ומצור דבש רל

דבר נמנע עתה מצד נימוסי הממשלות כידוע) יען שמטרת התקנה היא לגדור גדר בפני פריצי הדור הנותנים עיניהם בבנות הארץ. ולוכדים אותן ברשת ערמתם. ולדאבון לבב ראה ראינו בדור הזה נפרץ גדר הצניעות. ונהרסה חומת הבושת והמוסר ואין בידינו לגדור הפרץ. יען מלכות מצרים היום היא מלכות הדרור והחופש. ומיושבת מאנשים ועמים שונים ממזרח וממערב מצפון ומים. וגם חסות צלם חלוק הוא למיניהם מי מהם חוסה בצל צרפת. ומי בצל איטאליה. מי בצל ענגלאנד אוסטרייך וכו' אשר נימוסיהם ודתיהם שונות זו מזו. וכאשר יקרה שאיש מהחוסים בצלם יעבור על תקנת העיר ויקדש שלא כדת. יקשה מאד להציל טרפו מפיו ולתת גט לארוסתו מסיבות שונות. יש שממשלתו לא תרשהו לגרש בשום אופן ותשאר הבת ההיא עגונה כל ימיה. ויש שממשלתם לא תכיר הגירושין כי אם הנעשים לפניהם כפי נימוסם ובהתגרשם לפני השופט ע"פ הנימוס שלהם יחזיקו אותם לפנויים רח"ל ויתירו אשת איש לשוק. וכהנה מכשולות בעוה"ר

עוד בה הנה מלכות מצרים שעריה ודלתותיה פתוחים לכל עובר ושב ואין מכלים. והבאים מצרימה אם זכרים הם לא נדע אם נשואים הם כבר או משודכים בעירם או פנויים. וכן הנשים הבאות לגור בארץ בטרם התחקות עליהן אם הן פנויות אלמנות או גרושות. או עדיין עליהן זיקת בעל או זיקת חליצה ויבום. יעשו מעשיהן בסתר לקדש או להתקדש. וכאשר תתגלה ערמתם בקהל ניגע בדי ריק לתקן את המעוות. מהם שברחו והניחו ארוסותיהם אחוזים בכבלי העיגון. ומהם עזי נפש אשר יתנו כתף סוררת ולא ישמעו לקול מורים. בהשענם על הממשלה אשר הם חוסים בצלה. ויודעים שאין בידינו לכופם לקרב או לרחק. וע"כ לא יבושו בעברם על דת. ורבה העזובה בקרב הארץ הזאת המלוקטת מעמים וממשפטים שונים

וע"כ ראה ראינו שעל כל צדי צדדים שנתהפכנו אין אופן להציל בנות ישראל מרשת רמיה הפרושה לפניהם ולהסיר המכשול המעציב והמדאיב הלזה מדרך עם הקדוש. ולגול חרפה מעל דתינו ואמונתינו הטהורה מלעג האומות אשר אנחנו יושבים בארצם אשר אין להם בדתיהם חקי הקידושין כמונו. ויעטו עלינו חרפה לאמר שחק הקידושין הנהוג בישראל הנהו רשת רמיה ופח יקוש לצוד בו נפשות בנות ישראל במצודה רעה. ותרופה לזאת לא מצאנו כי אם בהתרופה הבדוקה והתקנה הקדומה והנאמנה אשר תקנו לנו רבותינו הגאונים והפוסקים הראשונים וגם האחרונים זיע"א. שהיא הסכמת הפקרת כסף הקידושין והפקעתם וכאשר הנהיגו אותה בדורותיהם דור אחר דור (כמבואר בתשו' הרשב"א סימן תקנ"א) כדי לחסום הדרך בפני פריצי הדור בני עולה הגם שהמה בדורותיהם היתה ידם תקיפה לשבר מלתעות עול ולהקים ולהרים דגל הדת. עאכו"כ בדורינו האחרון הזה אשר הפרוץ מרובה על העומד. ואנחנו בגלותינו משועבדים לנימוסי המדינות שאנחנו נפוצים בהם. עדי יערה עלינו רוח ממרום. ובשם ה' קמנו ונתעודד לצאת בעקבותיהם ולהתלמד מקדושת מעשיהם איך נתנהג בשמירת הדת וחקיה הצדיקים וישרים. ה' יעזרנו עדכ"ש אמן

