ומצור דבש רכט

שבידינו ודי. ואין צריך לחפש שיהיה האופן ההוא מוסכם אליבא דכ"ע עד שלא ימצא חולק. כי בזה יגע הרבה ואולי ימצא מעט או לא כלים

ובנדו"ד של ההפקרה. הלא ידעת מי המה מיסדי התקנה? איתני עולם וזרועות התבל. רבותינו הגאונים רב שרירא גאון ורבינו האי בנו והרשב"א והריב"ש והתשב"ץ. ועד אחרון גדול ורבני מצרים מהר"ם אלשקר ז"ל שאמר שהוא יכנס בעובי הקורה להתיר אם יעשו ההסכמה בהסכמת רבני הגלילות והרי עשינו כאשר אמר. ומה לנו עוד. וכדי הוא אחד הרבנים הנ"ל לסמוך עליו עאכו"כ כל הרבנים הנזכרים רבנן תקיפי קמאי ובתראי. בודאי נקיטנא בשיפולי גלימייהו ורהיטנא. וכן נאה וכך יאה לנו בעת הזאת לגדור גדר המוסר והצניעות ולתקן את התקנה הזאת ובפרט שדעת הקהל העי"א נוחה הימנה. וכאשר כל האסיפה הכללית שנעשית ביום ראשון דחוהמ"פ היתה צהלה ושמחה על התקנה היקרה והנחמדה הזאת. וה' יעזרנו

ועוד עשינו ליותר תוספת טובה לחיזוק תקנת הפקעת הקידושין הנז"ל ולעשותה תקנה טובה והגונה. מיציאה מדי ספק גם להפוס' המחמירים בתקנת ההפקרה בזה יודו דאין כאן בית מיחוש. והענין שאחר שעשינו בההסכמה הפקרת כסף הקידושין הפקר גמור ככל האמור עוד הוספנו בנוסח ההסכמה. שמו"מ אנחנו פוסלים עלינו ועל זרעינו ועל ז"ז ועל כל הבאים אחרינו לגור בארץ וכו' כל מין עדים אשר יעידו הן בפני ב"ד הן שלא בפני ב"ד בכל מקום שיהיה. שאיזה בת ישראל ממלכות מצרים נתקדשה בפניהם נגד חקי ההסכמה הזאת. פיסול גו"ש ואפי' אם יהיו העדים ת"ח תופסי תורה אנחנו פוסלים עדותם לענין הקידושין שהם נגד ההסכמה. באופן שלא יהיה לעדות ההיא שום ממשות וכאלו קדשה שלא בפני עדים שאין לחוש לקידושין. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בענין פיסול עדי המודעה בגט. אשר נתפשטה סברתו בכל ישראל. ועליה סומכים כל בתי דינין שבעולם בענין ביטול המודעה של המגרש. וכן כתבנו בההסכמה שקבלנו עלינו סברת הרשב"א לענין פיסול העדים

ואם אפי' יחיד המגרש יכול הוא לפסול שני עדים המעידים עליו שעשה מודעה. באופן שאחד פוסל שנים. עאכו"כ בתקנות הקהלות והצבור שמצד הדין הקהל יכולים לתקן בקהלתם אפי' דבר שהוא נגד הדין. כל שקבלו עליהם כן די

ומצאתי הדבר מפורש בס' חוט המשולש ח"ד של התשב"ץ בתשו' הרב מהר"ש דוראן ז"ל נגד התשב"ץ ז"ל בשאלה ט"ו. על קהל שיושבים בעיר קטנה וכולם קרובים זל"ז ופסולים להעיד זע"ז. ורצו הקהל לעשות הסכמה לקבלת עליהם עדות הפסילי' אם יש יכולת בידם לעשות כן. כיון שע"י הסכמתם מכשירים לעדות הקרובים הפסולים מה"ת. והשיב הרב ז"ל שהקהל יכולים לעשות כן ולהכשיר עדות הקרובים. וכתב שהרשב"א כתב בתשו' יותר מזה (ה"ה בסי' תשכ"ט) שהקהל קבלו עליהם לסופר הקהל שיהיה הוא נאמן כב' עדים. והשיב הרשב"א שכל מה שיעשו הצבור מוסכם הוא ומקובל כדין גמיר וכו' יעו"ש. ולבסוף הביא דברי זקנו הרשב"ש ז"ל שכתב וז"ל בענין תקנה זאת הצבור אינם יכולים לעשות תקנה זאת אלא בעדות ממון. ואע"ג דאמרינן בפ' חזקת ובהשולח. כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ורבנן אפקיענהו לקידושין מיניה. היינו דוקא בהפקעה אבל בקיומי לא עבדי רבנן תקנתא וזה ברור. לפי שבהפקעת הקידושין אנחנו אומרים דאם קידשה בכסף הפקירו רבנן אותו הכסף ממנו ואם קדשה בביאה שויוה לבעילתו בעילת זנות ואם קדש אותה בשטרא אפ"ל דשויוהו רבנן להנהו עדים פסולי עדות. אבל במי שאין קדושיו קידושין. דמקדש בפני קרובים הפסולים. אי אפשר לומר דשוינהו רבנן קדושין דכיון דליכא קדושין ליכא דעת רבנן עכ"ל

