ומצור דבש ריב

אחרונה שכתב משם אחד קדוש שאם אמר שהמת היה יפה תואר קצר הקומה הוי סימן להתיר את אשתו. ורמזם הרב הכנה"ג בסי' י"ז בהגה"ט סי' רמ"ז יעויי"ש וה"ה בנדו"ד

וגדולה מזאת מצאתי בתשובת מהר"ם די בוטון ז"ל בתשובה סי' א' בגוי מסל"ת על מת אחד שנטבע שהיה שמו יוסף בן עמנואל הכהן והגויים היו קורין לו יוסף איל סישקו. והעיד הגוי במסל"ת שראה את יוסף איל סישקו הנ"ז מת על שפת הים ולא הזכיר לא שם אביו ולא שם עירו ועכ"ז כתב הרב דאין צורך. כי אין ספק בדבר שעל אותו יוסף הניכר להם בשם איל סישקו הם מדברים. וגם העד הישראל מכירים שקוראים אותו כן ואנחנו יודעים שלא היה בעירו שם אחר שהיה נקרא אצל הגוים בשם איל סישקו כי אם זה. ואין לפקפק בדבר יעויי"ש הרי התם שם סישקו שם גנאי הוא בלעז ועכ"ז מאחר שברור הדבר שעל יוסף הזה הם מעידים אין לספק עוד בדבר וא"צ לשם אביו ושם עירו. דון מינה לנדו"ד שהגוי הזה בעל אכסנייתם הוא מכיר את יעקב אל סנכרי בשם אל קוצייר וזה הוא כינוייו בפיו א"כ ברור הוא שעליו הוא מעיד. ובפרט שהגוי מכירו הרבה ורגיל עמו והו"ל כמזכיר שם עירו יעויי"ש

ומדברי הרב מהר"ם די בוטון ז"ל בתשובה הנז' למדתי עוד מילתא אחריתי למעליותא. דהכא בנדו"ד הגוי עלי למעצראני מעיד על שניהם כאחד היינו על יעקב לקוצייר ושמואל אל עאגז וא"כ כשמזכיר שם יעקב לקוצייר הרי מזכיר שם שמואל אל עאגז עמו. וכן כשמזכיר שמואל מזכיר שם יעקב לקוצייר עמו. א"כ הו"ל כמזכיר שם אביו ומה לי שם אביו ומה לי שם יהודי אחר שהעיד שהיה עמו. וכ"כ הרב ז"ל בנדונו יעוי"ש

ועוד אני אומר דבנדו"ד מבואר בהקב"ע שהגוי עלי למעצראני המסל"ת היה תמיד בדמיונו ששמואל אל עאגז הוא אביו של יעקב לקוצייר שכן אמר להרוצחים שהיו מבקשים את נפשם חראם עליכום וואחד פאגז ואבנו. וואיה אלי ווייאהום. וכו' וא"כ לדעת הגוי שהוא מכירם דזה האב וזה בנו והעיד שמתו שניהם וקבר אותם. א"כ הרי הזכיר שם אביו וא"כ עלה בידינו בנדו"ד דכולהו איתנהו למעליותא. שהרי הזכיר שמם ושם אביהם ושם עירם. כמש"ל מדברי הקב"ע ומכירם בחייהם ובמותם. ומתו וקברם. דליכא לספוקי תו במידי!

זאת תורת העולה מכל מאי דכתיבנא דאתתא זאת סוקאר אשת המת יעקב לקוצייר. שריא להתנסבא לכל גבר די תיצביי ולית דימחא בידה ואף ידי תכון עמך אחי להתיר אשה זו לשוק בלתי ספק. מכל הטעמים שכתבת. וממה שכתבתי לעזרך ככל הכתוב לעיל. ודברי אלה להלכה. אכן למעשה עד שיסכימו עמנו עוד שני רבנים בעלי הוראה כי היכי דתמטי לן שיבא מכשורה. וצויי"מ ויראנו מתורתו

ומעתה נתנה ראש לדין השני שבמאורע הזה אם אשת יעקב אל קוצייר הזאת אם היא מותרת למרדוך בן שמואל אל עאגז הנ"ל אשר נשא אותה בלתי רשות ב"ד וחו"ק ובלי כתובה. והוליד ממנה בנים ובנות או היא מותרת לשוק דווקא ולבועל הזה אסורה. או את"ל דמדינא שריא. עכ"פ נקנסיה על רוע מעשיו

