ומצור דבש רכה

כסא אליהו ז"ל נפלאו ממני

נחזור לענין דידן. הרי ביררתי לך לשון ההגהה דמטי בה משם מהריק"ו דאין לה שורש בדברי מהריק"ו. ותבנא לדיננא דאין מהריק"ו חולק על אופן הפקרת כסף הקידושין וכאשר כן כתבו רבנן קמאי ובתראי המסודרים לפניך

ובחפשי בספרי הפו' למצוא פירוש דברי ההגהה זאת. ראיתי בס' טיב קידושין לאחד מגאוני אשכנז ז"ל חיבור על ש"ע אה"ע מסי' כ"ז ואילך דעמד על דברי ההגה זאת ולאשר אין הס' מצוי ביד כל אדם אעתיק תמצית דבריו וז"ל והפקירו כסף וכו' אפ"ה יש להחמיר. נרשם בשם מהריק"ו וצ"ע דבתשו' מהריק"ו אינו מבואר רק בגזרת איסור שלא לקדש בפחות מיו"ד אע"פ שעבר מ"מ לא מפקעי קידושין. וע"ז נסתייע מדברי המרדכי דלא שייך כיון שעבר על תקנת הגאון שיפקיע הקידושין. דהא אשכחן חייבי לאוין דתפסי בהו. וגם נסתייע מדברי הרשב"א שאפי' עבר על האיסור מ"מ קידושיו קידושין. אבל בהפקירו בפירוש כסף הקידושין נראה מדברי הרשב"א גופיה בסי' תקנ"א שכן נהג רב שרירא גאון א"כ בזה י"ל אף למעשה סומכין על החזקה דלא יהיב לו מדי גם בזה"ז. ומה גם למיגדר מילתא שלא לעשות נבלה עם בנות ישראל. וע"ז אינו מבואר בתשו' מהרי"ק. ואפי' תימא דיש להחמיר גם בזה שלא לסמוך בזה"ז. מ"מ לאו בחדא מחתא הוא אם עבר על גזירת איסור דבזה מייתי המרדכי דמצינו דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין. אבל בזה לא מצינו חולק על הרשב"א והוא גדר גדול בפני המתעללים בעלילות ברשע לעגן בנות ישראל בתחבולות מרמה. וכפי הנראה מש"ס יבמות דק"י לפי הענין שעשה שלא כהוגן ואפקיענהו לקידושין. ובודאי מאן חכים למעבד הכי בדורות הללו. אבל בהך שיתקנו שיהיה הכסף הפקר כעת לא ראיתי מי שחולק ע"ז יעו"ש. ושש לבי דמצאתי לי אילן גדול לסמוך עליו דאין דברי ההגה הזאת מכוונים עם מקור הדברים. וזאת שנית מצאתי עוד פוסק המאשר והמקיים הסכמה זאת ושכן ראוי לעשות משום תקנת עגונות והרי בידינו כ"ב פוסקים המאשרים

ב) פש גבן לבאר לך דברי מהריק"ש שכתב תקנת הקהלות בהפקעת הקידושין לא נעשה בה מעשה לעולם וריב"ל בסוף ח"א כתב דהוי ס' מקודשת עכ"ל. ומזה מצאת מקום לומר דבמצרים אין לעשות הפקעת קידושין נגד דעת רבנן רבני מצרים ז"ל. דמהריק"ש ז"ל מארי דאתרין היה ז"ל ועל כוונה זאת כתב כן בהגהותיו. כדי ללמוד מזה הלכה למעשה במצרים אתריה דמר ז"ל

ועל זאת אשיבך כי במחילת כבודך טועה אתה בפירוש דבריו. כי ראית רק הדברים הכתובים לפניך מבלי חקור מקור מוצאם. וטעות כזאת מצויה הרבה ובפרט בדורותינו שמעתיקים דברי הפוסק שהעתיק גם הוא דבריו ממקורם. ולהקל הטורח מסתפק בהעתק האחרון. מבלי עיון בשורש הדברים המסודרים בפי הפוסק הראשון המולידם. ופעמים רבות לרגלי מרוץ העתקה ישונה הדבר תכלית שינוי

