ומצור דבש ריח

רבותי מוהר"ם אלשקר ז"ל שפירש כן דברי הרשב"א אמינא כי דברי הרשב"א ז"ל הם על כוונה אחרת לגמרי. ומה שסיים הרשב"א שדן לפני רבותיו והרמב"ן הודה לו ומ"מ צריך להתיישב עוד בדבר. לא קאי על הסכמת הפקעת הקידושין כלל וכלל. כי הדבר קשה שהרשב"א זיע"א ידבר בתשובה אחת דברים סותרים זא"ז. שהרי בתחי' התשובה פתח דבריו יאירו שורת הדין נראה לי בבירור שיכולין בני העיר לעשות כן. הרי שהרשב"א הדבר פשוט אצלו כביעתא בכותחא שהפקעת הקידושין שפיר דמי מדין הפקר. ובסו"ד יכתוב שדן לפני רבו והודה לו ועדיין צריך להתיישב ואחרי שהדבר לא ברירא ליה והוצרך לשאלת חכם רבו הרמב"ן. ועדין צריך ישוב הדבר. א"כ אינם נאים הדברים שכתב בראש אמי'ר שורת הדין נראה לי ברור ולא יאתה לשר התורה ונר ישראל לדבר כן. אלא דברור דהסכמת הפקעת הקידושין הא מילתא פשיטא ליה מדין הפקר ב"ד הפקר מן התורה. ושכן כתבו הגאונים כמש"ל. וסיום דבריו הם על ענין אחר. במה שהטיל תנאי בתקנת העיר שצריך שיהיה שם אדם חשוב אשר בעיר נמנה עמהם. ואם לא עשו מדעתו לא. וראיתו מהך עובדא דטבחי. דהתנו בהדי הדדי. והדבר נודע דאיכא בזה פלוגתא. שהרי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' מכירה לא הצריך אדם חשוב רק בבני אומניות. לא בתקנות העיר. ועיין שם בכ"מ שהביא כן משם הריב"ש דבתקנות העיר אין צריך לאדם חשוב ושכן היא דעת הרמב"ם ז"ל. וראיתי בס' חוט המשולש המחובר לתשב"ץ. בתשו' לכמהר"ש דוראן ז"ל סי' ט"ו הביא דברי הריב"ש ז"ל דכתב דבתקנות העיר א"צ לאדם חשוב. כדעת הרמב"ם וחלק עליו דגם בתקנות העיר צריך אדם חשוב. וראיתו מתשו' הרשב"א אחרת הדומה לזו דגם בתקנות העיר מצריך להיות עמהם האדם חשוב שבעיר. והביא ראיה מהנהו טבחי. אע"ג דהך עובדא בבני אומניות קאי. באופן דהרשב"א ז"ל ס"ל דגם בתקנות בני העיר צריך שיהיה מדעת החכם. וע"ז כתב הרשב"א ז"ל הדברים האלה בסיף התשובה שסיים בה ומיהו אי איכא ת"ח צריכים לעשות מדעתו. ואי לא לאו כל כמינייהו. וע"ז כתב ומעשה היה בעירנו ר"ל שהיתה הסכמת בני העיר ודן לפני רבותיו שצריך לעשותה מדעת החכם והרמב"ן הודה לו ר"ל בסברה זאת שאפי' בתקנות בני העיר צריך לעשות מדעת החכם. ושכן הוא בחידושי הרמב"ן. ואתה תחזה להגאון פתחי תשובה בח"מ סי' רל"א סעיף כ"ח אות ו' שהביא דברי הרב ושב הכהן סי' צ"ב דתמה על הריב"ש והר"מ אלשקר בתשו' סי' מ"ט דכתב דדעת הרמב"ם והרמב"ן דבתקנות העיר א"צ לאדם חשוב. וכתב דמדברי הרמב"ם לא מוכחא מדי. ומדברי הרמב"ן בחידושיו מוכחי להפך דצריך אדם חשוב. והביא ראיה מתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ו שהודה לו הרמב"ן רבו שגם בתקנות העיר צריך אדם חשוב יעו"ש. הרי שהבין פשטות דברי הרשב"א ז"ל במ"ש שהודה לו רבו היינו על שהצריך גם בתקנות העיר לדעת אדם חשוב והוא הפשט הברור בעיני. דבהכי נחו שקטו כל הני תמהי דאיכא מתשובה לתשובה ואין צורך להקדים תשובה לתשובה. דהרשב"א בענין הפקעת הקידושין ע"י הפקר ממון אין לו במה להסתפק בדבר. שהרי כל כח ההסכמה נשען על הפקר ב"ד הפקר. והפקר ב"ד הרי תלמודין מלא ע"כ גדותיו במקומות רבים שהפקר ב"ד הפקר מן התורה. וע"כ כתב בבירור ששורת הדין נותנת כן. וכל תשובותיו בדין הפקעת הקידושין סלקי כחדא דהדבר פשוט אצלו ושכן מצא לרב שרירא גאון ואבותיו וכן הורה הוא ז"ל הלכה למעשה. ובזה אין ספק אין אומר ואין דברים. רק בזאת שהצריך גם בתקנות העיר לאדם חשוב שיהיה נמנה עמהם. וראיתו מההיא דטבחי. הוכרח בזה להודאת רבו הרמב"ן כי פשטא דסוגיין דתלמודין בהך עובדא דטבחי. מיירי רק בבני אומניות. ורק בשיקול הדעת מדמי הרשב"א כל הסכמות בני העיר לנדון אחד. וע"ז כתב שמ"מ צריך להתיישב בדבר. אחרי שאין בידינו ראיה מספקת מתלמודינו. ונכון הוא

