ומצור דבש רכב

שם רק הסכמה שלא יקדש לבד. וע"ז כתבו דעל תקנת הקהלות אין לעשות מעשה להפקיע. כנגד התקנה. קושטא קאי כי כמה מרבותינו הפוסקים מפקפקים להפקיע הקידושין מסיבת תקנת הקהלות. אכן הדבר קשה מאד. דלמה זה הכניסו בתוך דבריהם תשובת הרשב"א והריב"ש דשניהם קא משתעו בענין הסכמת הקידושין בהפקעה והפקרת ממון. מה שאין זה נדון תשובתו דידיה. ובהסכמת ההפקרה כדעת הרשב"א והריב"ש ז"ל לא נמצא מי שחלק עליהם כלל. ודברי התשובה דסי' כ' קשה לישבה עם מקורות הדברים של הרבנים בעלי ההוראה שהעתיקו מהם. ואולי יש להדחק דכוונתם ללמוד מדברי הריב"ש ז"ל במכ"ש בנדון דתקנת הקהלות לבד דיש צד להחמיר. ושכן כתב התשב"ץ דבתקנת הקהלות לבד לא נעשה מעשה. וזה קשט דברי אמת. אכן דברי הרשב"א בהסכמת הפקרת כסף המקדש שהכניסו בתוך פקפוקם להחמיר לא ידעתי לישבו כדבר האמור

הא מיהא אחר אחרון אנחנו באים דהרי לאחרונה בתשו' סי' מ"ו הביא דברי הרשב"א בנוסח ההסכמה של ההפקרה. שנתבטלו הקידושין לגמרי. וכתב ע"ז שהדעת סומכת עליו והאמת יורה דרכו

ז) תשובת מהר"י בי רב רבו דמרן ז"ל בתשו' סי' מ"ב שנשאל בנדונו והוא ז"ל אחד מטעמיו שלא חש לקידושין ההם מחמת תקנת הקהלות שתקנו שלא יקדש בלתי הסכמת הקהל וכתב אע"פ שלא הפקיעו הקידושין בפירוש בתקנתם. ודאי שכוונת המתקנים היתה להפקיע הקידושין שאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. ואף שהריב"ש היה מצריך גט לחומרא כשיש תקנת הפקעת הקידושין. אינו מן הדין שכך הוא אומר בפירוש שאינו מן הדין רק מצד חומרא עכ"ל. הרי דדעת הרב ז"ל לבטל הקידושין רק מחמת תקנת הקהלות לבד אע"פ שלא הוזכרה הפקרה. מסתמא להפקיע כיוונו. דאל"כ מה תקנו

הן אמת כי על תשובת מהר"י בי רב הנז"ל כתב אליו מהר"ם אלשקר ז"ל שהיה בזמנו תשובה ארוכה מאר"ש וסתר כל ראיותיו הלא היא בתשובותיו סי' נ"ט. והרבה להשיגו בכל פנה וזוית והעלה דהמתקדשת הנז' צריכה גט. כי המעשה הנז' היה במצרים אתריה דמהר"ם אלשקר ז"ל וסתר כל דבריו וגם מפאת התקנה הוכיחו כי לא כן הוא

עכ"פ בנדון דההסכמה הכתוב בה שהפקירו ממון המקדש והפקיעו הקידושין וכו' אין ספק בדבר דמהר"י בי רב יחזק את ההסכמה הזאת. ומכ"ש הוא שהרי מהר"ם אלשקר ז"ל שהשיג על מהר"י בי רב בענין הפקעת הקדושין מכח התקנה. והצריכה גט הפך ס' מהר"י בי רב ז"ל הוא ניהו מאריה דעובדא שהחזיק במעוז הפקעת הקידושין ע"י הפקרת ממון שכתבו בהסכמתם ותהיה בהסכמת כל רבני הגלילות. וכתב שהוא יכנס בעובי הקורה ולא שיבא מכשורה. כאשר הבאתי דב"ק לעיל. וכתב דבאופן כזה אין צריכה גט. ומכ"ש מהר"י בי רב דמיקל יותר. ואין כאן מקום להאריך

ח) תשובת הרדב"ז בישנות סי' נ"ו. אשר חלק על מהר"י בי רב ז"ל עם מהר"ש אלשקר ז"ל וראיותיו הם כדברי מהר"מ אלשקר ז"ל כי היו שניהם יחד מורי הוראה במצרים בזמן אחד. כידוע. והביא ראיה מדברי הרשב"א דאין בכח התקנה לבד להפקיע הקדושין. ואם אפי' בתקנה דהפקעה דהביא ממנה מהר"י בי רב ז"ל מדברי הריב"ש. הריב"ש עצמו היה חוכך להחמיר עאכו"כ במצרים שתקנה זו לא נזכר בה הפקעה כלל יעו"ש. ונראה מדבריו שבתקנת הקהל שהפקירו והפקיעו הממון שפיר דמי. וכן כתב הרב הכנה"ג באה"ע סי' כ"ח הגהב"י אות ל"ז שכן היא דעת הרדב"ז יעו"ש

