ומצור דבש ריד

הדברים. וזה מורה כי ידע שיש בעדות זה התר להעגונא. והוא בעצמו אמר כן לחברו דוד דיין באותו פרק כמבואר בזכ"ע. ומדוע לא הציל בעת ההיא כאשר עשה דוד דיין נ"ע הנז' שבא לפני בית דיני בנ"א בשנת התרנ"ג להעיד על עגונא אחרת. ככתוב בספרי תע"ל ח"ב בדיני עגונא סי' א'. ומהרי"א ז"ל הו"ד בס' מוצל מאש סי"ג כתב שאם נתאחר שנה או שנתים צריך דו"ח למה לא בא בזמנו ואפילו אם ישבע בנק"ח אינו נאמן ועיין מה שציין בזה הרב י"א בח"א סי' י"ז הגה"ט תי"ז ותי"ח. ואף שבנ"ד אפש"ל שכיון שראה אותו עם האיש ההוא חשב שהתירוה ב"ד. ועתה כאשר שמע שאינם רוצים להתיר את הבת בא והעיד. מ"מ למיחש בהא בעי. ובפרט שלפי דברי הגוי המעיד הריגת אלו האנשים נתברר ע"י הממשלה ועמדו למשפט ושפטו אותם במאסר. וגם היא האשה אומרת עתה כן. ובוודאי שבאותו זמן הגידה ולא כחדה מהרב המו"ץ ז"ל ואיך יתכן שהרב יו"ט ראשון ז"ל ואשר ע"י השני עמוד הימיני הרב מהרמ"ט ז"ל לא דרשו מבית המשפט לברר ענין זה שהיה יותר בנקל לבררו בעת ההיא. וכיון שגם לעת כזאת אפשר לבררו ממקום המשפט כצד היה הענין. ראוי ונכון לחקור ולברר הדבר כיון שהאשה הזאת היא פרוצה וחצופה אשר לא שמעה בקול מורים ולהתראת ב"ד וכן מתברר מתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ב הבאתי דבריו בספה"ק תע"ל ח"ב שם. ועיין חת"ס אה"ע ח"א סס"י ע"ה שכתב דהיכא דאפשר לעמוד על החקירה האמיתית עלינו לעשות כל טצדקי דאפשר וכו' ואם תסור האשה למקום גבוה וכו' אותה השורה נכתבה כבר ל"ת וגם הוא מארכי של מלך וכבר נעשה מעשה כזה וכו' וציין למ"ש בסי' מ"ג וכבר האריכו בזה רבני האחרונים ז"ל ואחר אחרון אני בא הגאון שארינו כמהרמ"ח ז"ל בס' כרך של רומי סי' ט"ז שהאריך הרחיב