ובכן אנחנו הח"מ רבני ודייני הקהלות הראשיות אשר במלכות מצרים כולה. ה"ה עוב"י מצרים ועוב"י נא אמון יע"א ואתנו גם מע' הרב המורה צדק לקהלת אחינו האשכנזים יצ"ו אשר בעוב"י מצרים החתום אתנו מטה. ובעצת מעלת השרים והסגנים נשיאי העדות דעוב"י מצרים ודעוב"י נא אמון יע"א וגדולי אנשי הוועדים דשתי הקהלות הגדולות שבכל ערי מלכות מצרים כולה. ובידיעת והסכמת רוב אנשי צורה בהקיבוץ הנבחר בהאסיפה הכללית שנעשית בעוב"י מצרים יע"א יום ב' בשבת חמישי לחג הפסח דשנתינו התרס"א בבית המדרש של ב"ד הצדק דק"ק מצרים כידוע. הננו בשם ה' החפץ בשלום עמו ובכח ב"ד יפה המסור בידינו מתורתינו הקדושה והטהורה. ובכח המסור בידינו מהממשלה הרוממה יר"ה לדון ולהורות את חקי הדת ומשפטה בארץ ובפרט בעניני האישות והנישואין והקידושין וכל המסתעף להם שרק בידינו מסור כידוע ומפורסם. ובכח המסור בידינו מאנשי קהלותינו הנכבדים העי"א מעת שבררו אותנו ובחרו בנו לרעות ביעקב ע"פ דת ודין. הנה אנחנו מסכימים בהסכמה גמורה שו"ק. הסכמה החלטית בכל חזק ותקף ועז. ככל תו"ח כל ההסכמות שנעשו בישראל מימות משה רבינו ע"ה ועד היום הזה. וההסכמה הזאת אנחנו מקבלים אותה עלינו ועל בנינו ועל דורותינו וע"כ הבאים אחרינו לשבת בקדש ולגור בארץ מצרים בכללה הן בעריה הגדולות עוב"י מצרים ועוב"י נא אמון יע"א. הן בכל כפריה העומדים תחת דגלי שתי הקהילות הגדולות הנ"ל. והן בכל גבול ותחום מצרים ובכל מקומות הנלוים למלכות מצרים והמתיחסים לנסיכותה. הן הבאים לגור בארץ דרך קבע או עראי או רק עובר ושב. קבלה שלימה בכל לב ונפש כקבלת התורה בהר סיני. וכאשר קבלו ישראל עליהם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. שמהיום הזה והלאה לא יוכל שום בר ישראל לקדש שום בה ישראל גדולה או קטנה בתולה או אלמנה או גרושה או חלוצה. בשום צד ואופן שבעולם. בכל מלכות מצרים ערי הארץ לגבולותיה וכפריה בכל גבולה ותחומה מסביב כי אם על פי כל שלשת התנאים האלה יחד. ואלו הם

א) שיהיו הקידושין ברשות הרב אב בית דין היושב על כסא ההוראה בעיר ובכפרים שאין שם אב"ד. יהיו הקידושין ברשות הגבאי במקום ההוא אשר קבלוהו עליהם ונבחר מהקהל להיות גבאי בכפר ההוא: ב) שיהיו הקידושין לעולם במנין יו"ד מישראל ומכללם סופר ב"ד הצדק או איש אחר הבא מכח הרב אב"ד ורשותו. ובכפרים יהיה מכלל העשרה חכם העיר או איש הבא מכח גבאי העיר ההיא ורשותו: ג) שתמיד יהיו הקידושין בשטר כתובת אירוסין כפי החק השורר בארץ בענין הזה ועל פי כל שלשת התנאים האמורים יהיו מהיום הזה והלאה כל הקידושין הניתנים לכל בת ישראל בכל ערי מצרים מן הקצה עד הקצה. אחד מהנה לא תחסר לעולם

ומו"מ כל בר ישראל אשר יעבור על ההסכמה הזאת ויקדש שלא בידיעת ורשות הרב אב"ד הי"ו. ובכפרים שלא בידיעת הגבאי המקום ההוא ושלא במנין י' מישראל ומכללם סיפר ב"ד או איש אחר הבא מכח הרב אב"ד הי"ו ובכפרים א' הבא מכח גבאי המקום ההוא ושלא בכתובת נישואין או אירוסין. באופן שעבר על ג' חקי ההסכמה. או אפי' רק על א' מהנה. מו"מ יהיו הקידושין ההם בטלים ומבוטלים כחרם הנשבר וכדבר שאין בו ממש. שמו"מ בכח ב"ד יפה עם הסכמת הקהלות אשר אתנו. אשר נתנה להם תורתינו הקדושה והטהורה. העז והכח והיכולת המוחלט לכל קהלה וקהלה מישראל לעריהם במושבותם. לתקן בקהלותיכם את אשר ירצו לתקן לטובת ישוב קהלתם המדיני והמוסרי. בשם ה' ברוך הוא. אנחנו כולנו יחד