ט) תשובת המבי"ט בח"ב סי' ק"ה שכתב שחכם אחד גמגם על דברי רב שרירא גאון ז"ל שכתב הך תקנה דהפקרת ממון ובהפקעת ממון הקידושין והוא ז"ל הרבה להשיב על החכם ההוא. וישב כל סתירותיו והעמיד תקנתו של רב שרירא גאון. משופה ומנוקה יעו"ש. והזכירה הכנה"ג שם אות מ"ו יעו"ש

י) תשובת הרב מהר"י אדרבי ז"ל בתשובותיו דברי ריבות שהסכים כדעת הרשב"א ז"ל והזכירה הרב הכנה"ג ז"ל ולא ציין מקומה. ומצאתיה בסוף סי' ש"ל דכתב בפשיטות כדעת הרשב"א ולא חש לקידושין דנדונו יעו"ש

יא) תשובות מהר"א גאליקו כ"י. והזכירה הרב הכנה"ג שם יעו"ש

יב) תשובת הרב מהר"ש יונה בתשו' שי למורא סי' כ' שנשאל בנדו"ד באחד שקידש ועבר על ההסכמה. וכנס. ואחר כמה חדשים קמו לערער על הקידושין מטעם החכם וכו'. והעלה הרב דאין לפקפק בקידושין כי ההסכמה נעשית לגדור גדר בפני עושי עולה שלא יזיד ושלא ירשיע לקדש נגד הסכמתם. והאיש הזה שקידש וכנס טוען שלא ידע מזאת התקנה וכו' ולא ערערו עליו בשעת קידושין. ותו דההסכמה הטילו בה תנאים אחדים. והמקדש לא עבר רק על אחת מהם. ודילמא דכוונת ההסכמה המפקעת את הקדושין דווקא אם עבר על כולם. אבל הכא לא. זהו טעם אחד. ושוב כתב ואף את"ל דאו כל התנאים קאמר. מ"מ יש לפקפק וכו' והטעם שמטעם הפקעת קידושין לדברי רוב הפו' האחרונים אינה בתורת פנויה ממש. אלא בתורת ס' וכמ"ש מהריב"ל. גם הריב"ש עם היותו מתיר מטעם ההפקעה היה חוכך להחמיר. והרשב"ץ כתב שלא נעשה מעשה לעולם. וכן נראה מתשו' מרן מהריק"א ז"ל ושם הביא תשובה אחת לכמה"ר יהודה ן' שלתיאל. דלא אמרינן אפקיענהו רבנן לקידושין אלא דאמרו הם. ומכיון שמטעם ההפקעה אין הקידושין בטלים לגמרי והרי הם כקידושי ספק. א"כ אף אם התקנה שרירא וקיימת כל ספק שיפול בה נראה דיש לומר לקולא ומקודשת וכו'

ואחר כל זאת חזר בו הרב מהר"ש יונה ז"ל וכתב וז"ל איברא שאין אני סומך על טעם זה. משום דאין זה ספק ספקא. דבשלמא אם היו כל הפוס' אומרים דבתקנת ההפקעה הוי ס' מקודשת. איכ"ל אם היו נמי הפו' מערכה לקראת מערכה הללו אומרים תועיל והללו אומרים לא תועיל באופן כזה היה ס"ס. אבל עתה שיש מן הפו' דס"ל דיש כח בתקנת ההפקעה להשוותה פנויה גמורה. אע"ג דיש אומרים דהוי ס' מקודשת נראה דהו"ל כספק ודאי. וכיון דאין הספק שקול אין לומר בהכי ס"ס. גם מ"ש משם מהר"י שלתיאל דאין ההפקעה כלום. לא ראיתי מי שהסכים עמו בזה. גם לא ראינו מי שעשה ההפקעה ספק גמור זולת מהריב"ל לבדו. אמנם מדברי שאר הפוסקים לא משמע בהדייא בדבריהם. דהוי ספק עד שנאמר שהוא ספק אחד לעשות מזה ס"ס. גם דעת הרב מהר"ש אלקלעי ז"ל להתיר. גם מדברי מהר"ש אלשקר נראה שאם הסכימו כל הקהלות להפקיר. גם הוא היה מסכים כי ע"כ אין לסמוך על טעם זה. יעו"ש. ולהיות שאין