ומצור דבש רח

דלא קאמרה מת עד לבסוף שאמרה מת וקברתיו ובתחילת דבריה דחשבינן להו מסל"ת לא הזכירה מיתה כלל עכ"ז אמרינן כיון דהגוי המסל"ת רוצה להודיענו שפ' מת. בכל אופן שיתחיל להורות לנו מהות הענין שהוא רוצה לספר לנו בענין מיתת המת. אע"ג דלא יזכיר מיתת המת בראשונה והזכירה באחרונה שפיר דמי. ואעפ"י שמה שהודיע באחרונה ביאור דבריו היו ע"י שאלה שהיתה באמצע לית לן בה כיון שתחילת דבריו היו מסל"ת בלתי שאלה קודמת. דומיא דאיה חבירינו דשאלו לה. וא"כ הכא בנדו"ד שהגוי מסל"ת שנעשק משפטו בענין יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז. ולאחרונה הודיענו ביאור דבריו הראשונים שאלו ההרוגים שזכר שמם בתחילת דבריו נהרגו והוא קבר אותם נאמן. אע"ג דהביאור האחרון בא ע"י שאלת היהודים ששאל. אם אתה היית מההורגים לית לן בה. כיון שתחילת דבריו היו מסל"ת דאין שום סברה לומר דאמירת הגוי קצ'יית יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז. גרע מבכיה דפונדקית. דאדרבא בכיה דפונדקית ביחס עצמה אין בה הוראה שעל המת ההוא היא בוכה. דאיפשר שבכתה על רוע מזלה. או ענין רע שקרה לה ע"י האיש החולה שהניח אחיו אצלה. אלא ע"י הוצאת מקלו ותרמילו. וזה קבר שקברתיו בו. נתברר לן שהבכיה שבכתה בתחילה היתה על מיתת המת בטרם שאלוה איה חברינו. ונקראת הבכיה מסל"ת. ואחריה נמשך הכשר כל העדות. ומכ"ש הכא בנדו"ד שהזכיר שמות הנהרגים וכינויים והתאוננו על עצמו מה שאירע לו בסיבתם דודאי מסל"ת הוא כמו שכתבנו ואע"ג דלא הזכיר הריגתם עדיין אין בכך כלום. דפשיטא הוא שאם לא ענין מיתה שאירע להם. אין סבה אחרת שבעבורה בא למאסר הלומאן במקום הזה

ושו"ר בתשו' מרן באה"ע בענין מסל"ת סי' י"ז. מה שפירש בדרך השני בההיא דפונדקית מסל"ת דאמרינן בה כיון דחזיתנהו בכייה. דפי' מרן דהבכיה לחודה היא הוראה להיותה מסל"ת. והבאת מקלו ותרמילו לא היתה צריכה להם. אלא מעשה שהיה כך היה. ומר"ן אשר וקיים הפירוש השני הזה יעויי"ש וא"כ לפי דברי מר"ן שהבכיה מצד עצמה היא מסל"ת אעפ"י שלא אמרה על מי היא בוכה. ולא זכרה אם מת האיש שעליו היא בוכה. א"כ בנדו"ד נילף במכ"ש כיון שהתחיל להתאונן ולהצטער על פ' ופ' דודאי מסל"ת הוא ואפי' אם אח"כ שאלנו את הגוי שיברר דבריו אין בכך כלום ודו"ק

ועוד אני אומר בנדו"ד דיפה הוא שלא אמר בתחילת דבריו שפ' ופ' נהרגו או מתו. לפי דעת הר"ן ודעימיה שהביא מרן הב"י בסי' י"ז דאם הגוי מסל"ת אמר פ' מת או נהרג לא הוי מסל"ת כיון שאין קשר דברים לפניו ולאחריו. וסברת הר"ן הלזו הזכירוה כל הפוס' ז"ל ולא פסקו כוותיה. יעויין בדבריהם ורמז דבריהם הרב הכנה"ג ז"ל בהגהב"י אות ק"א שאסף וקבץ סייעא גדולה של פוסקים החולקים על הר"ן ז"ל. ועכ"פ בנדו"ד יצאנו ידי חובתינו גם לס' הר"ן ודעימיה ז"ל דהגוי בתחילת דבריו הזכיר רק התאוננתו על מזלו שאירע לו במשפט פ' ופ' ולא הזכיר הריגתם ומיתתם עד אשר סיפר כל הקורות אותם בעודם ובחייהם והיאך נתגלגל סדר מיתתם וקבורתם. דאין לך קשר דברים יפה מזה. ועל שאלת היהודי ששאל "ואנתא כונת מן נאס אלד'י קטלוהום" כבר כתבנו דזה אינו כי אם בירור דברים אחר שתחלת הדברים היו במסל"ת ודו"ק

