ומצור דבש רט

לא שהגוי לא חש להשיבו כי אם מילת "לא" להשתיקו. וחזר לסיפורו שהתחיל שאמר אני אגיד לך הכל. מתחילה ועד סוף. וממרוצת הדברים תבין מי הם הרוצחים. וזה ברור לכל מבין. וא"כ כפי"ז הובררו הדברים שהגוי הוא מסל"ת מתחילה ועד סוף בלתי שום ספק. והרי בעהי"ת הותר הספק הראשון בטוב טעם ודעת. ברוך אלהים

ומעתה אשיב ידי להתיר את הספק השני שנסתפקנו שיען שהגוי המסל"ת היה אחרי שנתפסו הרוצחים ע"י הממשלה. לא מיקרי מל"ת לדעת הרב מ"ץ ומהריב"ל ומהר"ש הלוי ז"ל וכמ"ש הכנה"ג בשמם. כמש"ל

דע אחי כי בעת קראי הדברים האלה בדברי הרב הכנה"ג ז"ל. פחד קראני ורעדה. שמעתה נפל כל ההיתר למשואות כי הלא הגוי עלי למעצראני הגיד זאת אחרי שהרוצחים נתפסו ביד הממשלה, וכאשר נודע זאת גם מעדות הערל צאלח כפי מה שכתוב בהקב"ע שקבלת שנית מפי האשה ובן ההרוג שמואל וגם שם כתוב כי נתפסו הרוצחים ביד הממשלה ויצא משפטם ט"ו שנה במאסר הלומאן. והגוי בעצמו המספר במסל"ת שהוא עלי למעצראני הרי הוא חבוש ביד הממשלה. ואם עי"ז לא יקרא הגוי מסל"ת. נפל פיתא בבירא. ומה בידינו עוד לעשות להאשה צואר'ה הזאת. ואולם מחזיקנא טיבותא לרבותי אשר למדוני מנעורי. לבלתי השען ולסמוך בדין הלכה למעשה על דברי הפוס' המועתקים ביד פוסק אחר אם לא בלימוד הדברים במקורן הראשון. כי דבר נמנע הוא שהפוסק המביא דברי פוסק אחר שיעתיק כל דבריו. ובפרט אם מלאכת הספר היא אסיפה והוראת ספר הפוסקים כמלאכת האסיפה הנפלאה שעשה התייר הגדול עטר"ת החיים הרב הכנה"ג זיע"א אשר לא בא להעתיק כל דברי הפוסקים שראתה עין קדשו. לא יכילון מגילות. וימים אף לילות. ובלמדי הדברים במקורן ראיתי כי לשוא פחדתי שאין נדונם נדון דידן כלל וכלל, וכאשר אבאר בעהי"ת

כי נדון מהריב"ל בח"א סי' נ"ח מיירי בנדון אחר וז"ל השאלה. עובדא הוה שראובן נהרג ושלטון העיר תפס אנשי בני בליעל באמרו שהם הרגו את ראובן הנז'. וקודם שעשה להם נגישות וטורמינטוש הנהוגים להעשות. אחד מהם הודה כי הוא הרג ליהודי ההוא ושאל השואל אם אשת ראובן מותרת לינשא. זו היא השאלה. ושקו"ט מהריב"ל ז"ל בדין זה והעלה להחמיר כי אולי הגוי נתפחד מהנגישות וטורמינטוש שדרכם להכותם עד שתצא נפשם. ושמא הגוי בחר מית מחיים מפחד ההכאות כמ"ש רז"ל אלמלא נגדוה לחמו"ע הוו פלחי לצלמא. וספקא הוי. וספקא דאורייתא לחומרא ואפי' אם איכא קצת אומדנא מ"מ הגוי הזה הוא בחזקת שאינו מסל"ת. דהא ע"י שאלה הוא דאמר יעויי"ש וע"כ החמיר מהריב"ל בנדונו

אכן בנדו"ד אין יחס ואין דמיון לנדון מהריב"ל שהתם ע"י התפיסה הוא שהודה. אכן בנדו"ד הגוי עלי למעצראני כבר הוא תפוס זה כעשרה שנים שהרי בהקב"ע כתוב שהעד אליהו מלול העיד שבשנת 1849 למספרם הגיד הגוי אליו כל המאורע. וההרוגים האלו מתו בשנת התרמ"ג אשר היא 1883 והממשלה תפסה את הרוצחים בזמן מועט אחרי ההריגה. ע"י שעשתה חיפוש במקום שנקברו. וכו' ושום אחד לא ידע שהגוי עלי למעצראני הזה הוא תפוס ביד הממשלה ע"ע יעקב אל קוצייר ושמואל הכהן כי אם מפיו עצמו. והוא שהגיד שהוא תפוס ומאי דהוה הוה. ומי הכריחו לגלות סודו שהוא ג"כ נתפס ביד המלכות וכבר עברו עליו עשרה שנים במאסרו אם לא שהאמת הוא מגיד. כי עתה אין אימת שופט עליו ולא נגישות ולא פחד. וא"כ כל דבריו מתחלתם ועד סופם אך מפיו שמענום. בלתי שאלה קודמת ובלתי חקירה. כי מאין נדע שהגוי הזה טמון בחובו כל פרשת העיבור של האומללים האלה והוא מסל"ת גמור לכל פרטיו. ופשיטא דנאמן

