ומצור דבש רכז

וכונת הרב לומר דתקנת הקהלות ותקנת הפקרת כסף הקידושין מכח הפקר ב"ד הפקר כולם בהשוואה אחת. ועל שניהם אומר שלא נעשה מעשה בהם לעולם

ולא זכיתי להבין אמרי קדוש. דהלא ממקור אשר ממנו חוצבו הדברים האלה. שהוא התשב"ץ ז"ל והרשב"ש מר בריה כתבם בשמו. משם הוכחה להפך ממש. שהרי נוסח הדברים האלה. שמעולם לא נעשה בהם מעשה. הם דברי התשב"ץ בח"א סי' קל"ג בריש התשו'. וחזרו ונשנו בח"ב סי' ה' והדבר נמנע לפרש בדבריו שאפי' על תקנת ההפקרה של כסף הקידושין קא מסהיד שלא נעשה מעשה לעולם. שהרי הרשב"א ז"ל קא מסהיד שרב שרירא גאון ואבותיו נהגו כן. וכן ציוה לקהל אחד לעשות כן. והרשב"א גופיה לימד לבנות עירו כן. להצילם מפח יקוש. והיאך הפה יכולה לומר שלא נעשה בהם מעשה לעולם? וזאת שנית שהתשב"ץ גופיה בח"ב סי' ה' אחר שפקפק בהפקעת הקידושין ע"י תקנת הקהלות. לאחרונה הביא דברי הרשב"א בהמצאת הפקרת הקידושין. וכתב שבתקנה כזו נתבטלו הקידושין והכי אסיק למילתא. ומוכרחים הדברים שעל תקנת הקהלות לבד בלתי הפקרה. כתב התשב"ץ שלהפקיע הקידושין ע"י תקנה זו נשאל ע"ז כמה פעמים ומעולם לא נעשה בהם מעשה. לא ע"י תקנת ההפקרה שלא נשאל עליה. ולא עליה דיבר בקדשו. וכאשר הארכתי לעיל בפירוש דברי התשב"ץ קחנו משם

ועוד כתב מהרימ"ט ז"ל בתשובה שאחריה סי' מ"ם. בהשגותיו על מהר"א מונסון ז"ל שביטל הקידושין מטעם ההסכמה. והוא ז"ל השיגו ע"ז בדף נ"ג ע"א בד"ה השורש השלישי. וכתב עליו וז"ל. ובטעם ההפקר סמך על תשו' מהר"י בי רב באותה תשובה. וגם בזה לא הייתי צריך להשיב יותר ממה שהשבתי. דמאין הורגלנו לדון מעצמינו הפקעה. כל זמן שלא הפקיעו בפירוש. ולא זו בלבד אלא אף לעשות התקנה להפקיע להדייא. מאן ספין למעבר והתימה מהמורה נר"ו שהביא לשון הרשב"א. וקטע ראשה וסופה. שהרי סיים ומ"מ צריך להתיישב בדבר. שעדיין לבו נוקפו. וא"כ אם מאריה דשמעתתא כתב שעדיין צריך להתיישב וכו' היאך נלמוד ממנו וכו' וכן הריב"ש חוכך וכו'. הרי דאפי' בהפקעה גמורה היו רבותינו גדולי האחרונים סוברים שלא לעשות וכו' כ"ש היכא שלא הפקיעו בפירוש. אלא שהחרימו וכו' יעו"ש

ובדב"ק יש לעמוד ואתמהא טובא. שכפי דברי מהר"א מונסון ז"ל שרצה להפקיע הקדושין ע"י תקנת הקהלות סתמית. כס' מהר"י בי רב. וע"ז השיגו מהרימ"ט שאין מדברי הרשב"א ז"ל ראיה לנדונו שהרי הרשב"א סיים ומ"מ צריך להתיישב וכו'. ותימא דלמה זה הוכרח לבוא עליו מחמת סיום דברי הרשב"א שמדקדוק כזה לבד אינה קושיא על מהר"א מונסון ז"ל אדרבא על מהרימ"ט יש לתמוה. דלא זכר תשובת מהר"ם אלשקר ז"ל אשר הוא הביא דבריו פעמים רבות בדברי תשובותיו הללו כמ"ש המעיין. ומהר"ם אלשקר ז"ל כבר נפק דק ואשכח שהרשב"א ז"ל כבר נתיישב בדבר ובתשובה אחרת כבר פסק בפשי' שבתקנת ההפקרה יופקעו הקידושין לגמרי. ומדבריו למד רבינו ירוחם ז"ל לפסוק בפשיטות תקנת ההפקרה המבטלת הקידושין לגמרי. וא"כ מה השגה היא זאת על מהר"א מונסון ז"ל מסיום דברי הרשב"א. כל שרבותינו הקודמים ישבו דברי הרשב"א על נכון

