר יעידו בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד בכל מקום שיהיה ובכל זמן שיהיה. עדות קידושין שנתקדשה לפניהם שום בת ישראל. באחת הערים ממלכות מצרים ומגבולה ותחומה מסביב נגד ההסכמה הנזכרת או אפילו רק נגד אחת משלש תנאיה. בין אם יהיו העדים אנשים פשוטים מהמוני העם או תלמידי חכמים תופשי התורה ומופלגי בחכמה ותושיה. בין אם יהיו שוגגים או מזידים. או מוטעים או אנוסים שלא ידעו מהסכמתינו זאת. אנחנו פוסלים אותם ואת עדותם בענין הקידושין שנעשו נגד ההסכמה כאמור. פיסול גו"ש עלינו ועל בנינו ובנותינו ועז"ז ועל המקדש ההוא ועל המתקדשת ההיא ועל כל הבאים אחרינו עד סוף כל הדורות לגור במלכות מצרים מקצה ארץ מצרים ועד קצהו באופן שלא תהיה שום ריח אחיזה ותפיסה דקידושין ההם ע"פ עדותם כלל. וכאלו מקדשה שלא בפני עדים כלל. וכמקדש בפני פסולי עדות דאורייתא שאין לחוש לקידושין הניתנין בפניהם כלל ועיקר כדי להכריחה גט אפילו משום חומרא בעלמא. ומו"מ קבלנו עלינו ועל בנינו ובנותינו וע"כ דורותינו וע"כ הדורות הבאים אחרינו לגור בארץ מצרים כולה הן דירת קבע או עראי או רק עובר ושב. סברת רבינו הרשב"א זלה"ה בענין פיסול עדי הקידושין כמו שנתקבלה סברתו ונתפשטה בכל ישראל. בענין פיסול עדי המודעה בגט ובפרט בענין כזה שהוא תקנת הצבור והקהלות אשר מצד הדין הרשות נתונה לכל צבור לקרב או לרחק כפי רצונם והסכמתם כמובא בספרי הפוסקים ז"ל כידוע

ובכן מו"מ תהיה תקנת הפקעת הקידושין ע"י הפקרת כספם עם פיסול עדי הקידושין הנתנים כנגדה שניהם כאחד טובים לבלתי לחשוש עוד שום חשש לכל מיני הקידושין הניתנים כנגד ההסכמה הנז' ואפי' נגד אחד מתנאי ההסכמה הנז"ל בכל הערים והכפרים שבמלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצהו השני. ולהיות המתקדשת ההיא מותרת לשוק בלתי גט וריח הגט כלל ועיקר

ואחרי אשר תתפרסם ההסכמה הזאת בקהלות הראשיות של מלכות מצרים שהם עוב"י מצרים ועוב"י נא אמון יע"א ע"י הכרוז והקריאה ד' שבתות רצופים בבתי כנסיות בתפלת שחרית ביום שב"ק וכאשר נודיע במועדו שמות הארבעה שבתות שהוכרזה בהם. אז עבור הזמן הזה מן היום ההוא והלאה כל הקידושין שינתנו נגד חקי ההסכמה הזאת ואפי' נגד אחת מתנאיה יהיו בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר. וכבר ביררו אנשי הקהלות העי"א מיום אשר ביררו אותנו לשבת על כסא ההוראה כי כל המקדש אדעתא דרבני הקהלות מקדש. והרי אנחנו והקהלות כולנו יחד הפקרנו כל כסף הקידושין שינתנו כנגד ההסכמה שהסכמנו כולנו בה ופסלנו עלינו עדי הקדושין ההם פיסול גו"ש והרי הקדושין ההם מו"מ בטלים ומבוטלים לא שרירין ולא קיימין ולא יהיו חלין מעיקרן כדבר האמור

והסכמתינו זאת אשר היא סייג וגדר לחקי התורה ושמירת טהרת האומה וגזעה וזרעה. תהיה עומדת בתקפה וחזקה לדורות עולם נצח סלה ועד. עד ביאת גואל צדק. אשר תשוב עטרת הדת לאיתנה הראשון בעהי"ת ושבו שופטינו כבראשונה אשר בידם שבט מושל להקים משפטי חקי הדת על תלם. יראו עינינו וישמח לבנו ובכח המסור בידינו ככל האמור אנחנו מחייבים את כל הבאים אחרינו לשרת בקדש הם וז"ז עד סוף כל הדורות לשמור משמרת ההסכמה הזאת בלתי שינוי ותמורה. וכ"כ אנחנו מחייבים את כל בר ישראל אשר יביא לגור בארץ מצרים מקצה גבול ארץ מצרים ועד קצהו. הן דירת קבע או עראי או רק עובר ושב כגר כאזרח לשמור ולעשות ולקיים את כל תורת ההסכמה הנזכרת לכל פרטיה וסעיפיה כאמור

והאיש אשר יעשה בזדון לקום ולערער אחרי זאת אחרי ההסכמה הנזכרת בשום זמן מהזמנים ולגרום במעשיו להתנגד לה ולבטלה. או לבטל א' משלש תנאיה וסעיפיה כדי לגרום ביטול כולה. מלבד כי מעשיו מו"מ הם בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר כי מה כחו יפה נגד הרבים ובטל הוא במיעוטו כנגד הרוב. עוד בה ידע המערער ההוא כי הוא מחריב הישוב המדיני והמוסרי וגורם רעה לבנות ישראל לתומתן ולטהרתן ועונו ישא האיש ההוא לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב. אמן

וע"ד אמת וצדק ח"ש אנחנו צעירי הצאן העומדים לשרת בקהלות הגדולות שבמלכות מצרים יע"א בש"א לחדש סיון סדר למקרא הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדורותיכם. ש' חמשת אלפים ושש מאות וששים ואחת לבריאת עולם. בא סימן כי שמרו אמרת"ך ובריתך ינצורו לפ"ק והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים: