ומצור דבש ריג

עבירה נתכוונו. וע"ז שקו"ט ואסו"ד העלה להתיר כמש"ל דב"ק

האמנם בנדו"ד לא כן הוא כי ח"ו שניהם לא נתכוונו לעבירה. ומעולם לא נזדקקו זה לזה בעוד זיקת הבעל על האשה סוקאר הזאת כלל ולפי הקב"ע המוצגים לפנינו נראה בעליל כי בפעם הראשונה יצאו שניהם לבקש על ההרוגים ולא מצאו מאומה. ובפעם השנית אחר עבור זמן מה יצאו שנית ולקחו בידם כתב מהממשלה דמצרים למושל המחוז ההוא באשמון מקום הריגתם. ובפעם הזאת הצליחו כי נתפסו הרוצחים והודו על פשעיהם והושמו במאסר ושם ראו את כלי מלאכת ההרוגים שהם המחכאת ואל מבאר'ץ ושבו מצרימה. ובחזרתם למצרים לפי דברי האשה שהודיעה כל זאת להרב המנוח הרב המופלא כמוהר"ר יו"ט ישראל ז"ל ולא רצה להטפל בה כמ"ש בהקב"ע. ולפי מה שביארנו בקב"ע הגוי המסל"ת שביום שנעלמו ולא חזרו למצרים לעשות את השבת כבר ההרוגים האלה היו ישיני עפר מיום הראשון. וכל זמן החיפוש בראשונה ובשניה כבר היו המתים נחו על משכבותם זה זמן רב וזה דבר ברור כשמש. כי כ"ז החיפוש בראשונה ובשניה עדין לא ניכר ביניהם אותות אהבתם. להנשא זה ע"ז. והגם אם לא נאמין להם שעד עבור ארבע שנים ממיתת ההרוגים אז קשרו ברית ביניהם להנשא זה לזה. ונעמיד את האמת למחצה. או לשליש או לרביע ור"ל אחר עבור שנה אחת. הרי הדבר ברור שההרוגים האלה כבר מתו. ביום הראשון להעלמתם מן העין ולא חזרו וא"כ מעולם לא נגעו זה בזה באיסור א"א חלילה. וזה ברור

ורק זאת היתה טעותם. וטעות האשה יותר קלה כי הלא רז"ל אמרו אשה דייקא ומינסבה. וע"כ אם אמרה מת בעלי נאמנת כמ"ש מר"ן סעיף מ"ג ובאשר כי נתאמת לה בבירור שמת בעלה מהליכתה פעמים למקום ההריגה. ובאחרונה נתאמת לה הדבר יותר ויותר ע"י משפט הממשלה שתפסה את הרוצחים ככל האמור סמכה על דעתה להורות היתר לעצמה ולהחזיק נפשה לפנוייה מבלי שתקח מעב"ד מאת ב"ד הצדק שיתירוה כדת או איפשר דאנוסה היא בדעתה כי צעקה לפני ב"ד ואין מושיע לה כי לא רצו להטפל בעסק זה לפי דבריה היא. ואנחנו לא נדע טעם ב"ד שלפנינו שלא נטפלו לה. ואין לנו עסק בנסתרות ממנו. כי אולי טעמם ונימוקם עמם. וממנו נתעלם. עכ"פ אם כה ואם כה הרבה ילדות עושה. והרבה שכנים הרעים עושה. ועל הכל עניות מנוולת עושה. וע"כ החזיקה בהאיש מרדוך שיהיה לה למחסה ולמשען לחם. וסמכה על ידיעתה שבאמת מת בעלה. כאשר נתברר האמת עתה. לא שח"ו נתכונה לאיסורה בעוד זיקת הבעל עליה. חלילה כי אינינה בחזקת פרוצה ח"ו והדברים ברורים. וטעות הבעל מרדוך שישב עמה בלי מעב"ד שהתירוה סמך על דעתו כי באשר אביו הוא שמואל אל עאגז שאנחנו עסוקים בהספדו. שותפו של יעקב אל קוצייר, שאלמנתו היא סוקאר הזאת. ובאשר כי הוא ג"כ יצוא יצא לבקש את אביו בראשונה ובשניה. ונתברר לו האמת שאביו מת ונקבר ויעש לאביו אבל כדת. וא"כ מאחר שאביו ברור לו מיתתו. הוברר לו ג"כ שמת יעקב אל קוצייר כי רוצחים אחדים המה שהרגו את אביו ואת שותפו. ואין ספק שהמיתו את אביו והניחו את שותפו. וכאשר נתגלה האמת היום שהוא כן. וכאשר לא מצא מי שיטפל מצד ב"ד בהיתר האשה הנז' טפל הוא לה והתירה לעצמה. אכן לא שח"ו נתכוון לשכב את אשה בעודה באיסור אשת איש. וזה ג"כ נראה ברור