אכן לפלא הוא בעיני כי התחת זאת היה לו להשיג על מהר"א מונסון ז"ל מתשובת הרשב"א דסי' תק"ן דשם ביאר הרשב"א בבירור שאין בכח תקנת הקהל להפקיע הקידושין כלל. דילמא עבר וקידש או לא ידע מהתקנה וכו' יעו"ש. והרי הדבר מפורש בהרשב"א דתקנה וחרם וכיוצא אינן מפקיעין הקידושין והוייא תיובתא למוהר"א מונסון ז"ל

ועו"ק שכפי מ"ש מהרימ"ט ז"ל בתשו' הרשב"א הלזו דהיא תשו' אלף ר"ו. ושעלה סיים הרשב"א וצריך להתיישב ומזה דן מהרימ"ט שהרשב"א עדיין לבו נוקפי. וא"כ יש לשאול דבמה יתישבו לו תרתי תשובות הרשב"א ז"ל ההיא דאלף ר"ו עם תשו' הקודמת דסי' תקנ"א דהוא ז"ל למד לאחרים להפקיר הקידושין וכתב שכן נהגו הגאונים וכו' והיעלה על לב שאם הרשב"א ז"ל היה לבו נוקפו אפי' בהלכה הוא גופיה יורה הוראה זו לאחרים לעשות מעשה הדבר זר מאד. ומוכרח דהרשב"א ז"ל בתקנת ההפקרה הדבר ברור בעיניו. ועלה בדעתי לומר דאולי תשובות הרשב"א ז"ל לא נמצאו הם עצמם ביד מהרימ"ט ז"ל ויתורצו כל הני תמהי. אם למ"ש דאפי' בתקנת ההפקרה היה חושש הרשב"א. דהוא הפך תשו' סי' תקנ"א. ואם למצוא טעם שלא השיג למוהר"א מונסון מתשובת הרשב"א דסי' תק"ן דמוכח מינה ההפך. ואם למה שלא נסתייע מהרימ"ט גופיה בפסקו שאין תקנת הקהל מפקיעין הקידושין מדברי הרשב"א גופייהו דלא הזכירו כלל באותה תשו'

האמנם דברים אלו לא מצאתים נכונים. שהרי בעמוד הב' הביא דברי המורה ז"ל שרצה לסייע למהר"י בי רב ז"ל מתשו' רבינו האי גאון הובאה בס' תשובת אלברצלוני וז"ל שלח רבינו האי גאון לבורסאן תקן מרנא ורבנא שלא יקדשו אלא בברכת אירוסין. וכל מי שאינו עושה כדבר הזה אין חוששין לקידושיו ע"כ. ומכאן הביא המורה נר"ו ראיה לס' מהר"י בי רב ז"ל. וע"ז השיגו מהרימ"ט ז"ל וז"ל שאין מאותה תשו' ראיה כי מ"ש וכל מי שאינו עושה כס' הזה אין קידושיו קידושין. היא גופא גזירת הגאון ז"ל שתיקן שלא יהיו קידושיו קידושין. וראיה ממ"ש הרשב"א בסי' תקנ"א שאלו רצו הק"ק יכולים לתקן ולהפקיע מעו"ע כל ממון שינתן לאשה הפקר גמור וכו' וכן מצאתי לרב שרירא גאון שכן נהג הוא ואבותיו ואמר לצבור אחר לנהוג כן. ע"כ הרי שמ"ש הגאון. אינו אלא הדרך שכתב הרשב"א שיפקיעו ויפקירו הפקר גמור. ובידוע שכשאמר רבינו האי ז"ל תקן מרנא ורבנא. על אביו רב שרירא גאון אמר. וילמוד סתום מן המפורש. וכו' ומה"ר דוראן וכו' אבל בגזירה סתם שיופקעו הקידושין מאליהן לא שמענו ע"כ

ועתה גדלה המבוכה. כי עתה הלא מהרימ"ט גופיה ראה דברי הרשב"א גופיה דסי' תקנ"א בתקנת ההפקרה. ושמצא כן בתשו' הגאונים רב שרירא גאון ז"ל והוא עצמו מחלק בין נדון תשו' זו דאיירי בהפקרה לנדון מהר"י בי רב ז"ל דאין שם רק תקנה סתמית. וא"כ דין ההפקרה שתיקן הרשב"א בתקנתו אימתני ותקיפא. מדינא דגמרא וכסברת הגאונים שכן נהגו מדורות לפנים

וא"כ אחר כל הכבודה הזאת כיצד יתישבו דברי מהרימ"ט ז"ל גופיה שכתב שהרשב"א עדיין לבו נוקפו וכיצד כתב שמעולם לא נעשה מעשה הפך עדות הגאונים ז"ל בעלי ההוראה עצמה. ומן הפלא שלא יעיר על דבריו הראשונים לדחותם לגמרי ממה שכתב הוא עצמו אח"כ אשר מצא בתשו' הרשב"א והגאונים וצ"ע

איך שיהיה כל מעיין ישר הולך בלבבו יבין שאין