ומצור דבש רי

קכ"א דכתב שכל מקום שהדבר מוכיח שהגוי אינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד ודאי מיקרי מסל"ת. ואתתא שריא אע"ג דנדון הרב ז"ל איירי שהגוי העיד אחר שנתפס הרוצח כמ"ש מר"ן. ועיין מ"ש מרן ז"ל בתשובות אה"ע בדין גוי מסל"ת בסי' ז' ובסי' ח' ותמצא רב נחת

המורם מהאמור דבנדו"ד שהגוי מסל"ת בלי שאלה. והוא המגיד ע"ע ההרוגים במסל"ת. והוא המגיד שהוא חבוש במאסר שלא במשפט והוא המגיד שמתו וקברם בשדהו. והוא המגיד שהרוצחים הודו לפני הממשלה ונענשו במאסר. והוא המגיד שבדברים האלה הגיד לפני השופטים. וכ"ז בלי יראת עונש. או נגישה ויסורין כלל בעת סיפורו זה. פשיטא דמל"ת כזה נאמן הוא ואין להאריך ללא צורך ודו"ק

עוד אני אומר בנדו"ד דאפי' לוא היתה עדות הגוי עלי למעצראני מסל"ת המועלת לפו"ד היתה עכ"פ עדותו מועלת לגלויי מילתא שהרוצחים נתפסו ביד המלכות והודו על פשעם ונענשו במאסר. ואז היה נקל להתחקות מפי המלכות איך הרוצחים הודו על פשעיהם. והרי כתב מהריק"ו הביא דבריו מרן בתשובותיו לגוי מסל"ת סי' ח"י דסמכינן אדברי הרוצח שהודה לשופט יעויי"ש ובמלכות הזאת אין דרכם ליסר את הפושעים עד שיודו. וכתב שם מר"ן אב"י דאפי' את"ל שהודו ביסורין. כל שמייסרין אותם שיודו על מה שעשו. נאמן הגוי יעויי"ש. ובנדו"ד הא איכא תרי רוצחים ככתוב בשתי הקב"ע. ובשני רוצחים שכיוונו דבריהם זע"ז מהימני אפי' אם הודו ע"י יסורין כמ"ש מר"ן שם בתשו' יעויי"ש. וכן כתב מהרשד"ם בסי' קס"ה בדין החוקר שאמר שהגוים הרוצחים הודו שהרגו פ' היהודי חשיב ליה מסל"ת. והא מילתא לא דמייא לדין הערכאות דקי"ל שמעו מפי הערכאות שנהרג פ' אל ישיאו את אשתו מפני שעשויים לאחזוקי שקרייהו או להתפאר. או להטיל אימה וכמ"ש מר"ן בסעיף י"ד דלמ"ד חילוקא רבא בין היכא שאומרים הרוגו את פלוני בדין שהם מתפארים בזה. לנדו"ד שהערכאות דרשו וחקרו את הרוצחים. והענישום דליכא בזה שום התפארות שהרי הם לא דנו את הרוצחים. וגם הרוצחים עצמם לא קבלו עליהם את הדין אלא אחר הודאתם מרצונם שכן עשו. דהערכאות שאינן נאמנים היינו מטעמא שמחזיקים עצמם בכזב ושקר. אבל הערכאות דידן אדרבא הם שומרי משפט וכל משפטיהם בדרישה וחקירה. כראוי ודאי דנאמנין ובפרט דהאידנא אין הדיינים עונשין אלא עפ"י הודאת הרוצחים. וא"כ אין הם המעידים על ההריגה. רק מעידים על מה ששמעו מפי הרוצחים. והו"ל עדות גוי מפי גוי. וסבור הייתי להאריך בזה ולטייל בו ארוכות וקצרות. אלא שלא ראיתי צורך בדבר כי הגוי המסל"ת דנדו"ד אין בה שום ספק המוציאתו מדין מסל"ת ולמה לי לעשות אוקמתות שאינן במציאות ודי בזה

(ד) כתבתי עוד אחי שאין לחוש לקול הברה וכיוצא ופלפלת בדבר להוציאה מידי ספק שמא מחמת הברה נודע להיהודי ואשכחת לה פתרי כמ"ש בדבריך וכו'. האח נפשי. כל מה שכתבת בזה הוא להג הרבה ויגיעת חנם. כי איזה קול הברה יתכן בענין זה אם מצד הר' אליהו מלול היהודי. הלא בן מצרים הוא. וכל העם אשר בשער יודעים שיעקב הנכרי ושמואל הכהן שותפים שניהם נעלמו ונאבדו מן העולם זה יותר מעשר שנים לפני הקב"ע הזאת וכ"ע ידעי שהרוצחים נתפשו ע"י הממשלה המצרית במודריית בני סווף המושלת על עיר אשמון מקום שנהרגו שם על עין המים. אלא שלא היה לנו עדות עד עתה אשר תועיל להתיר את נשותיהן עפ"י הדין. ומצד הגוי עלי למעצראני המסל"ת לה תצוייר שיהיה כאן רק קול הברה אחרי שהוא מעיד שהוא תפוס במאסר בפועל פ"י קציי'ת יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז. וע"י קול הברה לא נחבש. ושנית שהוא מגיד איך מתו לפניו ונקברו באחוזת נחלת שדהו ומי הכניס קול הברה בנדו"ד וד"ב