ומאחר ששניהם לא לדבר עבירה נתכוונו. חלילה ורק עשו זה מעשיהם ואכלוה פגא. ולא המתינו עד שתמצא עדות המתירתם כאשר נמצאת. נלע"ד שמותרת לינשא לו. ולפי"ד שקדשה בפני עדים. הא ודאי שקידושיו קידושין גמורים למפרע. ושכן מצאתי להרדב"ז בתשו' הישנות סי' רע"א. שנשאל אודות עגונה שמדין לא הותרה. ובא ירבעם וקדשה והיה חשוד עמה. והשיב הרב תוך דברי התשובה וז"ל. וקודשי ירבעם מתלא תלוי ועומד שאם יבואו עדים קודם הקידושין חלו הקידושין למפרע. ועויי"ש בדב"ק. וה"ה בנדו"ד דנלענ"ד דשריא וכאשר העלה ג"כ בברכ"י והרב מוצל מאש וס' ישועות יעקב וד"ב

והיה ראוי לקנוס אותם למיגדר מילתא בפני מפריצי הפרצה שבדור הפרוץ הלזה שלא ישאנה מרדוך לעולם. ולהתירה לשוק. לולי כי יראתי שמא יוציאו לעז על בניו שח"ו הם באיסור ממזרות. ואז תהיה תבוסתם שלימה ח"ו. וכאשר כתבת אחי בטוב טעם ודעת. אלהים יחנך

ואולם בכל זאת לא נשלחהו ריקם כי סו"ס נייסרהו למשפט על זר מעשיהו לשבת עם פנוייה בלי חו"ק וכתובה כדש"ת. שעכ"פ כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. ונקנוס אותו כפי כחו על זאת. וקודם שנודיע לו ההיתר לו ולבניו יתחייב לכתוב לאשתו כתובה כדש"ת ולחזור ולקדש בפני עדים ולברך בירכת ארוסין וז"ב כדש"ת. כי בודאי לא בורך בשעת אירוסין והיה במחשך מעשיהם. וכמנהג עירנו במצרים לברך אם לא בירכו בשעת אירוסין. עפ"י דעת מהריק"ש ז"ל כידוע. ואח"ז נודיע ברבים שהבנים כשרים לבא בקהל ה' ולענין הכהונה הדברים פשוטים כאשר כתבת וכן כתב מר"ן ז"ל לקמן בסי' ו' סעיף ח' ולא ראיתי צורך להאריך בזה

כ"ז כתבתי להלכה. ולמעשה עד אשר יסכימו אתנו שני הרבנים מבעלי הוראה כי היכי דתמטי לן שיבה מכשורא. בעהי"ת ולהיות אמת וצדק ח"ש פה ק"ק מצרים יע"א: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט (מקום החותם בית דין הצדק יכב"ץ דק"ק ברוך עמי מצרים יע"א) סימן ה'

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רחימא דנפשאי חמיד לבאי הרב הכולל סר"ו. בנש"ק כמהר"ר מסעוד חי בן שמעון נר"ו שהעלה להתיר את האשה הנז"ל ואת בניה. ואחריו ל"ו קם רב נהוראי גאון הרה"ג ר"מ ור"מ כמהר"ר אחרן בן שמעון נר"ו והסכים עמו להלכה ולמעשה. ואותי שאל לחוות דעי גם אני. ולהיות חביבים עלי דברי דודים. הנני בא בקצר אמיץ כי להאריך אין לי פנאי. והנה בעדות הישראל שהעיד מפי הגוי. הגם שהיה מקום להאריך בדברי הרבנים טובינא דחכימי אחי ומרחמי הי"ו. אחרי כי המתחיל בענין ההריגה היה הישראל. מ"מ לפי מה שבינותי בספרים לא נפיק מידי מסל"ת. ואם העד הזה היה בא בזמנו להעיד מה ששמע מהגוי. היה נכון להשתדל בהתר העגונא הזאת

אך לבי מהסס בעדות זה שלא בא לב"ד להעיד אלא אחר י"ג שנה. וגם כי זכר כל העדות בקשר