האמנם בשגם נראה בעינינו שכן פשטות דברי הרשב"א ז"ל. נכוף ראשינו כאגמון מול דעת מהר"מ אלשקר ז"ל דסבר גם על ההפקעת קידושין קאי הרשב"א ונבטל דעתינו מפני דעתו. בכ"ז לא נפקא לן מינה מדי. כי הר"מ אלשקר ז"ל גופיה ישב את הדבר שהרשב"א גופיה חזר ויישב דבריו ופסקא בסכינא חריפא. ושכן הביא גם רבינו ירוחם את דברי הרשב"א ז"ל וא"כ הרי זכינו בדין דדעת הרשב"א ההסכמה של הפקרת כסף הקידושין אימתני היא ותקיפא. וא"כ עלה בידינו דדעת רב שרירא גאון ורבותיו. והרשב"א ורבו הרמב"ן ורבינו ירוחם כולהו ס"ל דהסכמת הפקר הקידושין יציבה מילתא ועבדינן לה

ב) הוא דעת הרא"ש בתשובותיו הביא דבריו מהר"מ אלשקר ז"ל בסי' מ"ח דק"ט ע"ב וז"ל כתב הרא"ש בשאלותיו שיכולים ב"ד לעשות תקנה שכל קדושין שיהיו נותנין בלתי דעת אביה ואמה וכיוצא בזה שיהיו מופקעין ולא יהיו קידושין ומוכח לה מההיא דפ"ק דכתובות מנין שהפקר ב"ד הפקר שנא' כל אשר לא יבוא וגו'. וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. וכן בכל דור ודור מקדשי אדעתא דתקנה שהתקינו חכמי הדור ואין הקידושין חלים אלא לפי תקנתם. ואפי' אם קידש בביאה שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות וכ"ש קדש בכספא דהפקר ב"ד הפקר והפקירו הממון הנתון לה ואין כאן קידושין ע"כ. ומן התימא שמר"ן בב"י סי' כ"ח לא הזכירה כאשר אסף וקיבץ שם סברות הפוסקים בענין הפקעת הקידושין ובתשו' הרא"ש שבידינו לא מצאתי התשובה הזאת. אכן נאמן עלינו הדין מהר"מ אלשקר ז"ל ודו"ק

ג) היא דעת הריב"ש ז"ל בתשו' סי' שצ"ט אשר החזיק במעוז ההסכמה. והחזיק עמודיה והציב דלתיה. והרבה לכונן מוסדותיה. יעו"ש אמרי פי קדוש. ואביא לפניך קורא נעים רק תמצית דב"ק בכל המקצועית אשר הריב"ש ז"ל נגע בהם לדינא כי נפקא לן מינייהו כמה הלכתא גברוותא הצריכים לנדונינו וז"ל. הקהל יש בידם כח ורשות לעשות תקנות וגדרים ולקנוס העובר עליהם מדין תורה. ואין צורך לזה לא הורמנא דמלכא ולא דינא דמלכותא וכו' וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר. וחייבים לעשות כתקנתם. והרי הם כאלו קבלו עליהם בפירוש כל תקנות העיר בעת בואם כל שאין דעתם לחזור. ומאחר דקי"ל דהפקר ב"ד הפקר. ואחרי שהקהל יכולים להפקיע ממון העובר על תקנתם ולהפקירו. מעתה אם הסכימו שהמקדש אשה שלא בידיעת הנאמנים ושלא בפניהם שיהיו המעות ההם גזל בידו וביד האשה. לפי שהם מזכים אותם לפ' קודם נתינתם לאשה. מעתה הרי קידושיו אינם קידושין דהו"ל דקדשה בגזל וחמס דאסיקנא בפ' האיש מקדש דאינה מקודשת יעו"ש. ואפי' תימא דלא משמע להו לאינשי דבכ"ג הוי גזל אפי"ה אינה מקודשת כיון דמדינא הוי גזל. דהפקר ב"ד או הקהל הוי הפקר. וכ"ש אם עשו כן בהסכמת