וע"ז אני אומר בעהי"ת. דע כי דבר נמנע הוא לעשות ב' הפכים בנושא אחד. וא"כ אם האשה הזאת אל' יעקב לקוצייר נתיר אותה לשוק בלי ספק היום כפי מה שהעלינו בפס"ד הזה מכח הקב"ע של הגוי המסל"ת המבוררת מכל חלקיה. הנה המתבאר ממנה עפ"י עדות הגוי הזה שמיום הראשון אשר נעלמו השני שותפים האלה יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז שהלכו לעיר אשמון כדרכם בכל יום השוק ולא חזרו כבר מתו. באותה שבוע שלא חזרו עוד לביתם. ובאשמני'ס כמתים מי מנה עפר יעקב ושמואל מת וזה דבר שאין מה להסתפק בו. ולמפרע השתי נשים של ההרוגים האלה הן מותרות לשוק מיום ההוא שמתו בו זה כ"ג שנים. אלא שלא נודע לנו זאת עד היום שקבלנו עדותו של אליהו מלול. וכפי"ז אם היא מותרת לשוק תהיה מותרת גם למרדוך שלמפרע חלו בה קידושיו אם קדשה כדמו"י כאשר הם אומרים. ואי אפשר לעשות ב' הפכים להתירה לשוק ולאוסרה על מרדוך שגם הוא מן השוק שאין בהיתר תחומים וגבולות. וא"כ מדינא שריא לכולם היום בלי ספק והדברים ברורים אם לא שגבא מטעם קנם וגדר מילתא כאשר נבאר הלאה.

! וא"כ היום הזה אחרי אשר העלית בע"ה כחא דהתירא להאשה הזאת כמו מה שכתבת בפסק דינך אח'י טוב. א"כ לא ידעתי אחי. מה ענין ספקך היום שנסתפקת אם אסורה לבועל כשם שאסורה לבעל. והתרת אותו כמ"ש בכתבך וזה להג חנם. שאין כאן בעל כי כבר מת מזה כ"ג שנים וא"כ איך יאמר שכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ולא היה לך לכתוב בזה רק אם נסתפק שמא אסורה למרדוך כהן אעפ"י שאין כאן בעל. אבל עכ"פ איהו בדידיה לעבירה נתכוון וניקסיה. אבל לבא עליו מצד שנאסרה על בעלה הוא יגיעת בשר שהלא גם בהקב"ע השני אשר קבלת כתוב שהאשה הנ"ז היא ומרדוך יצאו פעמים לבקש אחר ההרוגים ובפעם השנית שנתגלו הרוצחים והונחו במאסר ונודע להם כ"ז עדין לא נשאו זע"ז כי אם אחר עבור ארבע שנים. וא"כ הרי אתה יודע שמעולם לא קרבו זה אל זה בחיי בעלה ומי הכניס אסורה לבעל ולבועל בנדו"ד

וראיה שהבאת מדברי הרב ג"ע הברכ"י להתירה למרדוך הלזה. יפה כיוונת בכחא דהתירא. האמנם צר לי כי לא ראית אחי את הדברים במקורם ורק סמכת על העתקת הדברים מהגאון פתחי תשובה ז"ל שהביא דברי ג"ע הברכ"י בקצרה כי בדברי הרב ברכ"י ז"ל נראה שאין שערי ההיתר פתוחים לרווחה. שהרי שם הביא דברי הרב מוצל מאש שהתיר. אכן הרב ז"ל עצמו הראה פנים לאיסור ולהיתר ומה שהתיר עתה חזר וסתרו הלאה. וסו"ד העלה להתיר. וג"ע ברכ"י ז"ל שהרואה דבריו יראה שאין מכל ראיותיו ראיה לא להתיר ולא לאסור והוא העלה להתירה מדינא. וראיות שהביא לאיסור העלים עין מהם ולא דחה אותם. וגם הביא דברי הרב פרי הארץ שאסר. וג"ע דחה דבריו. וכ"כ הביא דברי הרב משאת משה שהתיר וחלק עליו. אלא שלסוף דינא ג"ע. דידיה הביא ראיה להתיר. וא"כ רצוני לומר שמבוכה יש בדבר הזה ואין ההיתר פתחו פתוח כאשר חשבת אחי. וצריך להתיישב בדבר

האמנם אחר התבוננות קצת נראה לענ"ד בנדו"ד עדיף טפי מנדון הרב מוצל מאש, ובנדו"ד אין מה לצדד באיסור וכ"ע יודו דבנדו"ד שריא שהדבר מבואר שנדון אשר נסתפק עליו הרב מוצל מאש. הייני באיש שבא על אשת איש בזנות והוא והיא שניהם לדבר עבירה נתכוונו בשאט ונפש. אלא שאח"ך נתברר שבעת שזינתה כבר מת בעלה. וע"ז נסתפק הרב ז"ל אי אמרינן דמותרת לבועל כיון שאין כאן בעל בשעת מעשה. והיתה פנוייה. או"ד אסורה עליו כיון דשניהם מיהא לדבר