ומה גם שבנ"ד עיקר מטרין לא באנו אלא כדי להתיר את הבת שהגיע לפרקה. כי היא האשה זה כ"ג שנה שעוברת על התראת ב"ד ולא בקשה התר לעצמה. וכיון שראינו דלא דייקא ואף עדות ע"א לא הי"ל כדי שנאמר שסמכה עליו במלתא דעבידא לגלויי וגם אין לה חומר בסופה כיון שנאסרה על בעלה הא' אם הוא חי. ואף אם לגבי האשה יש מקום להתיר כמו שכתבתי בעניותי בספה"ק תע"ל ח"ב בפסק עגונא ואף שבנ"ד כבר עברה ונישאת ולא חששה גם על הבנים שהולידה. י"ל שעתה רוצה אשה לשבת אתו בהתר ולא באיסור. וממילא תבא להכשיר את בניה. ושם הבאתי דברי מהרעק"א ז"ל (שהביא הפ"ת בסקי"ג יען לא היה מצוי אצלי) סי' ק"ל שכתב דחומר שתצא מבעלה הב' ג"כ סגי להאמינה דמשום חומר זה דייקא. ועתה אני רואה להגאון חת"ס בח"ב אה"ע סי' קל"ו שכתב וז"ל אם זינתה ועברה ונישאת טרם יצא היתרה אם תאומן אי משום דייקא ומנסבה הא קחזינן דכבר נסבה ולא דייקא וכו' ומשום חומר שהחמרת עליה בסופה עיקר החומר הוא מה שתצא מבעלה הראשון וכו' והאי כיון שזינתה וגם נישאת לאחר וכו' למה תאומן ולא נעלם ממני מ"ש הרא"ם בסי' כ"א וכו' אבל העיקר שאצל הגאון עיקר הוא טעמא דעבידא לגלויי וע"כ לא הצריך כל כך דייקא ומנסבה אבל אנו אין לנו אלא דברי ה"ה דהרמב"ם חייש לב' הטעמים וא"כ אין להתיר ע"כ. הרי דל"ד הגאון חת"ס ז"ל אם עברה ונישאת קודם ההתר דלא שייך בה דייקא ומנסבה ואין לה חומר בסופה לבעלה הא' אין להתירה עפ"י העד. כ"ש שאין להתיר את הבנים הפך סברתו של חמיו הגאון רע"ק ז"ל בסי' קכ"ג וקכ"ד וקכ"ה שהביא ידידי ה"ה חי ומלא הי"ו. שהרב ז"ל יסוד התרו הוא דכיון שנישאת יש לה חזקת דייקא וגם יש לה חומר מבעלה הב'. ותימה שהרב ז"ל בסי' ק"ל כתב שגם הגאון חתנו הסכים עמו. אלא שי"ל שהחת"ס ס"ל כדעת הרמב"ם כמ"ש ה"ה ז"ל שסומך על ב' הטעמים. אך לדעת הרא"ם ז"ל בסי' ך' והו"ד בכ"מ בריש פי"ג דהל' גרושין שרבינו סובר שהעיקר הוא הט' הראשון דעבידא לגלויי ועיין בכ"מ שם ובב"י סי' י"ז. והגאון נוב"י בסי' כ"ז וסי' מ"ב במה"ק אסברא לן דפי' הבעייא כך הוא אם טעמא דע"א משום מלתא דעבידא לגלויי וממילא לא משקר או טעמא משום דאיהי דייקא ויתודע שקרו ומתיירא לשקר וכו' כיעו"ש י"ל דהעד חושש אפי' לדיוקא פורתא משום בעלה הב' או משום בניה והעד מתיירא לשקר. וממ"נ אם העד לא ידע שזינתה ונישאת א"כ יש להאמינו גם משום דייקא. ואם ידע יש לומר דהנישואין עצמם הוי דייקא כמ"ש הגאון מליסא שם. ובכן יש לסמוך על הגאון רעק"א לומר דכמו שהקלו במקום עגון האשה. הכא נמי לפסול הבנים לבוא בקהל מקרי מקום עגון ויש לסמוך על עדות זה. ואף אם אין אנו באים עתה על התר האשה. מ"מ כיון שיש להתיר את האשה משום חומר שבסופה ואדרבא כיון שנישאת יש לומר דדייקא ואינסבה. ה"ה שיש להתיר את הבנים כמו שביאר הרב ז"ל בסס"י קכ"ה. ועל עיקר יסודו של הנוב"י בסי' מ"ב מדמתרינן לה בו ביום לאלתר ומתי תידוק וכו' אני תמיה כי הלא אין אנו אומרים לה שתנשא בב'. ואם היא לא דייקא מקודם לא תנשא בב'. ואם נישאת אמרינן דדייקא קודם שבא העד. וכן בקטנה שנתקדשה ע"י אביה. י"ל שאביה ואמה דייקי עבורה ואכמ"ל

ומ"ש רו"מ שנ"ד עדיפא מנדונו של מהרעק"א יען שהעד בא עבור האשה שהיא עדיין בחיים. אתו הסליחה שגם כאן עיקר ביאתו או הבאתו של העד הוא בשביל הבת העומדת להנשא. שהב"ד הודיעו לבל יקרב איש אל פתח ביתה כי לא יתנו רשות להשיאה. ואז נתעורר העד לבא להעיד. מה שלא נתעורר קודם לכן. מ"מ אין נפק"מ בזה. כמו שמבואר בתשובת הרב ז"ל בסי' קכ"ה. ואף שבכל אופן אין ההתר כ"כ ברור כמש"ל. ותמהני מהרה"ג הש'ר המסכי'ם הי"ו שלא נרגש בכל זה. ועוד היה לי אריכות דברים בזה ממה שמצויין אצלי אך אין הפנאי מסכים כעת

אתאן למה שנסתפק אם יש להתיר האשה הזאת להבועל הזה. ופשיט"ל שאין לחוש שבא עליה קודם שנהרג בעלה. ובכן אין מקום לאוסרה עליו כיון שלא אסרה על הבעל והבאת לנו דברי המוצל מאש סי' מ"ו ומה שכתב הברכ"י בסי' י"א ככל הכתוב בדב"ק. ראה דברך טובים ונכוחים ישר חילך לאורייתא. הגם שאין אני רואה זמן מבורר להריגתם. ומי יודע אם לא בא להם עסק אחר ונתעכבו שמה עוד ימים אחדים לזמנם הנהוג לחזור. וכשיצאה האשה עם הבן הבליעל יחד וילכו שניהם יחדיו ונועדו לדבר עבירה. עדיין היו בחיים ונמצא שאסרה על בעלה. מ"מ יפה כתבת שאין אנו לחוש לזה. אחרי שאין בירור בדבר. ואם היה אפשר לברר. אז בוודאי שהיתה אסורה להבועל הזה. ומותרת לאחרים. ואין מקום לומר ב' הפכים בנושא אחד כמ"ש אחיו הרב נר"ו בהסכמתו. ועכ"פ חקירתך היא חקירת חכם כיון דהאשה הזאת היתה בחזקת א"א והתרו בהם ב"ד הזמן והודיעום גודל האיסור. והם עמדו במרדם וכיוונו לאיסור. היה מקום לומר שאסורה עליו והוא ממש ספיקו של מהר"י אלפאנדרי ז"ל שהיה ממש כנ"ד