ושוב האיר ה' את עיני וראיתי שזכיתי לדעת מהרימ"ט ז"ל בחלק אה"ע סי' ל"ב דף ט"ל ע"א שכתב כדברים האלה בנדונו וז"ל. עוד יש להתיר אשה זו מכח עדות החכם כמוהר"ר חיים. שאמ"ל התוגר מה היה לו לאותו בחור האיסטאנבולי וכו' שאעפ"י שמה שאמר שבודאי נהרג היה ע"י שאלה. מ"מ מתחילת דבריו ניכר שהיתה כוונתו להגיד על הריגתו שאמר מה היה לו לאותו הבחור האיסטאנבולי. ואעפ"י שהוא היה יודע מה היה לו נכנס עמו בדברים כמו שאמרו אצל קין ששאל לו אי הבל אחיך וכפירש"י בחומש וכן בבלעם מי האנשים האלה עמך. אף כאן התחיל בדברים כדרך בני אדם שרוצים להודיע דבר של חידוש וכשהחכם השיב לו שבק לך חיי. אמ"ל הגוי גם אתה ידעת מהריגתו. הורה בזה שהוא היודע ועד ולזה אמ"ל החכם ומה ידעת מהריגתו. ומי הרג אותו וכ"פ הרב אלפאסי ז"ל בההיא עובדא דשלהי יבמות כיון דחזיתנהו בכייה. אמ"ל איה חברינו. אמרה להם מת וקברתיו. שמעינן מהכא דהיכא דהתחיל הגוי בעצמו כגון זו שבכתה אע"ג דמהדרינן ומגלינן למילתא מיניה שפיר דמי ולא נפיק מדין מסל"ת. יעויי"ש וכ"ש בנדון דידן דעדיף טובא שלא קדמה שום שאלה. ושום דיבור להגוי מענין יעקב ושמואל הנז'. כי אם הגוי מעצמו דיבר הכל במסל"ת. פשיטא דשאלת היהודי אח"ך. הויא כאומר לו פרש דבריך. וכמ"ש מהרימ"ט בסו"ד ודו"ק

אלא שבנדון דידן רואה אני לענ"ד שאין כאן לא שאלה ולא תשובה. בדברי הגוי המסל"ת. כי השאלה בנדון כזה. גדרה הוא שהשואל ישאל לברר הדברים מה שבאו סתומים בדברי המספר. וע"י שאלתו יתבררו הדברים מה שלא נתבררו בדברים הקודמים שסיפר המסל"ת עד הנה. לא ההפך ממה שנאמר. ואם כן אם השאלה היא הפך מה שסיפר עד הנה אין זו שאלה כי אם חסרון הבנה בדברי המספר. וכן התשובה שתקרא תשובת השאלה, היא אם בדברי התשובה. ימצא פתרון להשאלה. אכן אם התשובה אין בה התרת השאלה אינינה תשובה

ומעתה עמוד והתבונן בדברי הקב"ע שלפנינו. ששם נאמר שהגוי עלי למעצראני. גונח מלבו על העושק אשר נעשק במשפט היהודים יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז. והדברים ברורים למבין. שכוונתו לומר שידיו לא שפכו את הדם הזה. ועכ"ז נלכד במאסר. וא"כ שאלת אליהו מלול הנז' להגוי המסל"ת. ואנתא כונת מן נאס אלד'י קטלוהום. זו היא שאלת בורות או טפשות ותמימות שאם באמת הוא היה מהאנשים הרוצחים. על מה הוא מתאונן. על עיוות משפטו שאם באמת הרג את הנפש עם הרוצחים האחרים למה יפטר הוא לבדו ושארית הרוצחים הושת עליהם עונש משפט. ולא תעלה על לב שהגוי הנז' יתלונן על עושק משפטו. אם ידו במעל. וא"כ שאלת היהודי אליהו מלול אינינה ברור דברים כי אם חסרון הבנתו שלא הבין דברי הגוי המספר. ואין זו שאלה. שנית. שאין כאן תשובה על השאלה. שהלא לוא הגוי השיב על השאלה הנזכרת היה צריך לומר לא אני הרגתי אותם כי אם פ' ופ'. אז תהיה תשובה. אכן הגוי לא השיב כי אם מלת "לא" והתחיל לספר עוד שביום שמתו אכלו אצלו על עין המים. פולים לחים ופת וגבינה וכו' ונראה מזה שכוונת הגוי היום ברורה. שלא רצה להפסיק סיפורו בתשו' על שאלת היהודי התפלה מבלי מלח. ואמ"ל לא. והמשיך סיפורו לספר לו כל המאורע. מתחילתו ועד סופו. ולא היתה באמת תשובה על שאלת היהודי ובירור דבריו. איך יתכן שעל שאלת. אם היית מהרוצחים את נפש היהודים תהיה התשובה שביום מיתתן אכלו על המעיין פת וגבינה ופולים לחים? אם