ודע שנוסח הדברים שראית בדברי מהריק"ש הנ"ל לאו חדשה היא. וכבר כלשון הזה כתב הרשב"ץ והרב יכין ובועז וכו' והלשון הזה הביאו מרן הב"י משם התשב"ץ. והלשון הזה אמרו מהר"ם אלשקר ז"ל מגדולי רבני מצרים עצמה. ומצאת כי תדרשנו בסי' ס' בתשובתו על דברי מהר"י בי רב ז"ל על נדון הנערה שנתקדשה במצרים נגד התקנה שיש במצרים שלא לקדש כי אם ברשות ב"ד. ומכח זה הורה מהר"י בי רב ז"ל שהקידושין בטלים מכח התקנה דבודאי הפקיעו הקי' דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. וע"ז השיגו מהר"ם אלשקר ז"ל וז"ל, וזה אינו כי אנחנו וכל שלפנינו אם תקנו אותה. לא נתקנה אלא כדי שלא יורגלו העדים לקדש שלא ברשות ב"ד. ושיפרשו מלעשות כך מחמת ההסכמה. והנה בשנים שעברו מחמת שהותרה הרצועה והיו מקדשין בפרהסיא בלתי רשות ב"ד. הכרזנו בבתי כנסיות שכל המקדש בלי סופרי הקהל ורשות ב"ד מנדין אותו ואת העדים. ומעשים בכל יום שמנדין את העדים כשיוזמנו להעיד בלתי רשות ב"ד. אבל אין מי שיעלה על דעתו הפקעת הקידושין ולא יציאה בלא גט. ולא נשמע מעולם הפקעת הקידושין במצרים. ולא עוד אלא שהוא סותר א"ע דאפי' במקום שהפקיעו הקידושין בפירוש כתב שהריב"ש חושש להחמיר ומצריכה גט. והוא שלא במקום הפקעה אינו חושש ורוצה להתירה בלא גט וכו' יעו"ש

הנך רואה כי מהר"מ אלשקר ז"ל הרחיב הדברים יותר כלפי מצרים בפי' איתמר. וכתב שמעולם לא נשמע הפקעת הקידושין במצרים. ועפי"ז דן את הדין באותה נערה בת מצרים דהוייא מקודשת וצריכה גט. ודלא כמוהר"י בי רב שדן אותה כפנויה. אבל הדבר ברור כי הפקעת הקידושין אמרו שהכוונה שבתקנה גופה שיש במצרים לא הזכירו מתקניה רק חרם על המקדש. ולא הזכירו הפקעה כלל. ורק אנחנו באים לדון מדידן ולהפקיע הקידושין משום חומר החרם וכו' ע"ז כתב מהר"ם אלשקר ז"ל שמעולם לא נשמע במצרים שהפקיעו הקידושין מחמת תקנת הקהלות. אכן בענין הפקעת ההפקרת כסף הקידושין הרי מהר"ם אלשקר ז"ל שהוא מרבני מצרים ז"ל איהו גופיה מארי דעובדא בסדר הסכמת הפקרת הקידושין כמבואר בסי' מ"ח. והרב ז"ל בכחו הגדול הכי אמר מר אכנס בעובי הקורה ולא שיבא מכשורא. וכן תמצא שכל אותם הפוס' דנקטו כהאי לישנא דלא נשמע שעשו מעשה מעולם כתקנת הקהלות הוא דוקא על תקנת הקהלות שלא הפקיעו והפקירו כסף. לא על תקנת ההפקרה חלילה כי לא נזכר כזאת בשום פוסק על תקנת ההפקרה דהיא אימתני ותקיפא. ואי לא תימא הכי א"כ כל אותם הפוסקים שכתבו שלא נעשה בה מעשה לעולם אשר הבאתי דבריהם לעיל. אי גם על ההפקרה מיירי א"כ הרשב"א ז"ל יכחישם. כי איך כתבו שלא נעשה בה מעשה מעולם. והרי הרשב"א ז"ל כתב שרב שרירא גאון ז"ל נהג הוא ואבותיו כן וציוה ג"כ לקהל אחד לעשות כן והרשב"א ז"ל לימד לבנות עירו לעשות כן והיש יותר מעשים מאלה. ואיך נאמר שלא נעשה בה מעשה מעולם. ועדים גדולים איתני עולם מכחישים אותנו על פנינו. האמנם בדבר תקנת הקהלות לבד. שלא הפקירו הם בהסכמתם. א"כ להפקיע אנן הקידושין מחמר חומר תקנתם כזאת לא נעשה מעולם יציבא מילתא ומיתבא דעתא והדברים ברורים

ואחרי אשר ביארתי לך דברי מהריק"ש ז"ל במ"ש שהפקעת הקידושין בהסכמת הקהלות לא נעשה בה מעשה מעולם. דכוונתו הברורה והמוכרחת דקאי רק על התקנה הסתמית לבד. מעתה תראה שאין קישור דברי מהריק"ש ז"ל עולה יפה במ"ש אח"כ ומהריב"ל בח"א כתב דהוי ס' מקודשת דמה ענין רישא לסיפא דידוע דמהריב"ל הוא יחידי בדעה זאת דאפי' בתקנת ההפקרה צריכה גט. דלא כהרשב"א וכולהו רבנן קמאי. וא"כ דברי מהריב"ל הוא ענין בפ"ע. ואין לו שייכות עם ראש דבריו בתקנת הקהלות. וכבר