ונדונו של הרב מהר"ש הלוי ז"ל אותה שאלה עצמה כלשונה היא תשו' הרב מהרח"ש בתשובה סי' ל"ה. ותורף הקב"ע הוא שנהרגו ב' אנשים וב' נשים. ואנשי עוב"י סאלוניקי השתדלו עם המלכות עד שהרוצח האחד נתלה על העץ. ושאר הרוצחים עדיין. וקבלו העדות להתיר נשותיהם. והקב"ע הראשונה היא עדות הר' יהודה קמחי אשר העיד שהלך לתפוס את החמר ותפסו וענה ואמר אני לא הרגתים כי אם חבירי שברחו הם שהרגו וכו' ומהרח"ש ז"ל שקו"ט בדבר והעלה דהגוי הזה מיקרי מסל"ת ורמז דבריו הכנה"ג בסי' י"ז בהגהב"י אות ק"ו יעויי"ש. ומהר"ש הלוי בסי' ג' חלק עליו וסבר הרב ז"ל דתפיסת יהודה להחמר לא חשיב מסל"ת כיון דבא ע"י שאלה יעויי"ש ובנדו"ד אין כאן בית מיחוש ואפי' מהר"ש הלוי ז"ל יודה דהוי מסל"ת גמור נדו"ד דהא אין כאן תפיסה להגוי ואין כאן שאלה. ורק הגוי הוא המתחיל לספר כל המאורע. במסל"ת. ועל שאלת היהודי להגוי ואנתא כונת מן אלנאס אלד'י קטלוהום. כבר השבנו ע"ז בארוכה בסעיף הקודם. ואכמ"ל

ונדונו של הרב משפט צדק סי' ס"ב. היה ג"כ באופן הנ"ל שהעיד היהודי משה ששמע מפי התוגר האודה באשי שהגיד כי המשנה תפס ליוני אחד באומרו שהוא הרג את היהודי ויסרוהו על כן. והאודה באשי אמ"ל למשה. אמת הוא כי היון הרג להיהודי. ושאל היהודי משה להתוגר אודה באשי איך ידע המעשה. והשיב התוגר כי אחר שהלכתם מאצלינו בתפיסה הודה היון מעצמו בלתי יסורים איך היה המעשה יעויי"ש והרב ז"ל שקו"ט בדבר והעלה דענין מסל"ת הוי כמ"ש המעיין בדב"ק שהאריך אלא שהרב לא רצה לסמוך להתיר מפני ספקות אחרים כי לא הזכיר הגוי שם עירו ולא אמר וקברתיו. וחייש הרב דהגוי אמר בדדמי ועכ"ז לא החליט הרב לאסור ולא להתיר כי אם בהסכמת רבני הדור יעויי"ש בדב"ק

עכ"פ כל נדונם של שלשת הרבנים הגדולים ז"ל אשר הזכיר הרב הכנה"ג ז"ל שהחמירו ענין כולם אחד שבעת התפיסה היתה הודאת הרוצח וחיישי דילמא מחמת הפחד. או מחמת בע"י שאלה הגיד הרוצח ולא הוי מסל"ת. אכן בנדו"ד אין כאן שום חשש מאלה כו"ע שהגוי המסל"ת הוא המגיד על הריגת יעקב לקוצייר ושמואל הכהן והוא המגיד שהוא תפוס והוא המעיד ע"ע שכן הודה כל הענין בפני השופטים של הממשלה ובעת הזאת לא שאל ממנו איש ולא היה לו הכרח לגלות סודו שהוא חבוש ובעת הזאת אין לו יסורים ולא נגישות ולא יראה מהמשפט. ואין ספק בדבר דמסל"ת. הוי לכל פרטיו

ועוד אפי' אם הגוי עלי למעצראני המסל"ת היה מודה שהוא היה מההורגים. או שהוא הרג אותם היה נאמן. וכמ"ש מרן סעיף ז' יעיי"ש כיון שהוא מסל"ת. וכן כתב מהרשד"ם ז"ל סי' קס"ה משם להקת הפוס' יעויי"ש בדף קנ"ג ע"ג. ומהרשד"ם שם באותה תשובה כתב בנדונו שהדיין הגוי אשר הגיד שהרוצחים הודו לפניו שהרג את פ' ופ' והעיד זאת מחמת שראה היהודים הלכו אצלו לפקח על הנהרגים והו"ל כאלו שאלו את פיו עכ"ז חשיב ליה מסל"ת. והביא דברי מהריק"ו בשורש