(ה) כתבת עוד בספק הרביעי. אם הדברים שעברו בין הגוי ובין היהודי קודם שיודיענו מענין ההרוגים אם נקראים קשר דברים לדעת הפוסקים וכו' והיא ס' הר"ן והרד"ך ואשכחת לה פתרי כי כל הפוס' חלקו על הר"ן וכו'

אח עצמי. לא ידעתי מי הכניס לך ענין קשר דברים וספקותיו בנדון קב"ע דידן. כי הלא הר"ן גופיה שהוא בעל סברה זו והוא המולידה והמצמיחה כמ"ש מרן הב"י בשמו. לא כתב להצריך קש"ד אלא באופן שהגוי מעיד רק זאת "פלוני מת" ובדברים האלה לבד שאומר הגוי המסל"ת חשש לה הר"ן שמא הגוי מתכוין להעיד או להתיר האשה שהדבר מוסבר מאליו שאיש אשר ראה ענין המיתה ובא לספר מה שראה לא יבצר שיאמר בדבריו איזה דברים קודמים או מאוחרים לגוף המאורע שעליו הוא מספר. שיאמר למשל כך אירע לו וכיצד היתה סדר מיתתו וכיוצא אשר כ"ז יאמת ענין המסופר שכן קרה וכן אירע אכן לומר רק דברים מצומצמים ובודדים "פלוני מת" ותו לא לפניהם ולא לאחריהם כאלו הוא המלאך המות שנטל נפשו יש לחשוב שכוונתו להעיד. או כי אחרים למדוהו לומר כן וע"כ אין המסל"ת באופן כזה נאמן לדעת הר"ן ודעימיה ואולם כל הפוס' חלקו על הר"ן בזה וכמו שכתבתי לעיל האמנם בנדו"ד של הגוי הלזה המסל"ת הלא התחיל לספר כל המאורע מראשיתו מה שאירע להם בעודם אצלו וזכר גם מה שאכלו אצלו סעודה המפסקת חייהם פת וגבינה ופולים ועד שהגיע לומר שמתו ונקברו כבר סיפר שלשלת ארוכה ואחריה עוד אחרת יותר ארוכה. והאיכא מאה קשרים מלפניו ואלף לאחריו. ומה נבקש עוד. האם קב"ע ארוכה בכתיבתה ובקריאתה כקב"ע הזאת אינה מספקת לקשר דברים. ואפי' הר"ן ז"ל יודה דנדון כזה עבר גבול הקשר דברים אשר הוא מבקש ביתר שאת. ועם שידעתי אחי כי גם אתה כן הורית לדעת שגם בדידן איכא אלו קשרים. רק צר לי כי אתה עושה ספק במה שאינו ותחזור להתירו. ומה צורך להסתבכות הזאת לעשות המצאות ספקות שאינן ספק מעיקרן. ולטרוח להתירם כמו שעשית בההיא דהברה. וזו יגיעה ללא צורך וד"ב

(ו) בספק החמישי שהגוי הזכיר בשלילה יעקב אל קוצייר וסילמאן אל עאגז ולא הזכיר לא שם אביהם ולא שם עירם וכו' וכו'. ובזה יפה כתבת אח'י טו'ב ובמקצוע זה נאה ויאה למשקו"ט. כי מקצוע זה הוא רוח החיה באופני ההיתר עיגונא דאתתא ואשכחת לה פתרי לפו"ד

ואולם בכ"ז אשר כתבת יפה. שכחת כי יש לנו שני עמודים חזקים יכין ובועז. בנדו"ד אשר הם עמודי מבצר לבנות עליהם חומת ההיתר לרווחה. ולא אתלונן עליך בזה כי באמת ענין עיגונא דאתתא הוא מים שאין להם סוף כאשר המקצוע הלזה אחד ממקוצעותיו וכן עניניו רחבו ונפבו. ואיננו פלא אם לא הקיפה ידיעתך עדיין בכל סעיפי הענין הנשגב של עיגונא. וחן חן לך על מה שהשתדלת בדבר וכתבת בו דברים נאותים. ה' אלהיך ירצך. והשני עמודים הם. ראשון. כי הגוי הזה היה מכיר את הנהרגים ואוהב אותם והיה בעל אכסנייתם בכל יום השוק שהיו