הרי הדבר מפורש דודאי דאמרינן אפקיענהו רבנן לקידושין לאו דוקא הפקרת הכסף הוא דאפקיעו. אלא גם קדשה בשטר. שוינהו רבנן. לעדים עדים פסולים. וכמו שאין כאן עדים כלל. וכיון שהוכחנו לעיל משם כל הנך רבוואתא. דכח הקהל גדול הוא ככח ב"ד בענין ההפקעה וההפקרה. בענין הקידושין. פשיטא דיש בידם לפסול את העדים שיעידו נגד הסכמתם. וק"ו הוא אם להכשיר הקרובים דעבדי מעשה בידים נגד התורה שפסלה הקרובים. לא כ"ש היכא שפוסלים את עדותם עליהם. דודאי שפיר. דמי. וכיון דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. הרי אין דעת רבנן להשכיר עדות זו. והרי הם כמאן דליתנהו לדעת רבנן והדברים ברורים

ודע שאין אנחנו פוסלים אה העדים מטעמא דכיון שעברו על ההסכמה. פסלינן לעדותם. דא"כ אתה רוצה לפוסלם מטעם עבירה. וא"כ הו"ל מקדש בפסולי עדות בעבירה דרבנן דקי"ל דהוי ס' מקודשת צריכה גט וכמו שכתב הרשב"א בסי' אלף קפ"ג ופסקו מרן בסי' מ"ב ס' ה'. ודברים אלו אין להם שחר. בנדו"ד חדא שהרי לא העלנו בגוף ההסכמה חרם ושבועה. שיקרא שעבר על חרם הקהל. וזאת שנית דאטו מי לא משכחת לה שהעדים באים מחוץ ולא ידעו מההסכמה עדיין. ומה עבירה עשו. אלא דטעם פיסול העדים על הפוסלים עליו לאו מטעמא דעבירה כלל. דאטו בפיסול עדי המודעה שפוסל המגרש עליו בענין ביטול המודעה בגט. אטו העדים פסולי עדות נינהו. אם מסר מודעה לפניהם. ומה עבירה יש שם. ומוכרח לומר דזאת התקנה ניתנה מרשות התורה לאדם. להכשיר את הפסול עליו וכדתנן נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך. דאינו יכול לחזור בו כיון דקבלם עליו ה"ה והוא הטעם בפיסול העדים. שהאדם רשאי לפסול את העדים אשר יעידו עליו נגד מה שהוא חפץ. והדברים פשוטים. וכיון שיש לכל אחד רשותו בידו לפסול ולהכשיר את העדים. ק"ו הדברים בהסכמת הצבור שכחם גדול וכדכתיבנא

וא"כ הכא בנדו"ד צירוף תקנת ההפקרה שהיא אימתני ותקיפא מצד הדין. עם הסכמת פיסול העדים עליהם ועל זרעם שניהם כאחד טובים לבלתי לחוש עוד כלל לכל הקדושין הניתנין כנגד ההסכמה הנז"ל ואפי' לסברת המחמירים וכדכתיבנא. בע"ה: והא לך נוסח ההסכמה אות באות

להיות שכבר ידוע שבארץ מצרים יע"א יש תקנה קדומה מרבותינו רבני מצרים הקדמונים זיע"א. שלא יוכל איש לקדש אשה כי אם ברשות ב"ד שבזמן ובמנין עשרה מישראל. ומכללם יהיו סופרי הקהל. והעובר ע"ז הוא נלכד בחרמ'ו רח"ל. וע"פ אותה התקנה היו דנין כל הבתי דינין שקמו אחריהם עד היום הזה. ובימים האחרונים רבני קהלות שבמצרים הי"ו היו מכריחים להעובר ומקדש נגד ההסכמה הנז' לתת גט כריתות להבת שקידש שלא כדת כדי שלא יהא חוטא נשכר (כי משפטי הנדויים והחרמות הוא